פרשנות מצטטת על תהילים נט:ח

יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת: יביע ידבר, כמו הנה יביעון בפיהם (תהלים נט ח); תבענה שפתי (שם קיט קעא). ופרושו: היום הזה ידבר בעבור היום הבא אחריו, והלילה בעבור הלילה שיבא אחריו. כלומר: בסדר התנועות ביום ובלילה כמו שהיה מששת ימי בראשית כן הוא וכן יהיה לעולם, לא נשתנה ולא נתחלף דבר; אם כן היום הזה מגיד בעבור מחר כי ידוע כי כן יהיה.

יען כי נגש העם הזה בפיו, נ"ל כי בפיו דבק למעלה (וכן דעת רוז) וכן מצאנו פעמים הרבה בשירי הקדש פה ושפתים עומדים זה כנגד זה בשני חלקי המאמר, כמו עד ימלא שחוק פיך ושפתיך תרועה (איוב ח' כ"א), ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך (שם ט''ו ו'), ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך (תהלים נ"א י"ז), הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם (שם נ"ט ח'), חטאת פימו דבר שפתימו (שם שם י"ג), אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי (שם ס"ו י"ד), מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע (משלי י"ח כ'), והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י"א ד'), כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו (מלאכי ב' ז'), ולא מצאנו בשום מקום פה ושפתים בחלק אחד מן המאמר, ודעת בה"ט קשה להולמה. ותלמידי מוה"רר אליעזר אלה איגל אומר כי היה זר בעיניהם לומר נגש בפיו, כי ההתקרבות תהיה ברגלים ולא בפה אבל בפיו נקשר יותר עם כבדוני. וגיז' פירש כאלו המקרא קצר, יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו, ובפיו וזה איננו מענין הנבואה הזאת אחר שאמר הנני יסד בציון אבן, והיה כאבק דק המון זריך, מלבד כי לפירושם העקר חסר, כי לא הזכיר אם תהיינה הנפלאות לטוב להם או לרע, וגם אין ענין מליצת להפליא את העם הזה כמו שחשבו, כי פעל הפליא כשענינו עשיית נפלאות הוא דבק תמיד לפעל עשה, ומפליא לעשות (שופטים י"ג י"ט), אשר עשה עמכם להפליא (יואל ב' כ"ו), ואז פעל הפליא הוא מן הפעלים העומדים במקום תאר הפעל, כגון היטבת לראות וחבריו רבים, אבל כשאחריו שם אין ענינו אלא לגרום לאותו דבר שיהיה נפלא במינו, כמו והפלא ה' את מכותך (דברים כ"ח נ"ט) יעשה שתהיינה מכותיך נפלאות, וכן כי הפליא חסדו לי (תהלים ל''א כ"ב), עשה שיהיה חסדו לי חסד נפלא, אף כאן הנני יוסיף להפליא את העם הזה, לעשות שיהיה העם הזה נפלא ע"י שאשמיד אויביו בדרך פלא, וע"י כן תאבד חכמת חכמיו, אותם שהם עתה חכמים בעיניהם וגם בעיני העם, והם היועצים להשען על מצרים, יראו הכל שלא חכמו ולא השכילו, כי מצרים שנשענו עליהם לא הושיעו להם והאל אשר לא בטחו בו הוא הושיעם; וזה נקשר עם הפסוק הקודם, כי היתה יראתם את ה' מלומדה ומצות אנשים, מפני שלא היה לבבם אליו, ולא היו בוטחים בו, אבל היו נשענים אל בינתם, וכשיעשה ה' עמהם נפלאות יבושו ויכירו כי לא חכמו, ואז אותם שהיו נכבדים וחשובים בעיני העם יהיו לבוז ושב לבנון לכרמל ויספו ענוים בה' שמחה.

(נה) מקלל אותו בחרב שפתיו והרגו ונטלו וטמנו. כצ"ל, ובילקוט ליתא לתיבת ונטל כלל, ומפני שסתם הריגה בחרב, לכן פירש כאן ג"כ לשון בחרב וביארו בחרב שפתיו (וכד"א [תהלים נט] חרבות בשפתותיהם) והיינו בהזכר' השם כמש"ל ס"פ כ"א ע"ש בביאורי אות ל"ח בס"ד (ונ"מ לפרושי לפי חרב הכתוב בש"מ דהיינו בחרב הזכרת השם וכמש"ל פמ"ד אות כ"ב בסופו בשם ת"י ס"פ חוקת):