פרשנות מצטטת על תהילים סח:ט

כמגדל דויד. ולא מצינו בתנ"ך מקום שנקרא מגדל דוד ע"כ דורש כמגדל נוטריקון כמה שגידל ושייך לפסוק הקודם שדרשו על ביזת הים ועל שירת הים וע"ז אמר כאשר גידל אתכם דוד שסיפר הנסים של הים וסיפר השירה שאמרתם וכמ"ש במזמור ע"ד אתה פוררת בעזך ים וגו' ובמזמור ק"ו ויגער בים סוף ויחרב וגו' עד ויאמינו בדבריו וישירו תהלתו וזה צוארך. השירה שאמרו בצוארם וכדומה במזמורים אחרים ולכולם כוון המדרש אע"פ שלא הביא אלא פסוק לגוזר כי הביא פסוק של תהלים קל"ו שנקרא במשנה הלל הגדול וזהו כמגדל כמו שגידל בהלל הגדול וכן בדרשה שעל מדין וסיחון מלך האמורי וכן בדרשה שעל הירדן למכה מלכים גדולים מטעם הנ"ל רק בדרשה שעל מ"ת לא נזכר בהלל הגדול ע"כ הביא מתהלים ס"ח ודו"ק:

שאין ת"ל זה סיני. צ"ע שאינו דורש על זה כלום ויתכן שבא להעיר על מ"ש בתהלים ס"ח ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני וכי סיני אלהים הוא וזהו שאמר שאין ת"ל זה סיני כאן ועל זה הביא הפסוק משופטים ה' הרים נזלו מפני ה' זה סיני וכאן פי' הרים נזלו מפני ה' איזה הרים זה סיני דרך כלל ופרט וכמפורש בתורה ויחרד כל ההר מאד וכן כאן בתהלים ס"ח מדה ל"א ע"פ מדה י"ז כאלו כתוב ארץ רעשה זה סיני ובשופטים ע"כ ע"פ כלל ופרט הרים נזלו מפני ה' איזה הרים נזלו זה סיני מפני ה' אלהי ישראל על שהוא אלהי ישראל ביחוד ומזה למדתי שגם מ"ש בתהלים שם בצאתך לפני עמך בצעדך ע"פ מדה י"ז כמ"ש בשופטים שם ה' בצאתך משעיר בצעדך משדי אדום ושני הפסוקים למדים זה מזה מה שחסר כאן מילא כאן ודוק והיה נכון להגיה מ"ש שאין ת"ל זה סיני בשורה הקודמת בפסוק של תהלים:

אש דת למו. התורה שנתנה באש וברק ואמר כי טעם ה' מסיני בא דרך תפלה כאומר אתה שבאת בסיני והנחלת תורה יחי ראובן וזה רחוק כי היה ראוי להיות החיה ואל תמית. וחסרי אמונ' אמרו כי טעם משעיר על דת אדום. ופארן על דת ישמעאל ואלה תועים הלא ראו כי לא החל בתחלה כי אם לברך ישראל לבדם וכן כתוב אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל ואמר וזרח משעיר למו שפירושו להם כמו ואין למו מכשול. והנכון בעיני שהפרשה היא ברכה כלל לכל ישראל ואח״‎כ פרט לכל שבט ושבט ואחר כן כללם במקום אין כאל ישורון. והנה מצאנו שאמרה דבורה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום והנה אין שדה אדום הר כאשר אמר הגאון כי שלשה הרים הם סמוכים או לנכח ובס' תהלות אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ואחריו כתוב ארץ רעשה ובצעד השכינה בישימון לא היה יום מתן תורה. כי אחר מדבר פארן באו בישימון ואמר חבקוק אלוה מתימן יבוא שהוא מבני אדום תימן אומר כטעם משדה אדום. והנה הכל במלחמות ידבר והעד יקום אלהים יפוצו אויביו וכאשר יושיע השם את עבדיו ידמה הכתוב רדת עזר מהשם והארץ תמוג וההרי' ימסו והשמים ירעשו והעד בשירו' דוד ותגעש ותרעש הארץ. וטעם זה סיני פירשתיו במקומו. וכן הוא הפירוש השם בא והטעם הכבוד שנכנס בישראל ותחלת הכנסו מסיני וזרח משעיר והטעם כל השנים שהיו ישראל במדבר לא הראה השם גבורה בעמים עד בא ישראל אל שדה אדום וכן כתוב בהררם שעיר עד איל פארן והנה הם קרובים שעיר ופארן והטעם מפורש כי ממקום שעיר כאשר באו לשעיר אז זרח הכבוד לישראל והופיע מהר פארן והטעם כפול כי פה הראה יפעתו: