פרשנות מצטטת על תהילים נט:ה

וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה׳. לֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה׳״ בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כִּי אִם אֵצֶל הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר בְּלִי עָוֹן יְרֻצוּן, לְפִי שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל ה׳ יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת הַבָּאִים עַל הַחֵטְא, וּמִטַּעַם זֶה כְּתִיב בְּסָמוּךְ (ז כט-ל): ״הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַה׳ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַה׳, יָדָיו תְּבִיאֶנָה אֶת אִשֵּׁי ה׳״. הִזְכִּיר בְּכֻלָּם ״לַה׳״ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה׳. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּשׁוּם קָרְבָּן שֶׁהַבַּעַל יָבִיא בְּיָדָיו חֵלֶק שֶׁל גָּבוֹהַּ כִּי אִם בִּשְׁלָמִים ״יָדָיו תְּבִיאֶנָה״, לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּעַס מִן הַמֶּלֶךְ וְרוֹצֶה לְכַפֵּר וּלְקַנֵּחַ פְּנֵי רָגְזוֹ, אָז הוּא שׁוֹלֵחַ הַמִּנְחָה לְפָנָיו עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב (בראשית לב כ): ״אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנַי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו״. אֲבָל הַמֵּבִיא לַמֶּלֶךְ אֵיזוֹ מַתָּנָה דֶּרֶךְ דּוֹרוֹן וְכָבוֹד, אָז הוּא מֵבִיא הַמִּנְחָה בְּיָדָיו בְּעַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וְזֶהוּ הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין חַטָּאת וְאָשָׁם הַבָּאִים עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה, וְהָעוֹלָה הַבָּאָה עַל חֵטְא הַהִרְהוּר, וּבֵין הַשְּׁלָמִים. כִּי אוֹתָן קָרְבָּנוֹת הַבָּאִים לְהָסִיר פְּנֵי כַּעְסוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּדָיו תְּבִיאֶנָה, כִּי נִרְאֶה כְּחוּצְפָּא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא, לְפִיכָךְ הוּא מְשַׁלְּחָם עַל יְדֵי הַכֹּהֲנִים. אֲבָל הַשְּׁלָמִים שֶׁהֵם דּוֹרוֹן וּמַתָּנָה, ״יָדָיו תְּבִיאֶנָה״.

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת. הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל הַחוֹטְאִים, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁעוֹלָה הוּא מַקְרִיב. וְזֶה טַעַם חָלוּשׁ, שֶׁהֲרֵי עַל כָּל פָּנִים נִגְלֶה עֲוֹנוֹ כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֵינוֹ מַקְרִיבוֹ כָּלִיל לְעוֹלָה. וְעוֹד שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָה זָכָר וְחַטָּאת נְקֵבָה. וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הָעוֹלָה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּאָה עַל הִרְהוּר עֲבֵרָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָה מִן אוֹתָן קָרְבָּנוֹת אֲשֶׁר בְּלִי עָוֹן יְרוּצוּן (תהלים נט ה). וְהִנֵּה לָאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָה צַד כַּפָּרַת חֵטְא, טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר כִּי הַלֵּב הַמֻּנָּח בְּצַד שְׂמֹאל סִבָּה לְכָל חֵטְא, כִּי הַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִין, עַל כֵּן שְׁחִיטַת שְׁנֵיהֶם בַּצָּפוֹן, לְהוֹרוֹת כִּי לֵב הוּתַל הִטָּהוּ (ישעיה מד כ) וּמִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה (ירמיה א יד). וְלָאוֹמְרִים שֶׁאֵין הָעוֹלָה בָּאָה כִּי אִם דּוֹרוֹן, וּרְאָיָתָם מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (תהלים סו יג) ״אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת״, נוּכַל לוֹמַר כִּי הַחוֹטֵא אַחַר שֶׁנָּתַן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְהָבִיא חַטָּאת לְכַפָּרָה, מֵאָז הוּא מְרֻצֶּה וְקָרְבָּנוֹ מְרֻצֶּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה הַמְעֻלָּה שֶׁבְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת.