פִּ֭י יְדַבֵּ֣ר חָכְמ֑וֹת וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת׃
אבן עזרא
ומלת יהגה – בלב וכמוהו והגות לבי תבונות גם בפה כמו ולשוני תהגה צדקך. ולאמרו ובתורתו יהגה ולא נכתב ובה יהגה דרך צחות, כי הנה מלת ישראל חמש פעמים בפסוק אחד.
מצודת ציון
והגית. פעם תשמש לדבור, כמו (תהלים לה כח) ולשוני תהגה, ופעם תשמש למחשבה, כמו (שם מט ד) והגות לבי:
ראש דוד
ובאופן אחר אפשר לפרש פ' אחרי הודיע וכו' ונקדים משז"ל במדרש רבה סדר היום צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונחות לו לאומרם ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחן של בריות בהן ופירש הרב מהר"ש יפה מניח רוחן של בריות באופן שמתישבות על הלב בדרך משלים וכו' ע"ש. וצריך ביאור במאי פליגי ולהבין דקדוק לשון חכמים. ויראה בהקדים מ"ש בסוף הוריות סיני ועוקר הרים פליגי בה רשב"ג ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף שלחו מתם סיני עדיף דהכל צריכין למארי חיטיא. ונקדים מה שפירשו הרב מהר"י חאגי"ס ומהר"ם בנו בסוף שו"ת הלכות קטנות כונת הכתוב (קהלת י"ב ט') ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת אזן וחקר ותקן משלים הרבה דריהטא דלישנא דקרא משמע דמשום דהיה קהלת חכם הוה אמינא שלא יוכל ללמד ואתא לומר ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד וכו', ואינו מובן דאדרבא היא הנותנת להיותו חכם כביר מצאה ידו ללמד דעת ופירשו כמ"ש פ"ק דעירובין (דף י"ג:) מפני מה לא קבעו הלכה כר"מ לפי שלא ירדו חביריו לסוף דעתו שהיה אומר מ"ט פנים טהור וכו' הראת לדעת כי ברב חכמה לא יוכל התלמיד לרדת לסוף דעתו ולא ידע קושטא דמילתא. וא"כ אחרי ששלמה הע"ה ניתנה לו בינה יתירה ויחכם מכל האדם הו"א שלא יוכלו ללמוד הימנו כי לא ירדו לסוף דעתו לז"א ויותר שהיה קהלת חכם להפליא והדין נותן שלא יוכל ללמד כר"מ מ"מ עוד לימד דעת את העם וזה על ידי המצאה שהמציא בחכמתו שלמה למשל משלים ועל ידי משליו למד דעת את העם וז"ש אזן וחקר ותקן משלים הרבה עכ"ד. ואל זה אביט דאפשר דזה כונת הכתוב (תהלים מ"ט ד') פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות אטה למשל אזני וכו' דבאומרו פי ידבר חכמות חש שיאמרו מי משלנו אל מלך ישראל יבין דבר מחכמתו ולא אתנו יודע לירד לסוף דעתו לז"א אטה למשל כי על ידי המשל יכנסו דברי באזן אנשים וישכילו עומק דברי. והנה נודע כי מי שהוא סיני דבריו בנחת נשמעים ושמחו כל השומעים להבין דבריו אבל מי שהוא עוקר הרים ברוב פלפולו וסברתיו הוא הצ"ד צדדין וצידי צדדין לפום חורפא ורבים שומעים ואינם מבינים. ועתה נבא למאמרינו דר' יוחנן דהוה מארץ ישראל ושלתו מתם סיני עדיף גם ר' יוחנן סבר כדסברי רבנן דבארעא דישראל דסיני הוא המושבח בחכמים אי לזאת בשבח יוסף הצדיק דריש שהיה בקי בכל חכמה כמאן דמנח בכיסתיה אשר לו רג"ל על לשונו סתרי ופרקי חכמות והיה במדרגת סיני מתון מתון, ולהכי מפרש צפנת פענח צפונות מופיע ברוב בקיאותו שכל החכמות שגורות בפיו ונחות לו לאומרם כי יש אתו סדרי חכמה וחלקיהם צפונות ודבריו בנחת נשמעים מעין דוגמא מי שהוא סיני וז"ש ונחות לו לאומרם ור' חזקיה סבר עוקר הרים עדיף ולכך נותן לו השבח של מפלפל ועוקר הרים. וז"ש צפונות מופיע בדעת דייקא כי בדעת חדרים ימלאו וחדרי לבן מולידים חכמה ופלפול רב. ואי תימא אנחת לן חדא ואקשת לן חדא כי מרב חכמתו אין אדם יכול ללמוד ממנו ע"ד שאמרו שלא ירדו חבריו לסוף דעת ר"מ לז"א מניח רוחן של בריות בהן על ידי משלים כדתרגמה מהר"ש יפה שנתחכם יוסף כחכמת שלמה לעשות משל ומליצה כמדובר. ולקושטא דמילתא נימא דהא והא איתנהו כלהו ביוסף ושני הפירושים בצפנת פענח אמת צפונות מופיע בבקיאות וחורפא ונח לאומרם והחורפות משו"ל ימשו"ל ממש"ל רב. ונודע מה שהשריש לנו מהראנ"ח בדרשותיו פ' חיי שרה דתיבת כל לא יצדק על פחות משלושה וסמוכות שלו מדברי התוס' פ"ק דכתובות (דף ח'.) גבי ברכות התורה דקאמר נימרינהו לכלהו ומשמע דתלתא נינהו ברכות התורה דאי תרי הול"ל תרוייהו ע"ש ועם שיש לדחות קצת וגם זימנין דמשכחת בש"ס נגד זה שנים מכ"ל ואל השלשה לא בא. מ"מ לשיטת הרב ז"ל אין כל בציר מתלתא. ואם נפשך לומר אודי לי מיהא מרוב כ"ל דהכי הוו כדברי הרב דכל כולל שלשה לפחות כ"ל בי תלתא. ולפום מאי דאמרן מצינו שלש שבחים מופלאים בחכמת יוסף בקיאות וחורפא שהם על דרך סיני ועוקר הרים. ועוד שלישית משלות לישב לב העם. ובו בפרק כמו רגע הראה בקיאות גדלו בע' לשון וחורפא להבין החלום ועצה הלום. וגם בקי במשלות ופתרוני שר המשקים ואופים ופרעה יוכיחו דלהיותו בקי במשלות ידע מאי דמחוו במחוג על משכבותם, וז"ש אחרי הודיע אלהים אותך את כ"ל זאת כל רמז לשלשה מעלות גדולות בקיאות וחורפא ומשלות אין נבון שיהיה חריף ומבין דבר וחכם שיהיה בקי כמוך שיודע משלות ותחת שלש רגזה ארץ ובל ימצא.