פרשנות מצטטת על תהילים סב:ה

ובפ' תצא ד"ר ע"א וז"ל, שמעתי פירוש הכתוב (תהלים ל"ג) יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, כמו שקוינו לך כך יורד החסד עלינו, לשון בתמיהה ודפח"ח, ונראה שזהו פירוש הפסוק (תהלים ס"ב) בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה, כי בפיו שאומר יהי חסדך וגו' נראה לברכה, אם היה מייחל להשם יתברך, ובאמת בקרבו זה אינו, כי הקנאה והשנאה ולשון הרע לא היה עושה אם היה בוטח בה' ומייחל לו, אם כן מקלל הוא ח"ו את עצמו, וזהו שסמך חבקוק על עמוד אחד וצדיק באמונתו יחיה (מכות דכ"ד ע"א) כשיאמין ומייחל לה' וכו' ע"ש דברים מתוקים מנופת צוף וכל טעם.

אלהים לא תקלל וגו': לשון קללה תלת הנחתו על המקלל אדם בפניו, כי זה יהיה קלון ובזוי אל המקולל, ולשון ארירה נופל על המקלל חברו שלא בפניו ואומר ארור פלוני, וכשאומר ארור אתה אז יקרא מקלל (תלמידי מוהר"ר יוסף שבתי באזיבי). אמר באברהם ומקללך אאר (ברא' י"ב ג'), מי שיקלל או יַקְלֶה את אברהם בפניו, ה' יגזור עליו אריאה שלא בפניו, כי לא יתגלה ה' אל הרשע ההואלומר לו ארור אתה. והנה כל מקום שנזכר פעל ארר הוא קללה שלא בפניו, כגון ארו מרוז, ארו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה', וכן לכה נא ארה לי את העם הזה, ואשר תאור יואר, ואעפ"י שבלעם היה רואה את ישראל כשהיה עומד לקללם, מ"מ הם לא היו רואים אותו, ולא שומעים את דבריו, ולא היה מגיע אליהם קלון ובושת אם היה מקלל אותם. אמנם אח"כ בדרך העברה אמרו ל' קללה גם על הארירה שלא בפניו ואמרו על בלעם לקללך (דברים כ"ג ה'), לקלל אתכם (יהושע כ"ד ט'), לקללו (נחמיה י"ג ב'), וכן ויקללו את אבימלך (שופטים ט' כ"ז), ויקלל את יומו (איוב ג' א'), ובקרבם יקללו (תהלים ס"ב ה'), גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י' כ'); והנה בנשיא אמר לא תאור, כי רחוק הוא שיזיד איש לקללו בפניו, ובשופטים אמר לא תקלל, שהוא לשון כולל כל מיני קללה וגדוף, בין בפניו בין שלא בפניו.