פרשנות מצטטת על תהילים נא:יז

צריך עמ״א. דכתפלה אריכתא. ורש״ל בתשובה ס״ד שאין להוסיף פסוקים כ״א אדני שפתי תפתח ועב״י בשם הרר״י הפירוש (תהלים נ״א) אדני שפתי תפתח בתפלה כי לא תחפוץ זבח על המזיד וה״ה בזה״ז שאין קרבן אומרים זה תפלה במקום קרבן וע׳ רמ״א שם זב״ח ואתנ״ה וי״ו ה״פ תרתי להכניע עצמי וגם אתן קרבן רק מקרבן הכשר הכנעה וא״כ תפלתי דתפתח פי בהכנעה רבה ודי בכך (אפשר שמש״ה על המזיד אין מביאין קרבן ולהכשר הכנעה הואיל והזיד בהמה מה חטאה משא״כ שוגג התירה משום צורך האדם. ודאי מ״ע ועוד נסתר בקרבן) עא״ר ב׳ בשם הרשב״ן הפרש באדם מדבר נגד עצמו אדון שלי יע״ש. וכ״כ עט״ז ברד״א:

ועל העבודה. כי הקב"ה בחר בישראל מכל האומות וארץ ישראל מכל הארצות ובחר ירושלים מכל ארץ ישראל ובחר מירושלם ציון כמו שנאמר (תהלים קל"ב י"ג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. ובחר מכל בבית הבחירה בשביל העבודה שכתוב בה רצון שנא' (ויקרא א' ג') לרצונו לפני ה'. הנה לך כי מפני העבודה נברא כל העולם כלו. אז בחטאינו חרב מקדש ובטלה העבודה. והתפלה אלינו עכשיו במקומה כמו שאחז"ל ולעבדו בכל לבבכם אי זה היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וזהו שאומר (תהלים נ"א י"ז) ה' שפתי תפתח שדוד המלך אמרו לפסוק זה על חטאת בת שבע שהיה במזיד ואין מביאין קרבן על הזדונות. ועל זה אמר כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה שאני הייתי יכול להביא קרבן לכפר לי הייתי מביא עכשיו שאיני יכול ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ותקבל התפלה במקום קרבן ותכפר לי על חטאתי. גם אנחנו שאין לנו קרבן שיכפר לנו לא זדונות ולא שגגות ה' שפתי תפתח ותקבל תפלתנו במקום הקרבנות:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״הִוא הָעוֹלָה״, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, כְּאִלּוּ הִקְרִיב הוּא אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָה. וְאַל תֹּאמַר שֶׁעֵסֶק הַתּוֹרָה דּוֹמֶה לְהַקְרָבַת עוֹלָה עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין כָּאן לֹא מוֹקֵד אֵשׁ וְלֹא מִזְבֵּחַ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״, כִּי אֵשׁ הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ דּוֹמָה לְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ. וְהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁזְּמַן הָעוֹלָה ״כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר״, וְעוֹד שֶׁ״עַד הַבֹּקֶר״ מְיֻתָּר, לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם עַל צַד הָרֶמֶז, כְּמוֹ שֶׁזְּמַן הָעוֹלָה כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, כָּךְ הַזְּמַן הַמּוּכָן לָזֶה שֶׁהָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה הוּא בִּזְמַן הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשַׁל לַלַּיְלָה, כִּי אָז צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם פָּרִים שִׂפְתוֹתֵיהֶם. וְ״עַד הַבֹּקֶר״ וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי בִּזְמַן שֶׁיַּעֲלֶה בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּח ה׳ פָּרִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא יז) ״ה׳ שְׂפָתַי״ וְגוֹ׳, וְאֵימָתַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּקַבֵּל נִיב שְׂפָתַי, ״כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה״ (תהלים נא יח). וּלְשׁוֹן ״כִּי״ מוֹרֶה עַל הַזְּמַן, וְרָצָה לוֹמַר כִּי יִהְיֶה זְמַן שֶׁלֹּא תַּחְפֹּץ זֶבַח, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּקַבֵּל אֲרֶשֶׁת שְׂפָתַי בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, כִּי ע״י הָעֵסֶק בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת יָבֹא הָאָדָם גַּם כֵּן לִידֵי רוּחַ נִשְׁבָּרָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם יט) ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״. וּמִדְּקָאָמַר ״לֹא תִּבְזֶה״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁעֵסֶק הַקָּרְבָּן עַצְמוֹ נִבְחַר לַה׳ יוֹתֵר מִן הָעֵסֶק בְּתוֹרַת עוֹלָה. וּמַה שֶׁאָמַר ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה״, הַיְנוּ דַּוְקָא ״כָּל הַלַּיְלָה״, בַּגָּלוּת כְּשֶׁאֵין זֶבַח וּמִנְחָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ (שם כ-כא) ״הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וְגוֹ׳ אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים״.