פרשנות מצטטת על תהילים מה:יא

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו'. לבא אל ביאור המקראות. נשים לב אל קצת הערות הלא המה. (א) אומרו ויאמר ה' כו'. כי מן הראוי יאמר תחלה וירא אליו ה'. ואח"כ מה דבר אליו ומה גם אם היתה זו פעם ראשונה שהי' ראוי יודיע חדוש ההתראות: (ב) מלת לך שהיא מיותרת (ג) או' מארצך כו' כי באומר וילך לך אל הארץ אשר אראך. מי לא ידע כי מארצו יצא וממלדתו ומבית אביו. (ד) כי נהפוך הוא הסדר האמתי כי הראוי יאמר מבית אביך וממולדתך ומארצך כי תחלה יוצא מבית אביו. ואח"כ ממולדתו ואח"כ מארצו. ומה גם לרבינו ז"ל (שם) שפירשו מארצך זו איפרכיא שלך. וממולדתך זו שכונתך. ומבית אביך כמשמעו. אלא שדעת רז"ל אחשבה מאשר פירשו פסוק זה. כך על פסוק (תהילים מ״ה:י״א) ושכחי עמך ובית אביך. שדעתם לתרץ קושי סדר הכתוב על שישכח. ולא ידאג על פרידת יודעיו בהוא שישכח אברהם אלו הג' סוגים. ולא ידאג על פרידתו מהם. ועל כן הנשכח ראשונה הקדים אל המאוחר. אך עדין ראוי לבקש דרך ישכון אור פשוטו על נכון. (ה) כ"א יאבה אביו לבא עמו. למה ימנעהו שיאמר לו שאדרבה ילך מבית אביו ויעזבם. (ו) או' אשר אראך ולא אמר אשר אומר אליך. כאשר אמר לו על העקידה וכן ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך. (ז) אומר ואעשך כו' כי היתכן שלעשות מצות קונו יצטרך הבטחות. ומה רב קושי העקידה ולא הבטיחו שום הבטחה ולא נמנע מעשות הדבר. (ח) למה נתייחדו לו ההבטחות האלה פה מזולתן. (ט) או' ואברכך. כי הלא גם בעשות אותו לגוי גדול גם הוא ברכה. (י) או' ואגדלה שמך היתכן כי חפץ אברהם בגדולות ובנפלאות. (יא) אומר והיה ברכה. כי איך יהיה הוא הברכה. (יב) אומר ואברכה מברכיך. מה יתן ומה יוסיף לו שיברך מברכיו ושיקלל מקללו. ומה גם כי חפץ חסד הוא. ולא יחפוץ בקללת מקללו. (יג) אומר ונברכו בך כו' כי הלא מקללו גם הם ממשפחות האדמה המה. ואיך יתקיים התברך כל המשפחות אם מקללו יארר. (יד) אומר וילך אברם כאשר דבר אליו ה' כי מי לא ידע כי כאשר דבר אליו ה' הלך. (טו) או' וילך אתו לוט. כי אחר בהוא עתיד לומר ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט כו' למה הזכיר פה תחלה את לוט וגם הזכירו אותו לבדו. (טז) או' ואברם בן חמש שנים כו' למה הודיע אלהים אותנו את כל זאת. ואיך יתקשר עם כל הקודם או עם המאוחר. (יז) או' ויצאו ללכת כו'. כי מהראוי לא יאמר רק וילכו ארצה כנען. (יח) או' והכנעני אז בארץ. כי הוא מיותר ולבני צורך ובלתי מקושר. (יט) או' לה' הנראה אליו. מי לא ידע כי הוא הנראה אליו. (כ) אומר ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' כי אחר בהמזבח הוא לה'. ראוי שויקרא בשם ה':

מארצך וממולדתך ומבית אביך. כל הליכה תנועה והתרחקות ממה שממנו למה שאליו, בין תנועה גשמית ממקום שבו למקום שאליו כמו ללכת ארצה כנען, בין תנועה רוחנית ר"ל התרחקות מחשבי מעסק אשר בו אל התעסקות ועיון מחשב' אל מה שלפניו או שלמעלה, כענין ונתתי לך מהלכים בין העומדים, ואופני התרחקות האלה הפוכים המה בעניניהם, כי התרחקות מקומי הולכת ממדרגה שלפניו למאוחר ממנו, אם יחזיק עד"מ בדרך יתרחק תחלה מאנשי ביתו שהיה מתגורר עמהם בבית ובחדר אחד ותתגדל ההרחקה מעט מעט להפרד גם מאנשי משפחתו המתגוררים בעירו או הקרובים אלי' עד שלבסוף יעזוב כל ארצו וילך לו אל ארץ אחרת, אמנם התרחקות המחשבית הולכת מאחור לפנים מן הרחוקים על הקרובים יותר אליו, כי המתגורר במדינה אחרת עדן ביתו ומשפחתו ירחפו לנגד עיניו ובמזמותיו אף שלא יעלה על מחשבתו עוד עניני ארצו, וברוב הימים גם משפחתו כנכרי' תחשב לו, אמנם אנשי ביתו עדן ימצאו משכן ברעיוניו, הנה אחר שהזכיר כאן תחלה התרחקות הארץ שני' לו מולדתו, וביתו באחרונה, יורה לנו שאינו מדבר מהתרחקות מקומי דאם כן הי' ראוי לומר בהפך מבית אביך ממולדתך ומארצך, ובאמת כבר הי' מרוחק מארצו ובא עד חרן (כמ"ש רש"י), אמנם המקרא מדבר מהתרחקות המחשבי, והכונה במאמר זה על עזיבת ההרהור בעניני התנהגות אנשי ארצו הרעים ועל הסרת זכרונו בדרכי משפחתו המגונים, וגם עניני בית אביו יהיו מרוחקים ממנו לבלי העלותם על דעתו, כי כולם היו שוים בגנות המעשים ובפחיתות הדעות, ועל כונה זו פתח ר' יצחק פ' זו (ב"ר) שכחי עמך ובית אביך ע"ש. כי בשכחה והוא התרחקות המחשבי העם מוקדם לבית אביו:

אוֹ אֶפְשָׁר, כִּי לֶהֱיוֹתוֹ אָדָם רִאשׁוֹן בַּקְּדֻשָּׁה, אֲשֶׁר בַּעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁקָּדְמוּהוּ לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהִכִּיר אֱלֹהוּתוֹ וְדִבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, לָזֶה נָהַג ה׳ עִמּוֹ בְּסֵדֶר זֶה שֶׁלֹּא הֶרְאָה שְׁכִינָתוֹ אֵלָיו עַד שֶׁבָּחַן אוֹתוֹ אִם מְקַיֵּם גְּזֵרוֹתָיו, וּלְאַחַר שֶׁקִּיֵּם דְּבָרָיו וְהָלַךְ לוֹ מֵאַרְצוֹ וְכוּ׳ אָז נִגְלָה אֵלָיו דִּכְתִיב (בראשית יב:ז) ״וַיֵּרָא ה׳ אֶל אַבְרָם״, מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאָר הַנִּבְרָאִים שֶׁכְּבָר קָדְמָה וְנִשְׁתַּקְּעָה הָאֱמוּנָה בְּלִבָּם מֵאַבְרָהָם וְהֻשְׁרְשׁוּ בִּקְדֻשָּׁה הָיָה נִגְלֶה לָהֶם תְּחִלָּה. וְצֵא וּלְמַד מֵאָבוֹת וּמִמֹּשֶׁה בַּסְּנֶה. וְדֶרֶךְ זֶה מַסְכִּים לְדִבְרֵי רַזַ״ל (בראשית רבה פל״ט) שֶׁהֶעֱמִידוּ פָּסוּק (תהלים מה:יא) ״שִׁמְעִי בַת וּרְאִי״ וְגוֹ׳ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, בַּתְּחִלָּה שִׁמְעִי וְהוּא אָמְרוֹ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ נִגְלָה אֵלָיו ״וַיֵּרָא״ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמרוֹ ״וּרְאִי״. וְלֹא הָיוּ שְׁנֵיהֶם שְׁמִיעָה וּרְאִיָּה כְּאַחַת אֶלָּא בְּהֶפְסֵק בֵּינֵיהֶם. וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״שִׁמְעִי וּרְאִי בַּת״ אוֹ ״בַּת שִׁמְעִי וּרְאִי״ וְהִפְסִיק בֵּין ״שִׁמְעִי״ לְ״וּרְאִי״.