תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין׃
העמק שאלה
מאי משמע כו'. דכתי' תחטאני באזוב ואטהר. בגמ' אי' דכתיב וחטא את הבית. ואב"א מהכא תחטאני באזוב ואטהר. והכי איתא ר"פ השוחט על דרשה ושחט ממקום ששח חטהו. ולכאורה מאי איצטריך לקרא דתהלים. אטו יהודה ועוד לקרא דאורייתא דמשה. אבל כבר כתבתי כ"פ שאין לשון תורה ולשון כתובים שוין בלה"ק. דלשון כתובים בלשון ב"א שבלה"ק ע' מש"כ באורך סי' ח' אות י' בס"ד. מש"ה להא דדרשה דושחט הוצרך לדכתב בתורה וחטא את הבית. ולהא דבחטא יחמתני אמי הוצרך לקרא דכתיב בתהלי' תחטאני וגו'. ואורחיה דהש"ס להביא תרווייהו להשלמת הענין. דבכל לשון משמע הכי. ורבינו לא נקיט אלא לפי הענין.
רבנו בחיי
והטהרו למדך הכתוב כי העון קרוי טומאה. וכתיב (יחזקאל כ) ובגלולי מצרים אל תטמאו, ומי שעוזב העון נקרא טהור שנאמר (ויקרא טז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. וכתיב (יהושע כב) המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו, ודוד ע"ה אמר (תהלים נא) תחטאני באזוב ואטהר, וכתיב (תהלים נא) ומחטאתי טהרני.
יש סדר למשנה
תוי"ט ד"ה מחטא כו' כדאמרינן בחולין כ"ד ע"א דכתיב תחטאני באזוב ואטהר כו' ע"ש. בגמ' שלפני איתא בחולין כ"ז ע"א ממאי דהאי חטהו לישנא דדכויי הוא דכתיב וחטא את הבית [ויקרא י"ד] ואב"א מהכא תחטאני באזוב ואטהר [תלים נ"א] ובכן טעמא בעי למה בחר התוי"ט בקרא המאוחר והוא בכתובים ולא נקט קרא קמא וכן בנדה ל"א ע"ב מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכויי הוא דכתיב וחטא את הבית ומתרגמינן וידכי ית ביתא ואי ב"א מהכא תחטאני באזוב ואטהר וכתבתי (בקו' שטרי המאוחרין) ובתכ"ש דקרא וחטא את הבית הוא ויקרא י"ד פסוק נ"ב וה"ל להקדם מפסוק מ"ט. ולקח לחטא את הבית ומתרגמי' ויסב לדכאה ית ביתא. ולא עוד גם ההפרש שבין סוגיא דנדה דמייתי הש"ס ומתרגמי' וכו' לבין סוגיא דחולין דלא אמר הש"ס הכי ואין מקום להאריך. ודע עוד דכמ"ש רש"י ביומא להביא ראיה ממנחות ס"ו ע"ב. כן במנחות על מלת ונתחטא הביא ראיה מיומא אכן בבכורות נ"ז ע"ב ד"ה והא כתיב וכו' כתב רש"י נתחטא לשון ירידה וחבירו במס' תענית דף י"ט ע"א בן המתחטא לפני אביו ע"כ. ודע דקצת חידוש שלא הערה התוי"ט ממ"ש רש"י בעצמו זבחים י"ג ע"א ד"ה מחטא ויורד לשון הכתוב הכהן המחטא אותה ויקרא ו':