כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו׃
מלבי"ם
ועברתי בארץ מצרים. לשון העברה בא על מי שעובר ממקום למקום ואינו מתעכב שם, ובדרך המליצה בא על מי שעובר הגבול, כי אחר שהיה המכה ע"י ה' בעצמו דרכו להפלות בין צדיק לרשע, וזה הגבול של ענשו ההשגחיי, ואז עבר הגבול הזה ויהרוג כל בכור מבלי הבדל, וז"ש כמלך העובר, ומ"ש ד"א נותן אני את עברתי, הוא בהשקף שתוף הלשון שבא שם עברה על הקצף, ובארתי בפי' התנ"ך בכ"מ שההבדל שבין אף לעברה שהמתעבר ישחית בעברתו גם את הבלתי חוטא, ובזה משתתף עם עבר שמורה העברת הגבול, וכמ"ש בפי' ישעיה (סי' יג) על מ"ש הנה יום ה' בא וכו' ועברה וחרון אף, ובתהלים (עח) על עברה וזעם וצרה, ובמדרש שה"ש דודי חמק עבר נתמלא עלי עברה, ובב"ר (סי' צג) עברו יחדו (תהילים מ״ח:ה׳) מלשון עברה, ובב"ב (דף קמא) כל שאינו מניח בן לירשו הקב"ה מתמלא עליו עברה שנאמר והעברתם את נחלתו (במדבר כ״ז:ח׳), ובזהר מקץ (דף רא) ועבר ה' לנגוף דאתמלא עברה, ומה שסיים אני ה' כי לרוב ייחס אל ה' הפעולות שיעשה ע"י שלוחיו ומלאכיו לכן באר שיעבור ויכה בעצמו, וכמ"ש בהגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור אני ולא שרף, אעשה שפטים אני ולא השליח. כי לפעמים תהיה ההעברה ע"י מלאך ועם המלאך ילכו שרפים הממונים לשרוף ולכלות, ואם יתחייב מן המערכה ההפך ישלח שליח אחר לבטל הוראת המערכה, ע"כ אמר שההעברה לא תהיה ע"י מלאך וההכאה לא תהיה ע"י שרף השורף ומכה ובטול המערכה שזה מציין בשפטים שיעשה באלהי מצרים שהיו עובדים למערכת השמים לא תהיה ע"י שליח, רק ועברתי אני ה' והכיתי אני ה' בלא אמצעי:
מגלה עמוקות
בשמעתא דיומא המניח את הכד בר"ה והוזק בהם אחר חייב בנזקו ואם הוזק בהם בעל החבית חייב בנזקו רזא דמתניתין פתח בכד וסיים בחבית וכן הא דתנן זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה חבית של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך. הענין בעולם היצירה תמן יחוד מטטרון יחודא תתאה בשכמל"ו בגימ' חנו"ך מטטרו"ן והסוד שאמר יעקב ליוסף (בראשית לז) הנה אחיך רועים בשכ"ם ב"רוך ש"ם כ"בוד מ"לכותו שהלכו לרעות א"ת צאן אביהם רזא דשכינתא כלולה מכ"ב אתוון ולכן הוצרך להתגלגל יוסף שהוא רזא דנער כ"ב שנים מאביו ואותו היחוד הוא כ"ד אתוון שהוא סוד כ"ד של רבקה (ישעיה נד) ושמתי כד כ"ד שמשותיך בצפרא לקבל כ"ד שערים העליונים שירושלים שלמטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה וכן בירושלים היו כ"ד שערים כ"ד תיבין בברכות ולירושלים שבתפלת י"ח ויעקב כשראה שבניו יחדו שמע ישראל כשם שאין בלבו אלא אחד כן אין בלבינו אלא אחד פתח ואמר ב"ש"כ"מ"לו אבל משה לא אמר כו הקב"ה הזהיר (שמות כג) השמר מפניו ר"ל מטטרון נקרא שר הפנים ונקרא שומר מפניו שהוא מקבל התפלות לקבל אותן פנים שלמטה לפי שנוי דלתתא (שם) אל תמר בו מלשון מומר שעשה אחר וקיצץ בנטיעות בשעה שראה למט"ט יושב וקושר לרבו בהאי שעתא מחוהו למט"ט ס' פולסי' דנורא ועז"א ברזא דחכמתא המניח את הכד הוא מט"ט ברשות הרבים שהוא רשות שרבים בוקעין שם ובא אחר סוד אלישע אחר ונתקל באותו כד פטור שפטרוהו מכל העולמות (ירמיה ג) שובו בנים שובבים חוץ מאחר ואם הוזק בעל החביות כי הוא מט"ט חייב בנזקו שמחוהו ס' פולסין דנורא בשבילו ונקרא מט"ט בעל החביות שהוא כה"ג דלעילא מקריב חביתי כה"ג מחציתו בבוקר ומחציתו בערב ב' פעמים ביום נמצא שהוא כלול שני פעמים כ"ד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך והוא סוד מזמור בתלים (תהלים מח) כי הנה המלכים נועדו והוא סוד ויכוח יוסף ויהודה (שם קה) (ויעקב גר בארץ ח"ם כי יעקב הוא יחודא תתאה). גם נקרא מט"ט בעל החביות כלול כל הפרקים שבששה סדרים שיש פרקים כמנין מפת"ח כי הוא כל גנזי מפתחי דמרא בידיה נמצא שהוא חושבן בעל החביות עם הכולל: