פרשנות מצטטת על תהילים סט:ט

ומכה טריה, לחה, וכן לחי חמור טריה (שופטים ט"ו ט"ו), וכן הוא בלשון ערבי, והטעם מכה שאינה מתנגבת ומתיבשת, אלא כל זמן היא לחה ובלתי נרפאת (מנחם בן סרוק) ומה שהביא רש"י ז'ל מלשון התלמוד טרייה לרישיה (חולין מ"ה ב') אינו ענין לכאן, כי שם הכוונה ענין נדנוד (כדברי בעל הערוך), כלומר הכאה בכח, באופן שהגוף המוכה מזדעזע, וכן בלשון סורי שרש טרא ענינו הכה ונדנד (percussit, exagitavit) לא זורו, לשון וַיָזַר את הגזה (שופטים ו' לח), ותשכח כי רגל תזורה (איוב ל"ט ט"ו), והזורה תבקע אפעה (ישעיה נ"ט ה'), ומלת זֹרוּ בנין הקל ממשקל פָעוֹל, על דרך טֹבוּ, אֹרוּ ולא נבנתה המלה בבנין מקבל הפעולה, כדי שלא תהיה הוראתה מסופקת, שאם היו אומרים נזורו בנפעל היתה מתחלפת עם נזורו אחור, ואם היו אומרים זוררו בפֻעַל, היתה מתחלפת עם ויזורר הנער (מלכים ב' ד' ל"ה), ואם היו אומרים הוזרו היתה מתחלפת עם מוזר הייתי לאחי (תהלים ס"ט ט').

ולפי פשטן של דברים יצדק שם מציאה בהני תלתא דכל חדא היתה אבודה וצודק שפיר שם מציאה, ראשון הוא אברהם אע"ה שהי' נאבד באור כשדים, ומה גם למ"ד שלא ניצול אלא בשביל יעקב וא"כ צודק שפיר שם מציאה, והיינו דכתיב אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים וכו' ומצאת לבבו וכו', וכן דוד הע"ה ארז"ל הובא בס' תורת המנחה כ"י לחכם קדמון מאד הרב מהר"ר יעקב סקלי ז"ל פרשת בשלח, דישי פירש מאשתו וכשתבע שפחתו נכנסה אשתו והרתה מדוד, וכשהוכר עוברה בניה חשבו שהיא הרה לזנונים וחשבו להרגה, וא"ל ישי שלא יהרגוה והולד יהיה עבד לאחיו כאסופי, וכשנולד לא היה אוכל עמהם והיה נמאס ובזוי ונתנוהו בצאן, וכן אמרו לשמואל כשאמר (שמואל א ט״ז:י״א) התמו הנערים עוד שאר [הקטן והנה רועה] בצאן, זהו תורף דבריו. וזה אצלי כונת הכתוב (תהלים ס"ט ט') מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי, כלומר שהיה ח"ו כממזר לאחיו שנראה להם שלא היה אח מאב ונכרי לבני אמי דאף שאני נולדתי מאמם, נדמה להם כאלו אני אסופי כמו שאמרו רז"ל כאמור.