פרשנות מצטטת על תהילים מה:יד

אלה הם ההלכות והכללים, המידות והיסודות, החוקים והמכונות אשר קבלו חכמי המשנה והמסורת בתהלכות לשון הקדש, ובאמרי אל אל בני ישראל. אמרות ה' אמרות טהורות, שמורות וספורות, כסף צרוף מזוקק שבעתים, בו שקלו בפלס הרים וגבעות במאזנים, ויבנו חומה בצורה לתורה סביב חומה בריח ודלתים, מגדל עוז שם ה' בית מקדש מלך, בו תשכן כבודה בת מלך פנימה תורת ה' תמימה, הקבלה ותורה שבעל פה אשר נחלנו מסיני. תורת הפה על תורת הכתב מכוננת, על מים רבים היא שתולה על כללי ההגיון והמליצה היא שוכנת. הגלוי והנסתר, המבואר והנגלה, התורה והמצוה, הכתב והקבלה, המקרא והמסורת, האמירות והדברות, תורה הכתובה ותורה המסורה, כל אלה חוברו יחדיו, ויחדיו יהיו תמים, הפשט והדרוש יתלכדו ולא יתפרדו, אשה רעותה לא פקדו, ועל לוחות הברית הכתובים באצבע אלקים חיים עליהם ועליהם כל הדברים אשר דיבר ה' ביד משה מזה ומזה הם כתובים, ויקראו בספר תורת אלקים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא כל ההלכות והדינים הכללות והפרטות אשר קבל משה מסיני וימסרום דור דור לזקנים ונביאים ושרי קדש, ועל פי הדברים האלה כרת ה' ברית עם ישראל, כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנם, פרנס אחד אמרם, מפי אדון כל המעשים, ברוך הוא ומבורך, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין ועינים לראות ואזנים לשמוע, וראה בעיניך ובאזניך וקנה לך לב מבין ועינים לראות ואזנים לשמוע, וראה בעיניך ובאזניך תשמע ולבבך ישכיל לדעת ולהבין, הפוך בה והפוך בה דכולה בה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע.
דעת חז"ל מסכמת עם דעת חכמי הלשון, שאין שורש בלשון הקודש יותר משלוש אותיות. ועל המרובעים אמרו שהם מורכבים משתי תיבות או שלוש, ושמקצתם נבעו מלשונות אחרות (ויקרא סי' קנב).

וענין ותצא דינה למדך שיצאה מקושטת כשם שיצאה לאה אמה שהזכיר בה הכתוב (בראשית ל׳:ט״ז) ותצא לאה לקראתו. כלומר יצאנית בת יצאנית. והכתוב מגנה את האשה כשהיא יצאנית, הוא שכתוב (משלי ז׳:י״א-י״ב) הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות, אבל כשהיא צנועה ועומדת בביתה הכתוב משבחה שנאמר (תהילים מ״ה:י״ד) כל כבודה בת מלך פנימה, וכן כתוב בשרה אמנו (בראשית יח) הנה באהל.

3-4. מן האירוסין, אבל מן הנשואין מודה ר' טרפון שנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה. וכ"ה גם בס' יחוסי תו"א הנ"ל. וכ"ה בבבלי הנ"ל (אלא שהבבות שם בשינוי סדר). ופירש"י: אבל בנשואה שנותן לה בעלה מזונות בביתה, כגון משרה אשתו ע"י שליש וכו', לפי שכל כבודה של בת מלך פנימה (תהלים מ"ה, י"ד), ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה. וכן משמע מדברי הר"מ בפי"ב מה' אישות הי"ב והי"ג. ובנשואה אין הבדל בין בת ישראל לבת כהן, ואין האשה מחוייבת להזהר בכל מזונותיה, שהרי טומאה מצויה באשה, ואם תטמא את התרומה תפסיד אותה לגמרי, ואף באשה זקנה שאין לה וסת הדין כן. ועיין בירושלמי פ"ה ה"ג, כ"ט ע"ד הנ"ל.
ולפ"ז מפורש בין בתוספתא ובין בבבלי שמחלוקת ר"ט ור"ע היא רק בארוסה, ולפי פשוטו המחלוקת היא למשנה האמצעית, וכשהגיע זמן ולא נשא משום שהיה העיכוב מחמתו, או כשהתנה במפורש לזון מן האירוסין (עיין להלן), אבל בנשואה אין מחלוקת. ועיין בפיה"מ להר"מ למשנתנו ומה שכתב הרב המגיד בפי"ב מה' אישות הי"ג. וצ"ע רב.

בנות - שמלמדין אותן תורה מי בעיין שימור אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים מ״ה:י״ד) וליכא לאוקמא בה שכר שימור: