פרשנות מצטטת על תהילים נא:ב

בהפטורה ואיש ואביו ילכו אל הנערה ואנכי השמדתי האמורי כו' הוכיחם בעריות שא"ה היו גדורים אבימלך ופרעה ושכם נתחייבו הריגה על שפרץ גדר עולם ועל חטא כזה ראוי לאדם להתחרט מאיליו וא"צ נביא ואתם בשלוח נביא אליכם צויתם לא תנבאו. וערש"י פ' וישלח וכן לא יעשה במקומינו א"ה גדולרים מעריות קשה פנויה היתה וברא"ם ז"ל שם גזל כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ט הי"ד מה' מלכים מ"מ שם ערוה קה. וי"ל ויענה שלא כדרכה ב"נ חייב מיתה ל"ד באשתו וצ"ע. ועכ"מ שם ה"ט דגונב נפ"ש ל"ד דיפ"ה גזל הוא קשה פשיטא דהכין הוא שהרי שכם לא גנבה כ"א גזלה ונתחייב הריגה. ואגב אבאר תהלים "א למנצח מזמו"ר כו' בבוא אליו נתן הנביא כאשר באו על בת ששבע על חטא אחר א"צ הודעה כי בוודאי מעצמו יתחרט משא"כ בת שבע ראויה אליו מששת ימי בראשית וגט כריתת לכך זימר במקום קינה שה' הודיע לו שחטא מחמת שהוא דוד. ואגב אפרש לך לבדך חטאתי בכתובת ט' פריך מפני מה לא אסרוה אונס הוה א"נ גט כריתות ולתי' ב' נאמר דלא הוה אונס ועמ"ל ה' סוטה אי הבועל ברצון י"ל ליתסר להבועל. ובמהרי"ן שרש קכ"ט כתב עבירות שבין אדם לחבירו אם אנס פנויה (ואצ"ל א"א) וברצון הוה בין אדם למקום הביאו א"ר ופר"ח א"ח תר"ו וז"ש ל"ך לבדך חטאתי ולא בין אדם לחבירו כי לא אונס הוה ומפני מה לא אסרוה הטעם כי גט גמור הוה ואין זה חטא רק לפי חשיבותי ולמען תצדק שלא יאמרו עבדא דנצח למריה ע"כ מחול לי.

ואחר בא חצרון אל בת מכיר. כל זה משום כבודו של דוד שהרי חצרון בא אל בת מכיר לקחה לפילגש שלא לשום אישות דוגמא כאשר בא אל בת שבע (תהילים נ״א:ב׳) והוא היה בן ס' הרי ב' דברים לבת מכיר לגריעותא אחת שלא לקחה לשום אישות וא' שחצרון היה זקן מפני כבוד משפחות יהודה נתנוה לו וכשהוליד יאיר נתנו לו בני מכיר כ"ג ערים ליקח אשה אחת מבנותיו:

שְׁנֵי פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ הֵם: מֹשֶׁה וְדָוִד. נראה לי בס"ד שניהם נתכוונו לטובת ישראל בדברים אלו שבקשו מהקב"ה ולכן אמר עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, 'לָהֶם' לטובתם כי משה רבינו ע"ה בקש שיכתב הסרחון אין כונתו בשביל כבוד עצמו אלא כדי שיקחו ישראל מוסר מדבר זה בדורות הבאים שידעו שהחטא קל מאד ועם כל זה לא ויתר לו ולא שמע תקט"ו תפלות שלו, ודוד המלך ע"ה בקש שלא יכתב סרחונו כי הוא חטא להורות תשובה ליחיד והיה מגדיל העון שלו בספר תהלים כדי שילמדו כחה של תשובה על עון חמור ובאמת אין עון שלו נחשב חטא כפי הדין כי בת שבע מגורשת וראויה אליו וגם אוריה היה חייב הריגה בדין ורק חטא קל היה שלא לקח את בת שבע בפומבי אלא הביאה בסתר כאלו עודנה אשת איש וכן לא הרג אוריה בסנהדרין ועל כן חשב אם יכתב סרחונו ודאי הקב"ה יגלה בכתיבת הסרחון דברים שהם מראין שאין זה עון גמור כי איך יכתוב הסרחון בסתם, ואם כן ממילא לא ילמדו תשובה על עון ממש ולא על עון חמור והוא רצה לזכות את ישראל שילמדו תשובה ממנו על עון חמור ולכך בקש שלא יכתב, וכן תמצא באמת כשכתב הקב"ה סרחונו על ידי הנביא ע"ה אמר כך (שמואל ב' יב, ט) 'אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן' ואמרו רבותינו ז"ל בגמרא דשבת (שבת נו.) אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנתו! וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה לקוחין יש לך בה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו, וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, מה חרב בני עמון אין אתה נענש עליו אף אוריה החתי אין אתה נענש עליו מה שאמר מורד במלכות הוה דאמר לו (שמואל ב' יא, יא) 'וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי' עיין שם. נמצא כשכתב הסרחון הודיע בתוך הדברים שאין בידו חטא גמור ולכך לא רצה שיכתב כדי שיחשבו שהוא חטא גמור וילמדו תשובה.