אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ׃
תוספות
הירוק ככרתי. משמע שמראהו כצבע שקורין ויר"ד בלע"ז וההיא דברכות משמע קצת שדומה לאירנד"א בלע"ז דתנן התם פ"ק (ברכות דף ט:) משיכיר בין תכלת לכרתי משמע דמעט משונין זה מזה ובמנחות פ' התכלת (מנחות דף מג:) אמרינן דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע וזהו כעין צבע שקורין אירנד"א בלע"ז אבל בירושלמי משמע שהוא צבע ויר"ד כעין עשבים דאההיא דבין תכלת לכרתי מסיים ליה תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע ובפרק אלו טריפות (חולין דף מז:) משמע דירוק דמי לחלמון של ביצה שהוא כעין צבע יאל"ה בלע"ז דאמרינן כגון ביעתא טרפה ופריך אלא ירוקה דכשרה היכי דמי ככרתי וכן משמע בתוספתא דנגעים שדומה לשעוה דתניא ירוק שבירוקים ר' אלעזר אומר כשעוה וכחורמל סומכוס אומר ככנף טווס וכחרוץ של דקל וכן משמע בפ' ב' דנדה (דף יט.) גבי ה' דמים טמאים באשה דתנן הירוק עקביא בן מהללאל מטמא ואמרינן התם מנין לדם נדה שהוא אדום משמע דאין לטמאות באשה אא"כ נוטה למראה אדמומית ובכל הצבעים שזכרתי אין בהן נוטה למראה אדמומית אלא צבע יאל"ה בלע"ז וקרא נמי מוכיח שהוא הנקרא ירוק כדכתיב (תהילים ס״ח:י״ד) ואברותיה בירקרק חרוץ ובספר המחברת פי' מנחם שהוא זהב הבא מן החוילה ודונש פי' חרוץ זה אבן טובה ופלוגתא דאמוראי היא דאמרינן בבראשית רבה (פ' מ"ג) אקרא . דוירק את חניכיו ריש לקיש אמר שהוריקן באבנים טובות ומרגליות כמה דאת אמרת ואברותיה בירקרק חרוץ פי' שלא יהו להוטין אחר הממון ויתעסקו בהצלת נפשות ר' לוי אומר בפרשת שוטרים הוריקן כמה דאת אמרת מי האיש הירא ורך הלבב כלומר מעבירות שבידן ונתביישו במה שהוזקקו לחזור ואמרינן בשילהי ד' נדרים (נדרים ד' לב.) וירק את חניכיו רב ושמואל חד אמר שהוריקן בתורה בפרשת שוטרים וחד אמר שהוריקן בזהב פי' קרא דבירקרק חרוץ קדריש וזהב דומה לצבע יאל"ה ומיהו אתרוג עיקרו דומה לשעוה ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר פריים:
רקנאטי
והגבורה הגדולה ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו' תפארת העשר יריעות רומזים לעשר ספירות וההוד והנצח ואורך היריעה כ"ח אמות ורחבה ד' ובין צדיק הכל ל"ב רמז לל"ב נתיבות והיו ה' כנגד עטרה' שנאמר חמש יריעות תהיין חוברות וגו'. לרמוז למה שאמר בעל ספר יצירה י' ספירות בלימה ה' כנגד ה' כי הה' אחרונות שואבות מן הה' ראשונות והיה חבורם ע"י לולאות וקרסים דוגמת משפיע ומקבל ובחבורם היה המשכן אחד והיו הקרסים והלולאות חמשים כנגד חמשים שערי בינה והיה עשר אמות אורך הקרש רמז לי' ספירות והיה חבורם ע"י הידות והאדנים דוגמת משפיע ומקבל ואל יקשה לך למה היו האדנים מכסף ולא מזהב כי אחרי התחברות הידות באדנים כל מדות הדין ספו תמו ופני הלובן פני הרחמים נתרבו כמה דאת אמר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח יד) והבריח התיכון רמז למכריע ראשון ומרוצתו מן הקצה אל הקצה משל לחבור וקירוב עת דודים. וטעם כמשפטו אמרו רז"ל שהיה צריך לציין הקרשים שלא יחליף אותם וכן אמר בירושלמי דשבת פרק הבונה והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים אלא איזה קרש זכה להנתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום:
צרור המור
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדרבנו בחיי
זמין למנויי פרימיום בלבדביאור יש"ר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
שהוריקן - לשון ציהוב שנא' (תהלים סח) ואברותיה בירקרק חרוץ שנתן להם זהב הרבה: