פרשנות מצטטת על תהילים סח:ה

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁבְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזוֹ מַעֲלָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ זוֹכֵר אֶת חֲבֵרוֹ הַקָּטָן מֵעֶרְכּוֹ וּבַל יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ עַל שְׂפָתָיו מִצַּד רוּם לְבָבוֹ. וְזוֹ הִיא טַעֲנַת הַפִילוֹסוֹפִים עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵאמֹר, שֶׁלְּגֹדֶל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים בְּכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ. וּלְבַטֵּל דֵּעָה נִפְסָדָה זוֹ, נֶאֱמַר (שמואל א ב, ג) ״אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה׳ וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, אַל תְּדַבְּרוּ שֶׁמִּצַּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבוֹהַּ מֵעַל כָּל גְּבוֹהִים, אֵין לוֹ יְדִיעָה בִּפְרָטֵי מַעֲשֵׂינוּ, כִּי ״אֵל דֵּעוֹת ה׳״ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִיעָה בְּכֻלָּם, ״וְלוֹ נִתְכְּנוּ״ כָּל עֲלִילוֹת מַעֲשֵׂה אִישׁ. וּכְדֵי לְאַמֵּת דָּבָר זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, צֵרֵף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל מִסְפָּר מוּעָט יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּאָלֶ״ף בֵּי״ת. כְּשֶׁתִּכְתּוֹב יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א, הִסְתַּכֵּל בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת כְּשֶׁתִּכְתְּבֵם בְּמִלּוּאָם, לֹא תִּמְצָא שׁוּם אוֹת שֶׁיַּעֲלֶה לְמִסְפָּר מוּעָט כְּמוֹ אֵלּוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יא.) ״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ וְכוּ׳. מִן הַכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ה) ׳סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ׳״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שַׁבְּחוּהוּ ״בְּיָהּ שְׁמוֹ״, כִּי עִם הֱיוֹתוֹ ״רֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״, גָּבוֹהַּ מִכֹּל, אַף עַל פִּי כֵן ״יָהּ שְׁמוֹ״, שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנִּים בְּמִסְפָּר, וְהַתֵּבָה רַק בַּעֲלַת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, דְּהַיְנוּ הַמּוּעָט בְּצֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת. וְכָל זֶה מוֹפֵת עַל עִנְוְתָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז. הַמְהֻלָּלִים וְהַנֶּעֱרָכִים כְּפָז. הָרוֹאֶה אוֹתָם אוֹמֵר: "רְאוּ תָאֳרָם שֶׁל אֵלּוּ כְּמַרְאִית פָּז". וְכֵן "לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר", "בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה" "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת", לְשׁוֹן הִלּוּל וְעֵרֶךְ הֵן:

[יה]. פרוש חצי השם בספר תהלו' (תהלים ס"ח ה') וזמרת. מפו' בתורה (שמות ט"ו ב'):

שהיו מגנין את הפז ביופיין - והיינו מסולאים לשון סולו לרוכב (תהלים סח) לא תסולה בכתם אופיר משובחין היו ביופיין מן הפז: