פרשנות מצטטת על תהילים נא:ה

וראוי לשום לב. (א) אומרו יפה תלמוד תורה. שיורה כי אינו אלא יופי בעלמא אך לא שיוכרח. ולא כן הוא כי זה בלא זה אינו שהתלמוד כלל גדול הוא כנודע: (ב) למה עשה עיקר מהדרך ארץ ואמר שיפה התלמוד תורה עמו ונהפוך הוא והראוי יאמר יפה דרך ארץ עם תלמוד תורה: (ג) מהו הדרך ארץ שאמר. אם הוא מלאכה כפירוש הרמב"ם ז"ל למה עוד מעט משנה את שמה וקורא אותה מלאכה באומרו וכל תורה שאין עמה מלאכה. ואם אומרו דרך ארץ הוא טוב המדות. איך יאמר שיגיעת שניהם וכו' כי אין בו לא עמל ולא יגיעה: (ד) אומרו משכחת עון. כי מי הוא השוכח העון. אם הוא ב"ד של מעלה הלא אין שכחה לפניו ית'. ומה גם כי מה בצע בשכחה אם עון עצמו אינו נמחק. ואם הוא שהאדם ישכח עונותו אשר העוה. טוב טוב היה שיזכרהו כמאמר דוד (תהילים נ״א:ה׳) וחטאתי נגדי תמיד. (ה) אומר וכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' שהראוי יאמר וכל מלאכה שאין עמה תורה. מה עניינה שהוא מקביל אל הקודם. ואחרי כן יאמר גזירה על תורה שאין עמה מלאכה וכו'. (ו) מה הוא העון שגוררת התורה שאין עמה מלאכה. (ז) איזה יחס יש לזה עם אומרו וכל העוסקים וכו'. (ח) מה זו אזהרה שיהיו עוסקים עמהם לש"ש. האם היה עולה על לב שיהיו עוסקים עמהם שלא לש"ש שהוצרך להזהיר על כן. (ט) כי מלשון זה יורה כי דווקא העוסקים עם הצבור צריך יהיו עוסקים לש"ש. אך העוסקים במה שאינו של צבור אין צריך יעסקו לש"ש. (י) אומרו עם הצבור ואומרו עמהם. כי מהראוי יאמר וכל העוסקים בצרכי צבור יהיו עוסקים לשם שמים: (יא) אומרו שזכות אבותם מסייעתן וכו'. שיורה שעל שזכות אבותם מסייעתם וכו' יהיו עוסקים לשם שמים. שאל"כ לא היה צריך לעסוק לש"ש. (יב) אומרו וצדקתם עומדת לעד. האם היה עולה על לב שצדקתם לא תעמוד לעד. (יג) אומרו ואתם וכו'. מה היה שעד פה מדבר שלא לנוכח ועתה מדבר לנוכח. (יד) כי מלשון זה יורה כאלו עד כה דבר על אחרים ועתה מדבר עמהם. ואומר ואתם אינכם כאחרים. והלא הכל אחד. (טו) אומר מעלה אני עליכם שכר וכו' כאלו עשיתם והלא על העושים ידבר. ואיך יאמר שמעלה עליהם שכר כאלו עשו. (טז) אומרו מעלה אני וכו' מי הוא המדבר. אם הוא רבן גמליאל איך יאמר מעלה האם הוא המעלה השכר הלא אין זה רק הוא ית'. וא"כ היה ראוי יאמר מעלה עליכם הקב"ה שכר כו'. ואם הוא יתב' המדבר. איך נכנס בין הדבקים. כי עד כה רבן גמליאל הוא המדבר. וגם מה שאחריו באומרו הוו זהירין וכו' דברי רבן גמליאל המה. ואיך שם תיבות אלו באמצע פי ה' המדבר. (יז) אומרו הוו זהירין כו'. שאם הוא ענין אחר. היה ראוי יאמר הוא היה א' הוו זהירין וכו'. ולא כאלו מדבר עדיין ענין הקודם. ואם עדיין משלים עניינו אינו נראה מאותו ענין. וגם למה לא יפרש מה היא הזהירות שיהיה זהירין וכו'. ומה הוא התיקון שיוכלו לתקן רמאותם שנראין כאוהבין כו' ואין עומדין כו': (יח) או' הוא היה אומר עשה רצונו כו'. איזה ייחס יש לזה עם הקודם. (יט) כי אומרו עשה רצונו כרצונך פשיט' היא כשתעשה רצונו ית'. עם שאינך רצונך. כמו שהיה זה רצונך. ולפי זה היינו בטל רצונך מפני רצונו. וא"כ למה כפל ושינה הלשון. (כ) מי הכניס אחרים בזה הענין שאומר כדי שיבטל רצון אחרים כו'. (כא) כי הלא זה יראה נגד הבחירה. והעיקר אצלנו כי הבחירה חפשית ביד כל אדם להרע או להיטיב. ואיך יבטל רצון אחרים מפני רצון זולתי:

וטעם קרב אל המזבח ויקרב אהרן אל המזבח וישחט על דעתי בדרך הפשט יאמר קרב אל צפון המזבח ועשה שם החטאת והעולה כי הם שחיטתן בצפון ואמר משה כן בדרך קצרה שכבר ידע אהרן זה אבל בת"כ (שמיני מלואים ח) נתעוררו רבותינו בזה ומשלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא אשה והיתה מתביישת מלפניו נכנסה אצלה אחותה אמרה לה אחותי למה נכנסת לדבר זה לא שתשמשי את המלך הגיסי דעתך ובואי שמשי את המלך כך אמר לו משה לאהרן אהרן אחי למה נבחרת להיות כהן גדול לא שתשרת לפני המקום הגס דעתך ובוא ועבוד עבודתך ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו נכנס משה אצלו אמר לו אהרן אחי לא תירא ממה שאתה מתירא הגס דעתך ובא קרב אליו לכך אמר קרב אל המזבח ויקרב אל המזבח בזריזות וטעם דבר זה כי בעבור שהיה אהרן קדוש ה' ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו כענין שנאמר (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו ולכך אמר לו הגס דעתך שלא יהיה שפל רוח כל כך שכבר רצה אלהים את מעשיו ואחרים מפרשים שהיה השטן מראה לו כן כמו שאמרו שם אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שמא ישטינך בביאתך למקדש וכו' בתורת כהנים (שמיני מלואים ג) וטעם וכפר בעדך ובעד העם יאמר קרב אל המזבח לעשות כל הקרבנות ועשה תחילה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך תחילה בקרבנותיך ובעד העם אחרי כן שתעשה קרבן העם וכפר בעדם בקרבנם לימד אותו שיבא זכאי ויכפר על החייב (יומא מג):

והנה לא יבצר מהאדם עסק תורה ע"ד הסוד שהיה עוסק יסוד המצות דרך רוחניותם. כי על זה נאמר לעבדה אלו מ"ע ולשמרה אלו מצות ל"ת. ואין ספק כי לא היו אז רק דרך רוחניותם. כתורה שהיתה אצלו יתברך אמון. וגם במעשה נשא אשה וקיים מצות פרו ורבו. ע"כ לא יבצר ממנו כי שם בג"ע שהוא מקום המיוחס למלבוש. כי שם הלביש ה' אותם החלוקא רוחניות בגוף ונפש. כי גם גופו רוחני כמעט היה. ומה גם שנזדכך יותר להכניסו לג"ע ככתוב למעלה. נוסף על דקותו להיותו יציר כפיו יתברך כי לא יעשה אלהים דבר ממשיי בידיו. והוא מה שנאמר למעלה ויהיו שניהם ערומים. הוא כי בבחינת מלבוש גשמי לכסות בשר ערוה היו ערומים. אך בבחינת קדושה היו מלובשים כתנות אור בג"ע. כי שם מקום החלוקא דרבנן כמ"ש בס' הזוהר (בראשית דף קמ"ב) על פסוק וירח את ריח בגדיו כו' הם בגדי יעקב שבג"ע. ואחשוב כי מי הביאם שם. אלא כמ"ש ז"ל במדרש (פ' פ"ה) כי כשנכנס יעקב נכנס ג"ע עמו וע"כ עלה ריח בגדיו. כי שם נמצאו ושם היו. ע"כ על היותם ערומים מלבוש גשמי לא יתבוששו. כי היו מלובשים בקדושה בגוף ונפש ולא יחשבו את בחינת החומר לכלום ותהי להם בשר ערוה לאבן. או כשאר איברים כמדובר והן זה היה להם טרם יחטאו. אך בהעוותם הפשיטום מחלוקא דרבנן וסרו מהם כתנור אור. כי מי יתן טהור מטמא לא אחד. והן אמת כי כאשר יחטא איש יתחשכו עיניו. ויתאטם לבו מהביט אל טומאתו בו. והיותו ערום מקדושת קונו אשר היתה דבקה בנפשו טרם יחטא. כ"א אשר יערה עליו רוח ממרום. על כי נמצא בו דבר טוב. או על גודל איכות קדושת נפשו אם רבה היא שיתפקחו עיניו להכיר ברעתו. והפשטת קדושתו היתה בו. שאל"כ זה דרכו של יצה"ר שיטמטמנו מהשכיל חסרונו וטומאת נפשו בו כנודע. והנה גודל איכות נשמת אדה"ר מפורסם בספרים. ע"כ זכה אל הדבר הגדול הזה הוא ובת זוגו. וזהו ותפקחנה עיני שניהם. מטמטום עונם להביט ברעתם ולתהות על אשמתם וידעו ע"י התעוררותם כי ערומים הם מהכתנות אור הקדושים. אשר היו בם הבלתי נרגש לכל חוטא. וז"א וידעו כי ערומים הם. יקרה להם כמאמר הנביא כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי כו' כי אמר הנה טרם שובי בתשובה. חשבתי לאוטם עיני שכלי. כי לא בלתי כשר הייתי. אך אחרי התעוררות והרהרתי תשובה ופשפשתי במעשי אז נחמתי. ואחרי הודעי כי ערום אנכי מקדושה ובלתי כשר. כי ידעתי את עצמי כי לא צדיק אני כאשר חשבתי. אז נצטערתי וספקתי על ירך כו' כן קרה לאדם וחוה שאחר התעוררות ופקיחת עיניהם להביט ברעתם. ידעו כי ערומים הם ממלבוש הקדושה. וזה בטוב שכלם שלא בטבע. ע"כ בחרו בעצת דוד המלך ע"ה האומר. (תהילים נ״א:ה׳) וחטאתי נגדי תמיד. ולכן למען יהיה להם מזכרת עונם יתמיד נוכח פניהם. לשוב בדאגה ובשממון אל אשמתם. תפרו עלי תאנה על עצמם. לזכור תמיד מה שחטאו בפריה. וזהו ויעשו להם חגורות. שיהיה זה להם לזרוז מתנים לעומת יצרם. ומעין זה יהיה מאמר בספר הזוהר שהוא על הציצית שיהיה לזכור את כל המצות. וע"י זכות זה שהחלו לשוב. זכו כי וישמעו כו' שאל"כ גם שמיעה קול ה' היה נמנע מהם. ולבא אל ענין הכתוב נזכירה מאמר רש"י ז"ל על פסוק (במדבר ז׳:פ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו. כי הוקשה לו אומרו מדבר בחיר"ק המ"ם. ואמר כי אינו כבוד אלהים לדבר עם בשר ודם פנים בפנים לנוכח עם ה'. ע"כ מה עשה. הוציא את הקול כמתדבר ומתהלך אצלו. כאלו הקול מתדבר בעצמו ומתהלך מאליו. וע"פ דרכו משה שומע: