פרשנות מצטטת על תהילים מ:ה

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים. לְפִי שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא מָתַי הִתְחִילוּ שְׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ, עַל כֵּן אָמְרוּ רז״ל (בראשית רבה פ״ט ב) שֶׁשְּׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר בְּבֵית הַסֹּהַר יוֹתֵר מִן הַנִּגְזָר עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בִּטְחוֹנוֹ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ, ה) ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים״, אֵלּוּ הַמִּצְרִים שֶׁנִּקְרְאוּ ״רַהַב״. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, מַה זֶּה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ״? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״אֲשֶׁר שָׂם בַּה׳ מִבְטַחוֹ״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה י״ז, ז) ״בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה׳ וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״. וּמִלְּבַד הַכֶּפֶל שֶׁבְּפָסוּק זֶה, צָרִיךְ הַלָּשׁוֹן גַּם כֵּן תִּקּוּן בְּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה קָרָא לַמִּצְרִים ״רְהָבִים״ וְלֹא קְרָאָם בַּשֵּׁם הַמְּפֻרְסָם?

ויהי מקץ שנתים ימים. לפי שיוסף נענש שהי' שנתים משום ימים ר"ל שבטחונו היה שאחר שני ימים יצא מבית האסורים על ידי שר המשקים שפתר לו בעוד ג' ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך וכן הי' ביום הג' יום הולדת את פרעה וא' כאשר יטיב זכרתני והזכרתני והוצאתני מן הבית הזה והי' סבור שתיכף ביום המעשה יזכור אותו שר המשקים אל פרעה חידוש גדול כזה כאשר פתר כן היה ובוודאי מן הראוי שיזכיר שר המשקים ויפרסם הענין הזה תיכף והקב"ה עשה שלא זכר שר המשקים כלל וישכחהו וע"כ לפי שהי' בטחונו של יוסף שלא יהיה בבית האסורים יותר מב' ימים שלמים שביום הג' מעת סיפור החלום ישוב פרעה שר המשקים על כנו ואז יהיה יום הולדת פרעה ועת רצון ע"י מי שיזכור לפניו להוציא חבוש מבית האסורים ובפרט על חידוש כזה שיספר חכמתו בוודאי יועיל לו לצאת מבית האסורין ע"כ שני ימים אלו ניתן לו להיות עוד שני שנים בבית האסורין כי כך מדת הקב"ה במי שמסיר בטחונו ממנו להיות נחשב לו יום לשנה כמו שהי' בדור המדבר במרגלים שנחשב יום לשנה וזהו מדה רעה המרובה אצל הקב"ה ובפרט במי שמסיר בטחונו מהקב"ה כמו דור המדבר וכן יוסף היה דוגמת חטא זה ששם (ירמיה יז) בשר זרועו וזה שאמר הכתוב (תהלים מ) אשרי הגבר אשר שם י"י מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ועפ"ז מבואר פסוק בתהלים (שם) קוה קויתי אל י"י ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו' דיבר כלפי יוסף הצדיק שהי' תחלה בבור שאון שהי' שאון החיות ונחשים ועקרבים שבו אח"כ מטיט היון הוא בית האסורים (שם) ויקם על סלע רגלי שמבית האסורים יצא למלוך מסלע נקרא מלכות וע"כ (שם) ויתן בפי שיר חדש יראו רבים שיראו ויבטחו בי"י כי סבר שאבדה תקותו ולא יקומו החלומות והוא עלה לגדולה ע"י כל המעשים שנעשו בו ואמר אשרי הגבר אשר שם י"י מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב שעל ידי זה נתעכב שתי שנים ועז"א רבות עשית אתה ר"ל שעשית רבות שמן הימים עשו שנים אמנם נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כדי שיעלה לגדולה מיד כפירוש מפרשים בזה ודוק:

המחצבת רהב. אנשי הנצוח וכמוהו לא פנה אל רהבים (תהלים מ' ה') אזכיר רהב ובבל [שם פ"ז ד']:

וישכחהו. לְאַחַר מִכָּאן. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים (תהילים מ') – וְלֹא בָטַח עַל מִצְרִים, הַקְּרוּיִים רַהַב: