כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ יֹאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
שד"ל
נדף, אין ענינו כענין שרש הדף, אך הוראתו פירוד חלקי הגוף היבש והיותם לאבק פורח, וכן יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו (למטה מ"א ב'), וכן כהנדוף עשן תנדף כהמס דונג וכו' (תהלים ס"ח ג'), תעשה אותם נִדָפים כמו העשן שחלקיו מתפרדים ומתפזרים ואיננו.
אברבנאל
והמין השני הוא מפעל השכל. והיא היראה הנמשכת מפני הכרת מעלת הדבר הנורא אמר ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. (אבות פ"ד) ומורא רבך כמורא שמים. ומזה המין אמרו ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. כי מפני הכרתו זאת נתחדשו בו יראת המקום ההוא. וכבר התברכו בני ישראל בשני מיני היראה האלה שייראו שאר האומות מפניהם אמר לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ רמז בפחד המין האחד. ובמורא המין השני כי הם יפחדו מישראל מפאת יכלתם וגבורתם כמו שאמר (פ' בשלח) שמעו עמים ירגזון חיל אחז וגו'. וייראו ג"כ ממעלת קדושתם כמו שאמר (פ' כי תבא) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ושני אלה מיני היראה נמצאו בנו בערך אלהינו יתברך כי הנה האנשים החסרים יפחדו ממגור הרעות הגדולות המשולחות מפניו יתברך ועל זה אמר (תלים כ"ב) ייראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כל משפחות גוים. ואמר (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים. ר"ל שהיה בידו לשלחו על פני תבל וכאמרו (תלים ס"ח) כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים. אמנם השלמים לא יפחדו מזה המין אבל יש להם היראה השכלית לרוממותו כי בהתבונן האדם רוממותו יתברך בפעולותיו במציאות ופחיתות האדם וקטנו במציאות יחרד ויבוש מעשות דבר שלא כרצונו כמו שיבוש האדם מלעשות דבר בלתי הגון לפני אדם גדול ואף כי לא ישיגהו נזק בזה וזה המין מהיראה הוא המשובח כי טבע השכל יכסוף אליה. והיראה מזה המין היא עצם האהבה. ועליו נאמר (תהילים ל״ד:י׳) ייראו את ה' קדושיו. רוצה ה' את יראיו זהו דעת החכמים מבני עמנו בענין היראה. ואמרו שלשני המינים האלו רמז איוב באמרו (איוב ל״א:כ״ג) פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל כמו שבא במה שעבר: