פרשנות מצטטת על תהילים סב:י

דעד דלא הוה מתקלא: מתקלא הוא מאזנים הנ"ל ג' קוין חד"ר. והענין הוא זו"נ דדכר הוא חסד ונקבה דין. שהן יום ולילה. אור וחשך. וצריך למכריע ביניהם כלול משניהם והוא יסוד עולם צדיק והוא מבסם לנוק' וע"י נתקנו כולם כמ"ש לקמן פ"ג אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי באמה בפומיה דאמה מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו. מפורש שתיקון הוא ביסוד ושם נתקנו כל המלכים דמיתו ע"י שלא היה המתקלא. והוא הלשון חק שמכריע בין זו"נ כידוע שיסוד נקרא לשון למודים מקבל מלמודי ה' נו"ה והשפתים הם נו"ה. והוא כולל חו"ג כי בו זו"נ האמה ופי האמה עטרת היסוד שהיא מלכות ז"א בו גבורות. לכן ערלה חופפת עליו שהם לשמאלא עד שמעבירין הערלה אז מתגלה חסד בפום אמה ובי' נתקן כלא כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ח א' יוסף הצדיק איהו שלימא דכלא איהו נטיל כלא בגין דכלא איתקן בגיניה כו' וכד איהו אתתקן כולא מתקני כו' ע"ש. וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב א' ובג"כ בכולהו כתרים עד לא זמין תיקונוי דמלכא כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד כו'. והוא הסוד לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מ"ה) קודם דאתנסיבת היא תהו כמ"ש למטה דאתחרבו עלמין והארץ היתה תהו. וכד אתנסיבו הוא המתקלא כמ"ש בזוהר פ' פקודי דף רנ"ה א' דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואילין אקרון מאזנים כו' ואינון חבורא דדכר ונוק' כחדא וע"ד (תהלים סב) במאזנים לעלות כו' ע"ש. (הגהה - ועיקר ענין המתקלא הוא הדעת שע"י הזיווג באבא ואמא ולכן דעד דלא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין. וכן הוא מוחין דזו"נ שע"י נתקיימו מלכין קדמאין שהן זו"נ כמ"ש למטה ולכן דעד דלא הוי מתקלא מלכין קדמאין מיתו. וכן הזיווג של זו"נ הוא ע"י המוחין שהן הדעת והדעת נקרא מתקלא שקל הקדש והוא לשון חק כמ"ש למטה לישן ממלל רברבין לישן כו'. ולכן הזיווג בלשון דעת וידע אדם כו'. וסוד זה הדעת לא היה בעולם התהו ולכן לא נחשב דעת בספירות כי כל מה שלא היה בתחלה קודם התיקון אינו אלא תוספת ולא נחשב במנין שלכן ז"א נקרא ו"ק אע"ג שלאחר התיקון יש בו ע"ס שלימות. וסוד הדעת הוא ב' עטרין דגניזין באבא ואמא כמ"ש באדרא זוטא והן ז"ת דאבא ואמא והן ג"ר דז"א. והתרין עטרין באין מע"ק אוירא ובוצינא שלכן הדעת במקוםה כתר. וז"ס מ"ש בפרשת בראשית דעלמא אתברי באת ב' ואמר הקב"ה לאלף כל ייחודי לא יהיה אלא בך והענין כי בתחלה היה בלא מתקלא בסוד ב' חו"ב ואמר הקב"ה לאלף כל ייחודי לא יהיה אלא בך והוא הכתר שהוא הדעת פלא אלף אדרין ואכסדרין ואמר שם שבריאת העולם ע"י ב' וא' והוא המתקלא בג' קוין):

ספרא דצניעותא ספרא כו': ע"ש (דניאל ז' י) וספרין פתיחו שאז דינא יתיב כנ"ל דינא יתיב באתריה וכנ"ל שהספרים הן המתקלא: והחכמה הוא גילוי של הצניעותא כנ"ל שבתוכו מתלבש הצניעותא שנקרא אין סוף כמ"ש (תהלים ק"ד) כלם בחכמה עשית וידוע שמתלבש אין סוף בחכמה וע"י הכל נעשה שמכאן ואילך אין סוף מתלבש ע"י חכמה וז"ש (משלי י"א) ואת צנועים חכמה. ואמר צנועים שהן ז' ימי בראשית ז"ס דע"י שמתלבש באצילות. ונא' (ירמיה ט') כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל כו' וז"ש מה בקש ממך כו' והצנע לכת עם אלקיך שהוא הידיעה שע"ז נאמר ויתהלך את אלקים: ואמר דשקיל במתקלא ע"ש במאזנים לעלות (תהלים ס"ב) כמ"ש בפרשת פקודי דף רנ"ה ע"א אלין אינון דקיימין בקיומא דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואלין אקרין מאזנים ע"ד כתיב במאזנים לעלות כו' סלקין ואתחברין כחדא ואינון חבורא דדכר ונוק' וע"ד במאזנים לעלות כו' עש"ה:

דעד דלא הוה מתקלא כנ"ל לא הוו משגיחין אפין באפין ע"ש ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות ל"ג) פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה') שהוא זיווג אבא ואמא כידוע: ומלכין קדמאין מיתו כמ"ש (בראשית ל"ו) ואלה המלכים כו' לפני מלך מלך לבני ישראל וימלוך כו' וימת וימלוך וימת כו' וכמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל: וזיוניהון לא אשתכחו ע"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל"ג) שאז חזר העולם לתהו שלכן חזרה עליהם המיתה שהוא מעולם התהו וימת כמ"ש למטה וכמ"ש (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם כו' כמותו כמ"ש (הושע ו') והמה כאדם עברו ברית שלכן נגזר עליהם המיתה כמו על האדם ותרגום עדים זיונין. וכן אמרו (ברבה) זיין היה להם מסיני והיה כתוב עלי' שם המפורש שהוא סוד המוחין דגדלות שם הוי"ה כידוע. והן הגורמין זיווג כידוע וז"ש (יחזקאל י"ו) ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח כו' והן סימנין של פרק נשואין כמש"ש ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש כנפי עליך כו' וארעא אתבטלת כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו כו' כמ"ש לקמן: עד רישא דכסופא דכל כסופין ע"ש (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב. תאבתי לפקודיך (שם קי"ט פסוק מ"ב) למצותיך יאבתי (שם פסוק קל"א) נפשי אויתיך כו' (ישעיה כ"ו) והוא נכסף מכולם וע"ש כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי (בראשית ל"א) והוא סוד ברירת הניצוצות במ"ס דרישא עלאה ששם במחשבה נבררו כמ"ש בפ' פקודי וז"ש ב"פ נכסף זהו כסופא דכסופין שירידת יעקב אצל לבן הוא סוד שכינה בגלות עת אשר שלט האדם באדם כו' (קהלת ח') כידוע: לבושין דיקר אתקין ע"ש ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד וכו' (שמות כח) כנ"ל: ואחסין כמ"ש (שם) חקת עולם לו ולזרעו אחריו וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ומהאי. לשאר גולגלתין דלתתא כו'. האי מתקלא תליא באתר דלא הוה כמ"ש במאזנים לעלות המה מהבל כו' (תהלים ס"ב). והתחלת המתקלא מחכמה כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק' כו' וכתיב (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא כו'. אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו ר"ל הזיונין הנ"ל שאתקלו דכר ונוק' חו"ג כידוע ואז נתקנו המלכים הראשונים וז"ש (יחזקאל י"ו) ותעדי זהב וכסף שהן חו"ג כידוע ואז ותצלחי למלוכה: מתקלא קאים בגופיה לא אתאחד ולא אתחזי שרישא דעתיקא קדישא נקרא עתיק יומין ע"ש שערותיו וזקנו כמ"ש (דניאל ז') ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כו' וגופיה נקרא אין לפי שלא נראה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל ושם מלבישין חו"ב וז"ש והחכמה מאין כו' ואמר מאין ולא באין דלא אתאחד ביה: ביה סליקו וביה סלקין כו'. כמ"ש במאזנים לעלות כו': סתרא גו סתרא - כמ"ש (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי כו': אתתקן ואזדמן - כנ"ל שע"ק ניתקן תחלה ובו נתקנו המלכים ע"י חסד עילאה דנפיק ממזלא קדישא כמ"ש באדרא זוטא. וז"ש וימלוך הדר שע"י נתקן כמ"ש באדרא זוטא והוא והדרת פני זקן וע"י נקרא יסוד הדר כמ"ש שם: בחד גולגלא - הוא ראשית התיקון של מתקלא וז"ש בשקל הקדש בקע לגלגלת מחצית השקל שהוא חוורתא דנפיק בפלגא דגולגלתא כמ"ש באדרא רבא: מליא טלא - כמ"ש (שיר ה') שראשי נמלא טל: דבדולחא - כמ"ש (שמות י"ו) ותעל שכבת הטל כו' ועינו כעין הבדולח (במדבר י"א) כמ"ש באדרא רבא: קרומא דאוירא אזדכך וסתים - שהוא סותם את החכמה שלא יצא וע"ז נאמר (איוב כ"ח) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא: