פרשנות מצטטת על תהילים סח:ז

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה ג,ו) בְּפָסוּק ״מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״ – בְּכִי לְמִצְרַיִם וְשִׁירוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם שְׁתֵּי מִדּוֹת: מִדַּת הַדִּין וּמִדַּת רַחֲמִים. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב, כְּנֶגֶד מַה שֶׁהֵכִין לָדוּן אֶת הַמִּצְרִיִּים אָמַר וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּין, וּכְנֶגֶד מַה שֶׁרָצָה לְהֵטִיב לְיִשְׂרָאֵל אָמַר וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳. וּבִכְלַל זֶה רָמַז לוֹ כִּי הַמַּכּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמּוּכָנוֹת לָבֹא עַל הַמִּצְרִיִּים, הֲגַם שֶׁיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ כְּלָל עַל כָּל מִצְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה בְּתוֹכָם, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי אֵין הַמַּשְׁחִית מַבְחִין וּמְחַבֵּל הַכֹּל, וּבִפְרָט בְּבֹא הַחֹשֶׁךְ הַדַּעַת נוֹתֶנֶת כִּי בְּוַדַּאי כִּי יַחְשִׁיךְ דֶּרֶךְ כְּלָל לְכָל יוֹשְׁבֵי אָרֶץ. לָזֶה אָמַר כִּי עֵרֶךְ הַדִּינִים הָרְמוּזִים בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵכִין ה׳ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַמִּצְרִיִּים תְּשַׁמֵּשׁ מִדַּת הָרַחֲמִים לְעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות י:כג) ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר״, (שמות ט:ו) ״וּמִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת״ וְגוֹ׳.

וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז) "אֱלֹקִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָרוֹת". נראה לי בס"ד דמיון הקושי הזה דמדמהו לקושי קריעת ים סוף הוא על פי רבינו האר"י זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] בשער הגלגולים וזה לשונו: דע כי הנה רבותנו ז"ל אמרו בפרק קמא דסוטה על פסוק 'מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה' שיש זווג ראשון ושני ומה שאמרו 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף' איירי בזווג שני דאין הבנת זווג ראשון ושני כפשוטו דהא יש כמה זווגים שניים שהם טובים מן הראשנים וכאשר תראה כן מעשים בכל יום, אבל ביאור הענין דע כי כאשר האדם הוא חדש, רוצה לומר כי אז הוא פעם הראשנה שבא בעולם הזה דאז בת זוגו נולדה עמו כנודע הנה כשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו כרגע בלי שום טורח כלל!
ואמנם אם זה האיש חטא איזה חטא והוצרך להתגלגל בסיבתו אלא שהוא מאותם שכתוב בהם וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ (שמות כא, ג) כנזכר בסבא דמשפטים שמגלגלים גם בת זוגו שתחזור להתגלגל לטובתו, הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה אינה מזדמנת לו כרגע אלא אחר טורח גדול לפי שכיון שנתגלגל על סיבת עון יש מקטרגים עליו למעלה ורוצים למנוע אותה ממנו ומכניסים ביניהם קטטות ועל זה נאמר 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף' וזהו הנקרא זווג שני רוצה לומר שהיא בת זוגו האמיתית אלא שכבר נזדמנה לו פעם אחרת בתחלה ועתה בזה הגלגול נקרא זווג שני כי אשה זו היא עצמה האשה הראשנה אבל הזווג הוא שני ולכן לא אמרו זווג שנית אלא שני דחוזר אל הזווג ולא אל האשה וכו' עיין שם.
נמצא בזה זווג שני דנקיט מצד הנפש היא גדולה ממנו כי היא לא היתה צריכה להתגלגל שכבר נתקנה בביאה ראשונה והוא צריך לגלגול כי חטא בביאה ראשנה אך מצד הגוף הוא גדול ממנה כי הוא בעלה והוא הזן ומפרנס אותה והיא צריכה אליו ומחמת הפכיות זו נעשה הקושי בזווג זה כי בהיותה מצד הנפש גדולה ממנו יקטרגו המקטרגים באומרם אין זה ראוי שתנשא לו זאת שהיא מתוקנת וכיוצא בזה הקושי היה קושי קריעת ים סוף דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות רבה כא, ו) שר הים לא קבל שיקרע כי אמר למשה רבינו ע"ה הים גדול ממך שאתה נבראת בששי והים בשני, אך באמת יתרון זה שיש לים הוא רק מצד הגוף אבל מצד הנפשות משה רבינו ע"ה הוא גדול ביותר כי נפשות ישראל נבראו קודם בריאת העולם הזה כולו ולכן דימה קושי דזווג שני לקושי קריעת ים סוף.
ומה שאמר הכתוב על זה מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה ולא אמר 'בית' רמז בזה דאיש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם (סוטה יז.) ולכן רמז על זווגם בתיבת 'ביתה' שהוא אותיות 'בת י־ה' רוצה לומר מצות הזווג היא בת י־ה שבו נשלם שם י־ה בין איש ואשתו. וקראם יְחִידִים כי תחילתם עומדים יחידים זה יושב יחיד בבית אביו וזו יושבת יחידה בבית אביה. והא דנקיט בזה שם אֱלֹקִים ולא שם הוי־ה כי אלקים גימטריא פ"ו [86] שהוא ראשי תיבות פְּרוּ וּרְבוּ (בראשית א, כח), פריה ורביה שזאת המצוה של פריה ורביה תלויה בזווג איש ואשה.

לֹא קַשְׁיָא הָא בְּזִוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזִוּג שֵׁנִי. נראה לי בס"ד דידוע דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות לד.) אין אשה מתעברת בביאה ראשונה אלא בביאה ראשונה הוא עושה אותה כלי דשביק בה רוחא שזה הרוחא ישאר בה לעולם ולא יזוז ממנה גם אחר שימות בעלה ומן ביאה שניה ואילך אז יועיל שתתעבר מבעלה.
ונמצא לפי זה פועל של ביאה ראשונה אין בו שום קושי כי אפילו אם תהיה עקרה או הוא עקר שביק בה רוחא בזווג זה הראשון אך פועל הזווגים הבאים אחרי זה מזווג פעם שניה ואילך שהוא בעבור הבנים שתתעבר ממנו זה קשה כקריעת ים סוף כי אפשר שתהיה היא עקרה או הוא עקר ולא יועילו הזווגים שהוא מזדווג עמה לעשות פועל או אפילו אם אינם עקרים אפילו הכי אין מתעברת מן הזווגים שלו במהרה אלא אחר כמה שנים מחמת סיבות שנוגעים בדבר זה או מצדו או מצדה.
ועל זה נאמר קָשֶׁה לְזַוְּגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף פירוש הקושי הוא על הפועל שהוא העיבור הנעשה מן הזווג ומה שאמר בת קול בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי קאי על פועל של זווג ראשון דהיינו ביאה ראשונה שהיא מקבלת ממנו רוחא ואומרת בַּת פְּלוֹנִי תהיה לִפְלוֹנִי לקבל ממנו רוחא דדבוק בה עד שתמות.
ולזה אמר בגמרא כאן הָא בְּזִוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזִוּג שֵׁנִי דלא קאי על שתי נשים דלא קאמר הא באשה ראשונה הא באשה שניה אלא קא באשה אחת וקאי על פועל של זווג ראשון דהוא כדי להיות שביק בה רוחא לעשותה כלי ועל פועל של זווג שני ואילך שהוא כדי שתתעבר.
ובזה יתורץ דקדוק אחר שכתבנו לעיל בהא דנקיט בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי ולא נקיט פְּלוֹנִי לְבַת פְּלוֹנִי, כי הבת קול איירי בפועל ביאה ראשונה דשביק בה רוחא והיינו דעושה אותה כלי דהיא הנתקנת ונעשית כלי והיא המקבלת רוחא ממנו ואין הוא מקבל רוחא ממנה ואין היא עושה אותו כלי וכיון דהפועל וחידוש הזה הוא נעשה בה לכן הזכירה קודם.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד אומרם הָא בְּזִוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזִוּג שֵׁנִי, ואקדים מעשה נורא שהובאה בשם מהר"א הכהן ז"ל [הרב אליהו הכהן האיתמרי בעל שבט מוסר] על הרב יצחק פאסי ז"ל שנשא אשה אלמנה וכל זמן שהיא חוץ מפניו היה אש אהבתה בוער בלבו, וכיון שהיה רואה אותה ובא אצלה לביתה היה נכנס כעס בלבו עליה להכותה, ואחר שיצא מן הבית שעומד שלא בפניה היה מתחרט ותבער אהבתה בקרבו. ושאל מרבינו האר"י ז"ל על אודות המקרה הזה שקרה לו!
והשיב לו ברוח הקודש שזאת האלמנה ששמה מלכה היה בעלה הראשון חסיד וצדיק שלא נמצא בו אלא עון אחד ובעת שנפטר היתה אשתו מעוברת ממנו ואחר כך ילדה בן ומן השמים הכניסו נפש האב בבנו ונגזר עליו שיחיה ששה שנים דוקא וימות כדי שיראה מיתה עוד הפעם ויכופר לו על אותו עון.
וזו היתה סיבת המחלוקת שהיה לרבי יצחק פאסי עם אשתו האלמנה כאשר היה נכנס אצלה לביתה ששם היה עומד בנה עמה שהוא נפש בעלה הראשון וכרוך אחריה שבשעה שנכנס מהר"י פאסי לבית יוצא הרוח אשר בבן האלמנה מלבה שהוא נפש בעלה הראשון ומתקוטט ומריב עם רוח מהר"י פאסי ואומר לו הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת?! מאחר שהוא עומד וחונה בגוף הבן שהוא עודנו קטן וכרוך אחר אמו בבית.
והרוח של מהר"י פאסי משיב וטוען שהוא לא ידע כלום וכדין תורת משה רבינו ע"ה לקח אותה דהתורה התירה האלמנה לכל איש ישראל חוץ מכהן גדול וזה היה סיבת המחלוקת ולכן מחמת כן היה מתמלא מהר"י פאסי כעס להכות את האלמנה כשהוא בבית דשם עומד גם כן בן אלמנה אשר בקרבו הרוח של בעלה הראשון דהרוחות מריבים זה בזה ואין הגופים מרגישין בכל זאת! עד כאן דבריו עיין שם.
והנה מצינו בקריעת ים סוף היתה מחלוקת וטענה בין מיכאל שר ישראל ובין עוזה שר מצרים כי בקריעת ים סוף כתיב מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת (תהלים סח, ז) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה סח, ד) בכי ושירות, דמצרים נטבעין ובוכין בתוך הים בצד זה וישראל עומדים בתוך הים בצד אחר ואומרם שירה על הנס! ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים א, כ; טו, ה, זוהר תרומה קע:, ילקוט ראובני בשלח פב, פט) דעוזה היה טוען מה אלו עובדי עבודה זרה אף אלו עובדי עבודה זרה! מפני מה אלו ניצולים ואלו טובעין?
והדבר יפלא איך יטעון כן? והלא כל אותם אנשים מישראל שהיו עובדי עבודה זרה במצרים מתו בחושך ואלו שיצאו כולם צדיקים ונקיים כמו שאמרו רבותנו ז"ל על פסוק וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות יג, יח)!
אך מפורש הדבר כי טענתו היתה מחמת פסל מיכה שהיה עם ישראל בתוך הים כמו שאמרו רבותנו ז"ל (סנהדרין קג:) על פסוק וְעָבַר בַּיָּם צָרָה (זכריה י, יא) זה פסלו של מיכה. על כן אף על פי שישראל שהיו בתוך הים כולם אינם עובדים עבודה זרה חס ושלום, עם כל זה מאחר שהיה פסל מיכה שהוא עבודה זרה עומד עמהם בתוך הים והוא כרוך עמהם ודבק עמהם במקום אחד חושב עוזה לטעון בזה שיהיו כל ישראל דין עובדי עבודה זרה חס ושלום מחמת העבודה זרה הזו שהיא כרוכה עמהם במקום אחד בתוך מחניהם.
וטענה זו של עוזה דומה לטענה של אותו הרוח של בעל הראשון דהאלמנה שטוען מאחר שהוא עודנו בבית אחד עם אלמנתו שהוא עומד בתוך הבן שלה הקטן שהוא כרוך אחר אמו נמצא כאלו הוא עודנו בתוכה ואיך יכבוש את המלכה עמי בבית! כן עוזה טוען להביא אשמה של עבודה זרה לישראל מחמת פסל מיכה שהיה עומד במקום אחד עמהם וכרוך אחריהם.
אמנם מיכאל שר ישראל טוען כמו טענה של רוח מהר"י פאסי שהוא אין לו ידיעה מכל זה והוא לקח האשה כדת משה וישראל כן מיכאל טוען: אם פסל מיכה כרוך אחריהם ועומד עמהם במקום אחד אין לישראל ידיעה בכל זאת והם הולכים ועומדים לפי תומם בתוך הים ולכן אין להטיל אשמה על ישראל מכח פסל מיכה!
והנה יש צד הסברת פנים לטענתו של עוזה ויש צד הסברת פנים לטענתו של מיכאל וכיון דאיכא לצדד לכאן ולכאן לכן היה קושי בקריעת ים סוף שיהיו ישראל ניצולין ומצרים טובעים כי אז רק עשה השם יתברך חסד שהטה כלפי חסד שדחה טענת עוזה לגמרי בשתי ידים והטביע את מצרים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
וזהו כונת הגמרא כאן דמתרץ כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני פירוש מה שאמר דקשה לזווגם כקריעת ים סוף איירי בזווג כלומר באשה אלמנה שלוקחת בעל שני שאין זה בעלה הראשון דאז יזדמן כהאי עובדא דמהר"י פאסי הנזכר שיריבו הרוחות של בעל ראשון ושל בעל שני זה בזה ולהכי קשה לזווגם כקריעת ים סוף שגם שם היה ריב בין מיכאל שר ישראל ובין עוזה שר מצרים על דרך שכתבנו דאיכא לצדד לכאן ולכאן ולכך היה קושי בנס ההצלה שנעשה לישראל בקריעת ים סוף. והא דקאמר ארבעים יום קודם יצירת הילד בת קול אומרת בת פלוני לפלוני דמשמע בנושאין זה את זה בנקל בלתי שום טורח ובלי מריבה איירי בזווג ראשון שזו לוקחת בעל ראשון שאין זה בעל שני כדי שיהיה מריבה בין הרוחות.

בחדש האביב. וְכִי לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, רְאוּ חֶסֶד שֶׁגְּמַלְכֶם, שֶׁהוֹצִיא אֶתְכֶם בְּחֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת, לֹא חַמָּה וְלֹא צִנָּה וְלֹא גְּשָׁמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים ס"ח) – חֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת (מכילתא):