פרשנות מצטטת על תהילים סא:ח

ובן אין לו. אין לתרגם מלת בן כאן על בן הזכר (זאָהן) דהא ביש לו בת ג"כ לא הותר היבום, אבל מלת בן כולל זכר ונקבה, כמו בעצב תלדי בנים, ולזה פרט הכתוב (ירמיה ח') לאמר ילד לך בן זכר. ונכלל במלת בן גם הנכד (ענקעל), כמו הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כ״ט:ה׳) ולבן היה בן בתואל בן נחור, ואמר הכתוב על בלשצר שהוא בן נבוכדנצר, והוא בן בנו, והראוי לתרגם כאן מלת בן (נאכקאָממען) כל זרע הבא אחריו, כמו שנקראו כל הדורות בני ישראל, והוא כולל הבן והבת, ובת הבן, ובת הבת. ערש"י כאן. ודע דאמרי' (יבמות כ"ב) אפי' יש לו בן ממזר פטור מן היבום, מדאמר קרא ובן אין לו, עיין עליו פירש"י דהוי מצי למכתב אן לו (בלא י') כמו מאן יבמי, מאן בלעם, ולהכי כתיב אין ביו"ד למדרשה עיין עליו, דאם יש לו בן בעולם פוטר; ואמרי' נמי (קדושין ד') ויצאה חנם אין כסף, מדלא אמר קרא אן (בלא יו"ד) אלא אין (ביו"ד) אתי למדרש אין כסף לאדון זה שיוצאה ממנו אבל יש כסף לאדון אחר שיוצאה ממנו, ומאן איהו אב, דהאב זוכה בכסף קדושין; ותו אמרי' התם, וזרע אין לה, אין לי אלא זרע כשר (דמעכבה מלאכול בתרומה) זרע פסול מנין (דמעכבה ג"כ) ת"ל אין לה עיין עליה (שאם מת בתה והניח אחריו זרע אף הוא מעכבה עתוס' שם. ענין דרשת רבותינו בזה פי' הערוך בשם ר"ח בערך אן, והשתדל בפי' גם הסמ"ע בחוה"מ סי' רע"ו. והשיב ע"ז בתוי"ט פ"ב דיבמות מ"ה, וגם על דברי התוי"ט השיב שפיר בקול הרמז שם. אמנם דברי רש"פ בזה יותר ברורים שכתב, מלת אין נגזר ממלת אי', שבא לפעמים גם כשאין השואל מעמיד את הנשאל להשיב על שאלתו, כ"א כמכריז ומפרסם היות הדבר נעדר העדר מבורר שאין להסתפק בו, והיא תמיה קיימת שאינה זוקקת לתשובה, כמו ויגוע אדם ואיו, אי' בית נדיב, איה אלהיך אשר עשית לך, כי הנה פעולות אלה האלילים לא היו במציאות מעולם ואמר בדרך התול אי' הם ויתפרסם שאין בהם ממש, ומזה האופן אשר יורה עליו מלת אין בתוספת נו"ן להוראת ההעדר המקויים, כמו אין לה ולד, ואיש אין בארץ, שהוא בעצמו הענין שיהיה הדבר נעדר במוחלט עד שא"א להגיע בו אל איזה נקודה זמנית או מקומית, כי כ"מ או זמן שאנו קובעין אותו בו, מיד שנחפש אותו שמה לא נמצאנו, ונהי' נשארים תמיד לשאול עליו אי' הוא (נירגענדס), ומזה המין אמרו (שמות ח') כי אין כה', כי אין כמוני (שם ט'), אין עוד מלבדו (דברים ד׳:ל״ה) ודומיהם, שהענין בלתי מצוי בשום זמן ומקום, וכן יפול האין המוחלט על האמתיות הקיימות שהסותר נמנע בכל זמן ובכל מקום, כמו ולו אין משפט מות (דברים י״ט:ו׳) שהוא דבר אמתי קיים לעד ובכל מקום, שאין להורג בשגגה משפט מות, וכן אין לנערה חטא מות וכדומה לזה; אמנם לפעמים יורה ג"כ מלת אין על ההעדר המשולח, שהי' הדבר נעדר בזמן מיוחד והי' מצוי קודם לכן או אח"כ במקום מיוחד או בכ"מ או שהוא בלתי מצוי במקום מיוחד, אבל הוא מצוי במקום אחר בכל זמן או בזמן מיוחד ומזה המין ההעדר הבלתי מוחלט אמר (בראשית מ״ז:י״ג) ולחם אין בכל הארץ, שבאותו פעם לא הי' לחם, גם לא הי' חוסר הלחם מתפשט בכ"מ כי במצרים היה לחם, וזרע אין לה (ויקרא כ"ב) שאין לה עתה אעפ"י שהי' לה קודם, כי ימות ובן אין לו שאין לו בשעת מיתה אעפ"י שאפשר שהיה לו קודם לכן ומת, כי אין לה אב ואם (אסתר ב') ודומיהם, ומזה החלוף שיורה שם אין לפעמים על ההעדר הגמור, ולפעמים על ההעדר השלוח, יצא לרבותינו לדרוש בה דרשות מחולפות הכל כפי שמצאוהו נשוא על הענין, אמרו גבי אמה העברי', ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון אבל יש כסף לאב, שבזה האופן אין מלת אין שולל הכסף ממנה במוחלט, וגבי יבם שנאמר עליו ומת ובן אין לו, דרשו אין לו עיין עליו, שצריך שיהיה העדר הזרע העדר מוחלט. ודע כי במלת השאלה אי' הוסיף לפעמים נו"ן והעלים היו"ד, ויאמר במקום אי' מלת אן לשאלה מקומית, כמו אן הלכתם (ש"א יו"ד) עד אן תמלל אלה (איוב ח׳:ב׳), ונבנה ממנו מלת אנה שענינו כמו לאן, ומזה קרוב הדבר לומר ששאלת (מאין אתם) הוא מורכבת ממלת אי וממלת אן, ולפי"ז במלת אין המורה על ההעדר לא יהי' הפרש בין שנכתב ביו"ד לשנכתב בלא יו"ד, כי גם אם יאמר אן בלא יו"ד הי' המובן ג"כ שלא ימצא כלל ושישאיר למחפש אותו שאלת אן הוא, ובזה צדקו דברי רז"ל באמרם לכתב אן כסף כמו מאן בלעם מאן יבמי, שמלת מאן ג"כ פעל נגזר ממלת אי' המורה על ההעדר ושגזרתו אן, אלא ש"מ לדרשה, ומה שאמרו עיין לה, אין הכוונה כאלו נכתב עיין בעי"ן, אבל ירצו בזה שאין מלת אין מהוראת ההעדר המקויים המבורר לכל עד שלא יצטרך לחפש אי' איפה איזה זרע וזרע זרע, אבל יהי' מלת אין מהוראת השאלה והחפוש בדבר דהיינו שצריך לעיין ולחפש היטב אי' איזה זרע ממנה, וסמוכים לדברים אלה תראה במלת אי, שיורה על השלילה כמו ולרוזנים אי שכר (משלי ל"א) אי לזאת אסלח (ירמיהו ה׳:ז׳), ויורה גם על התשוטטות הרעיון לחפש על דבר, כמו אי הבל אחיך. ובמכדרשב"י (בהקדמה דיו"ד) מאין כמוך ה', ובכל מלכותם מאין כמוך, מאן הוא דיעבד כמוך, מאין כמו מַאן כלומר מי. ובילמדנו אמר דוד לפני הקב"ה ישב עולמך בשוה עניים ועשירים, א"ל א"כ חסד ואמת מן ינצרוהו (תהילים ס״א:ח׳) כלומר מי ישמור חסד ואמת, ובדרך זה אמרו המפרשים ויקראו שמו מן כי לא ידעו מה הוא, מלת מן הוא תרגומו של מה הוא, ע"ש רשב"ם:

כי שם י"י אקרא. בזוהר ר"מ שופטים (שם עה) כי אלקים שופט כ"י כ' מיניה יוד דחושבניה ך' עז"א (הושע יד) שובה ישראל עד י"י אלקיך כ"י כשלה בעונך (אבות פ"ו) שמלכות נקנית בשלשים מעלות ר"ל שם י"י מספרו ד"ו וד' אותיות הוי"ה הרי מספר שלשים הוא שם של י"י ובזוהר שם בן ד' יש בו ד' אותיות ותרין רתיכין י"ה בשמים ו"ה בארץ וחשבונו כפשוטו כ"ו הרי אותיות כבו"ד (תהלים כד) מי הוא זה מלך הכבוד י"י צ"בא א"ות הוא מלך הכבוד סלה כי חשבון שם בן ד' הוא כבוד לכן מתחלה פתח משה בתרין רתיכין האזינו השמים י"ה ותשמע הארץ ו"ה ואח"כ חלק שם בן ד' לד' רוחות יערוף כמטר לקחי מערב וכו' כמ"ש בחזקוני הרי ששה חלקים צירופי השם ז"ש כי שם י"י אקרא ר"ל אלו השני פסוקים הראשונים הם צירופי השם בפסוק חלק לשני מחנות ואח"כ לד' מחנות והוא סוד היחוד אחד שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם ועז"א כי שם י"י אקרא ומיחד שמו ית' צריך להאריך בד' של אחד שהוא סוד מלכות שמים ז"ש הבו גודל לאלקינו על ד' רבתי שבאחד התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי ולכן אמר יערוף כמטר לקחי שהענן עולה בחשאי ואח"כ מנטף בקולי קולות כן יחוד שמע הוא בקול רם וברוך בחשאי ולפ"ז האזינו השמים הוא יחוד עלאה ותשמע הארץ יחוד תתאה ז"ש כי שם י"י אקרא נגד יחוד שמע הבו גודל לאלקינו נגד יחוד ברוך שם כבוד ז"ש רז"ל מכאן שעונין ברוך שם כבוד מלכותו והוא סוד גדול כי בכאן נרמז יחוד ברוך שם כבוד במקדש ובגבוליןעונין אמן גדול העונה אמן יותר מן המברך שהוא מזכיר שם אדני בפיו ומחשבתו שם של ההוי"ה אבל העונה אמן מזכיר בפיו שתי שמות ביחד אדנ"י הוי"ה חשבון אמ"ן ז"ש כי שם י"י אקרא אזי כל השומעין מחויבין ליתן גודל לאלקינו ומכוונים ב' שמהן יחד והוא גודל לאלקינו דין ורחמים ביחד ועז"א בנים לא אמ"ן בם שלא מכוונים בעניותם אמן לקשר קושרא דמהימנותא שזו הוא עיקר האמונה (ישעיה כו) שומר אמנים וכתיב אמונים כי עיקר אמונה נתלה בעניית אמן לכן יש לדרוש המקרא והמסורת. גם יש לומר שעל כן כתיב אמונים וקריין אמנים כי מי שהיא עם רבים בצבור יכול להשלים רמ"ח תיבות של ק"ש עם אמן שהוא אומר קודם ק"ש גם בשחרית עם ט"ו ווין של אמת ויציב ועם א' של אמת בגי' אמ"ן ובערבית עם ו' של ואמונה ותרווייהו איתנהו אמנים על אמת ויציב גם ו' של ואמונה ז"ש בנים לא אמון בם קרי וכתיב אמן של אמת ויציב שחרית ו' של אמת ואמונה ערבית (תהלים סא) חסד ואמת מן ינצרוהו שהוא (שם צב) להגיד בבוקר חסדך אמת ויציב ואמונתך בצילות וטעם ו' של ואמונה להשלמת ג' שמות כתבתי בפ' בראשית ע"ש ז"ש (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה ר"ל בבוקר צריך לכוין בט"ו ווין של אמת ויציב שמספרן צ' ויש בו ג' שמות כפי דברי הפליאה תמונת ל' הוא כ"ו ובכל ה' ווין יש ל' הרי ג' למדין ג' שמות (משלי יח) מגדל עז שם י"י למד הוא מגדל פורח באויר יש בו שם י"י ז"ש הלי"י תגמלו זאת ל' גדולה מורה על שם בן ד' בתמונתו ובחשבונו כפל כ"ו הרי בבוקר צריך לכוין ט"ו ווין צדיק ובערב באמונתו ו' של ואמונה אזי יחי"ה כי כל תיבה מחזקת אבר מן האדם ולכן האזינו השמי"ם ואדבר"ה בגימ' תרי"ג ואח"כ הלי"י תגמלו זאת כי גם היא תרי"ג והתורה והאדם:

כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה, יהיה לאנשי צור לכל צרכיהם, ואנשי צור יהיו אז יושבים לפני ה' כלומר רצוים לפניו ומצליחים בברכתו, כטעם ישב עולם לפני אלהים (תהלים ס"א ח'), ישבו ישרים את פניך (שם ק"מ י"ד), ויהנו בו לאכול לשבעה ולהתכסות וללבוש לבושים יקרים, כתרגום יונתן וְלִכְסוּ דִיקר; עתיק בלשון ערבי יפה ונהדר. ודון יצחק ורוז' וגיז' פירשו היושבים לפני ה' על הכהנים אשר בירושלים, והנה אם היה אומר שישלחו מנחה לבית ה' היה זה אפשר. אבל באמרו יהיה סחרה קדש לה', כי ליושבים לפני הי יהיה סחרה, נראה שכלו יהיה לכהנים וזה מה שלא יתכן; והתשובה הזאת היא ג"כ נגד רא"בע שפירש ליושבים לפני ה', לחוזרים מגלות בבל ומלבד זה טעות היא בידם שחשבו הישיבה לפני ה' כנוי לעבודה במקדשו, וזה אינו, כי בכל מקום שהכוונה על עבודה ושירוּת אומרים עמד לפני, לא ישב לפני, כי העבודה והשירות אין משפטם להיות מיושב, אלא מעומד, הלא תראה ולעמוד לפני העדה לשרתם (במדבר י"ו ט'), ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת (מ"א א' ב'), חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו (שם י"ז א'), יהושע בן נון העומד לפניך (דברים א' ל"ח), לעמוד לפני ה' לשרתו (שם י' ז'), ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' (שם י"ח ז'), המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני (יחזקאל מ"ד ט"ו), ומעולם לא נמצא מליצת ישב לפני ה' בענין העבודה והשירות, אלא בביאה אל המקדש להתפלל לפני ה', או להודות לו, כמו ויבכו וישבו שם לפני ה' (שופטים כ' כ"ו), ויבא המלך דוד וישב לפני ה' (ש"ב ז' י"ח וד"ה א' י"ז י"ו), ואלה אינן ישיבת קבע אלא עראי, ואינן לעבודה; וזולת אלה לא נמצא ישיבה לפני ה' או לפני אלהים, אך נמצא ישיבה לפני הנביאים, כמו ובני הנביאים יושבים לפניו (מ"ב ד' ל"ח), אשר אנחנו יושבים שם לפניך (שם ו' א'), וזקני יהודה יושבים לפני (יחזקאל ח' א'), וחשב Vitringa שאף כאן הכוונה על היושבים לפני הנביאים לשמוע מהם דבר ה', וחלילה שיאמר הנביא היושבים לפני ה' וכוונתו על עצמו ועל אחיו הנביאים, מלבד מה שאמרתי למעלה כי לא יתכן שיהיה כל סחרה של צור נִתָן במתנה לישראל.