כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא־פִשְׁעִ֖י וְלֹא־חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה׃
הכתב והקבלה
ובין גרו. זה בעל דינו שאוגר עליו דברים, ד"א ובין גרו על עסקי דירה וכו' (רש"י מספרי), ואמר רוו"ה כן הוא מדרך העברים להטיל אחת מן האותיות אהי"ו על הפעלים השניים ולעשותם שלישיים, ולפעמים יכפילו האות האחרון גם יוסיפו נו"ן בראשם או בסופם, ועיקר פתרון המלה לא זז ממקומו, אך נשתנה בצד אחד מצדדי הוראה, ולכן יגר ואגר ונגר וגור וגרה וגרר אין בעיקר יסודותם כ"א גר, והענין המובן מן גר הוא עיקר פתרון כולם בשנוי איזה צד מצדדי הענין הנבדל ההוא, והנה יגורו עלי עזים (תהילים נ״ט:ד׳) וחברו מפעלי עלומי העי"ן ע"מ ישובו, והמה לשון אסיפה וכניסה כמו אוגר בקציר, ולכן גם לא תגורו מפני איש שבסמוך יתכן גם הוא להיות לשון אוגר בקציר וכפירש"י, והנה גרו לפי משקלו יתכן להיות לשון גירות מבעלי עלומי העי"ן, גם מבעלי פ"י ע"מ אשא דעי, גם מבעלי ל"ה ע"מ עצו, ומגזרת יגרה מדון (משלי ט״ו:י״ח), גם מבעלי הכפל ע"מ לבו, אלא שנצרר הגימ"ל בעבור הרי"ש כמשפט הלשון, והאמת שכולן איתנהו בי':