פרשנות מצטטת על תהילים סג:ד

זה אלי כו'. מלבד מה שכתבנו. יאמר כי הנה ארז"ל (שם) מהיכן זכו ישראל לומר השירה הזאת מאברהם שנאמר בו והאמין בה' ונאמר כאן ויאמינו וכו' וסמיך ליה אז ישיר ובזה נבא אל ענין הכתוב אמר הנה שני דברים זיכנו ית'. (א) להראות אלינו בים כמשמעות אומרם זה. (ב) לומר שירה שהושפעה והופיעה עלינו רוח קדוש לאומרה. כי שם הוא ית' הדברים מאתו ית' בפי כל אחד ממנו ועל שתיהם אמר על הא' שאני מורה באצבע ואומר זה אלי. שהוא מה שמלאכי השרת אין זוכים כי הלא אומרים איה מקום כבודו. ע"כ אומר כי בהגיעי אל גדר זה להיות מראה באצבע הראו שהוא אלי מייחס אלהותו אל כל איש כי ע"כ מתראה לכל אחד הנה בזה אני מודה כי לא שאני זכאי לכך רק שואנוהו. על כי הנה ימים באים ע"י קבלת התורה אהיה נאה לו. שכמו שהוא ית' נאה לי כן אהיה אני נאה לו כמ"ש ז"ל יש נאה ללבושו ויש שלבושו נאה לו וכו'. ואמר איוב (פ' ל"א) צדק לבשתי שהצדק נאה לי וילבשני שאני נאה לו. וכן אמרו על מזמור לדוד ולדוד מזמור וכן על פסוק (תהילים ט״ו:א׳) חבלים נפלו לי בנעימים וכו'. וזה אומרו ואנוהו ל' נאה תהלה. אך על (ב) שזכיתי לרוממו ולהללו בשירה זו. אינו על העתיד ולא על זכות עצמי רק שעל היותו ית' אלהי אבי הוא אלהי אבי אברהם. ע"כ וארוממנהו ברוממיות אל בגרוני והוא מאמרם ז"ל (שם) כי בזכות אברהם אמרו שירה כמדובר. ובמה שאמרנו בו ואנוהו יצדק משז"ל האומרים ואנוהו. מה הוא חנון אף אני וכו'. שהוא אהיה נאה לו. או יאמר במה שידוע רז"ל. בתתם טעם אל התנהגו ית' עם האבות ביסורין ולא הטעימם פה מעשיהם להתעלם בתענוגים כי אמר הוא ית' אם ייטב להם בעוה"ז מה יניחו לבניהם באמור משה זכור לאברהם וכו' וכיוצא בצרות כהם. ובזה יאמר כי אמרו ישראל הנה הוא ית' מתנהג עמי במדת חסד. כי הנה זה אלי כי חסד אל. ובזה יודע אני שאיני כדאי לכך אם לא שלעתיד ואנוהו. שאשכינהו בעולם השפל ע"י מעשים טובים. אך כעת איני ראוי אלא שאני אוכל זכות אבי. כי למה שהיה הוא יתברך מתנהג עם אבי במדת יסורין. וז"א אלהי אבי. ע"כ וארוממנהו שע"י מה שהתנהג עמו במדת אלהים הטיב עמי להתנהג במדת אל. כמדובר מרז"ל באומרם שאם ייטב לאבות. מה יניחו לבניהם. והנה ארז"ל (שם) שהתנוקות שנולדו בשדות. והי' הקב"ה פותח הארץ ובולען ומוצא לכל אחד ב' סלעים כשדים. כי יונק מאחד דבש ומאחד חלב. והי' כל אחד במקומו רואה לפניו בחור צח ואדום המאכילו ומגדלו הם הכירוהו תחלה ואמרו זה אלי. לפי דרכם זה יאמר הלא אמרתי אשירה לה' בל' יחיד. שכל אחד ממני כדאי לרומם לאל ית' בשיר שהוא דבר גדול כמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים ס״ג:ד׳) כי טוב חסדך מחיים. במה שזכיתני ששפתי ישבחונך. ע"כ אמר מה שאמרתי שכל א' ירוממהו בל' יחיד ואמרתי ויהי לי לישועה. כי לכל א' החשיב בפני עצמו להיות לו לישוע'. מי יאמר שכן הוא לז"א זה אלי כי הנה לכל א' וא' היה הוא ית' מתראה בצור החלמיש והאכילו ולא לרבים בבת אחת. הנה זה יורה החשיב הוא ית' לכל א' להיות לו לאל. והנה מזה שהחשיבני. יורה שגם כדאי אני שואנוהו כי יחשיבני להיות לו לנוה ומדור שישרה בי שכינתו. גם כי אהיה יחיד בהיותו צדיק כאשר הי' מתייחד עמי אז. ועדיין לא אערב אל לבי להיות כדאי לרוממו כל א'. אך הנה מצטרף לזה היותו אלהי אבי כי לא היה הוא יתברך נקרא אלהי האבות ביחד כ"א אלהי כל א' וא'. וא"כ איפה יתחזק ענין החשיבו ית' כל א' וא' ממנו בפני עצמו גם לרוממו בל' יחיד. וע"כ וארוממנהו בל' יחיד כל אחד ממנו:

במסורה ד"פ והנה ה' בסלם והנה ה' נצב עליו אז ראה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ז"ש (מלכים ב ז) והנה ה' עושה ארובות בשמים וראה אז והנה ה' עומד על חומת אנ"ך דהיינו למעלה משבעים קתדראין כנרמז במלת אכ"ן יש ה' במקום הזה (מלכים א יט) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים כי כאותו פרק נעקר הר המוריה ממקומו וקיפל הקב"ה כל ארץ ישראל שירושלים הרים סביב לה תחת יעקב כמ"ש הארץ אשר אתה שוכב עליה גם הר סיני נעקר ממקומו והראה לו סלם זה סיני לכן אמר רוח גדולה וחזק זכר ונקיבה שהוא סוד לראות עוזך וכבודיך מפרק הרים וכן פתח אז מזמור אשא עיני אל ההרים ע"ש שהי' הקב"ה מפרק הרים גם הראה לו נפילת ד' מלכיות שהם המרכבות שיוצאות מבין ההרים הרי נחשת ועז"א שרוח ה' הי' מפרק הרים ומשבר סלעים או לפי שע"ב שרים הם וכן ע"ב סנהדרין עם נשיא ואב"ד על גביהן משה ואהרן על שבעים זקנים ועז"א יעקב אכן יש ה' במקום הזה לתשלום עם פ"א קתדראין ואנכי שהיא השכינה במקום אב"ד משלמת לחשבון ע"ב לא ידעתי לכן אמר עתה כ"ן בקודש חזיתיך ע' קתדראין לראות עוזך וכבודך שהוא הנשיא ואב"ד הקב"ה ושכינת עוזו בגבהי מרומים גם הוא אלקינו אין עוד הרי ע"ב אז הראה הקב"ה ליעקב אנכי אלקי אברהם אביך ולא קאמר כן. אצל יצחק שמדת יעקב קשורה באברהם חסד ואמת נפגשו ז"ש (תהלים סג) כי טוב חסדך על חסד של אברהם שקשור בו והטעם שיעקב הוא עץ החיים בזוהר מהלך ת"ק שמתפלגין תחותוי כל מימי בראשית ז"ש כי טוב חסדך מחיים לפי שהוא עץ החיים או שלא היה בידו להקריב במקד' רק שתיקן עבודה שהוא תפלה ז"ש כי טוב חסדך יותר מהקרבת בעלי חיים על גבי מזבח והוא ששפתי ישבחונך ונשלמה פרים שפתינו וכבר שאלו לחכמה חוטא מה ענשו וכו' עד ששאלו לתורה יביא קרבן ויתכפר ושאלו להקב"ה והשיב יעשה תשובה ובזה (תהלים לו) אדם ובהמה תושיע ה' לז"א כי טוב חסדך חסד אל זה שאין צריך להקריב בעל חי רק שפתי ישבחונך וזה חסד אל עם אדם יותר מבעל חי שהוא חי מדבר ושפתי ישבחונך כן אברכך בחיי בפרק היה קורא אמר ר"א זה ק"ש ובשמך אשא כפי זה תפלה רש"י מפרש לפי שיש בקריאת שמע ברוך שם כבוד לכן רמז במלת כן אברכך קריאת שמע ואפשר לפי שטתו ליישב למה לא רמז קריאת שמע יחוד עליון שהוא שמע ישראל עיקר היחוד אבל לפי שיעקב חידש בקריאת שמע ברוך שם כבוד ומשה לא אמרו ברזא דחכמתא לפי שיעקב מלבר בסוד ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה שדרש בזוהר (בראשית ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו שיצא יעקב מיחודא עילאה שמע שהוא זיווג אבא ואמא וילך חרנה שהוא זיווג אשתו ז"ס והאבן גדולה על פי הבאר בגי' חנוך מטטרון שהוא רזא ויפגע במקום וילן שם ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ר"ל ראשי אתוון של יחוד "ברוך "שם "כבוד "מלכותו "לעולם "ועד בגי' חנו"ך מטטרו"ן ולכן ראה סלם דרז"ל בזוהר מטטרו"ן ועז"א הידעתם "את "לבן "בן "נחור הכי הוי גם כן מנין חנו"ך מטטרון בסוד וישא יעקב את רגליו הם מ' וס' מנעל סנדל מטטרו"ן סנדלפון לכן גם כן דרש בזוהר סלם זה סנדלפון הן הן ג' עדרי צאן הרובצים עליה על שלשתן אבל יחוד ברוך שם כבוד הוא מטטרון בהיותו חנוך תופר מנעלים והיה אומר למטה על כל תפירה ברוך שם כבוד לכן אמר יעקב על זיווג ברוך שם כבוד כן אברכך בחיי בא ליתן טעם למה לא אמר משה זה היחוד בדרך דרש לפי שיעקב לקח י"ב אבנים וזכה אז לי"ב שבטי יה וירש כבוד העליון כשם שהשכינה למעלה על שנים עשר בקר והים עליהם כן זכה יעקב לזה הכבוד למטה לכן פתח הזקן ברוך שם כבוד מלכותו ובירך ברוך שנתן מכבודו ליראיו ר"ל אותו הכבוד שהוא למלכותו למעלה לו ז"ש כן בקודש חזיתיך לראות עוזך עלהשכינה וכבודך על המרכבה שהוא עומדת על שנים עשר כן אברכך בחיי שזכית אותי לראות גם כן בחיי בנים (תהלים קכב) ששם עלו שבטים שבטי יה. גם נרמז קריאת שמע במלת אברככ"ה שהוא רמ"ח תיבין כמנין אברים של אדם כמ"ש בזוהר (משלי ד) שמור מצותי וחיה שכל תיבה של קריאת שמע (שם ג) רפאות תהי' לשריך ואף על פי שאברכך חסר ה' הלא כבר דרז"ל במדרש לך לך על פסוק ואעשך לגוי גדול ואברכך בגי' רמ"ח והוא חסר ה' כבר כתבו המדקדקים ה"ה בפועל או בכח אחר קמון שבך כמו שכתוב ה' בהדי ז"ש כאן כן אברכך על סוד על כן יעזב שדרש בזוהר על יחודא תתאה:

פֶּן יֶהֶרְסוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְבַל יַחְשְׁבוּ בְּדַעְתָּם כִּי יִרְאוּ בָּרוּךְ הוּא הֲגַם שֶׁיָּמוּתוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים סג:ד) ״טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים״, וּמִיתָתָם זוֹ הִיא חַיּוּתָם. וְהוּא אָמְרוֹ פֶּן יֶהֶרְסוּ, פֵּרוּשׁ, יַסְכִּימוּ עַל הֲרִיסָתָם, אֶל ה׳ לִרְאוֹת, פֵּרוּשׁ כְּאִלּוּ אָמַר לִרְאוֹת אֶל ה׳. וְאָמְרוֹ וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב, פֵּרוּשׁ תִּהְיֶה נְפִילָתָם נְפִילָה רַבָּה, מִלְּבַד שֶׁיָּמוּתוּ תִּהְיֶה לָהֶם נְפִילָה אַחַר נְפִילָה. אוֹ יִרְצֶה, כִּי לְצַד שֶׁאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא הַמָּקוֹם, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לִרְאוֹת יִצְטָרֵךְ ה׳ לְסַלֵּק הָאוֹר הַהוּא לְבַל יַבִּיטוּ בּוֹ, וְזֶה הוּא אָמְרוֹ פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה׳, פֵּרוּשׁ, לְאוֹרוֹ לְסִבַּת רְאוֹתָם. וַהֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי לֹא יַשִּׂיגוּ לִרְאוֹת אִם יָבוֹאוּ לִרְאוֹת, וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״פֶּן יִרְאוּ״ כִּי לֹא יַשִּׂיגוּהוּ כַּנִּזְכָּר, אֶלָּא הֵם יַחְשְׁבוּ בְּדַעְתָּם לִרְאוֹת. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין כָּאן לֹא הַקְרָבַת הַתּוֹעֶלֶת וְלֹא נֶזֶק, לָזֶה אָמַר וְנָפַל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁלֹּא יִרְאוּ, עוֹד לָהֶם הַקְרָבַת הַנֶּזֶק. וְדִקְדֵּק לוֹמַר רָב, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ יִהְיֶה הָרַב שֶׁבָּהֶם לֹא יֹאמַר שֶׁלֹּא אַקְפִּיד אֶלָּא עַל הֲמוֹן הָעָם, אֲבָל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָרְאוּיִים לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה לֹא אַקְפִּיד, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב״.