פרשנות מצטטת על תהילים סט:יט

לכבוד ולתפארת. פי' הרמב"ן שיהיה נכבד ומפואר בלבושים נכבדים ומפוארים כי כל אלו הבגדים הם לבוש מלכות כי כן ילבשו המלכים בזמן התורה כתנת כמו שמצינו בכתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף והלבישו כעין מלכי קדם ומעיל כי כן תלבשנה בנות המלכים מעילים ומצנפת ידועה גם היום לשרים ולמלכים ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה וכן יקראם הכתוב פארי מגבעוח שהם פאר ושבח למכתירים בהם וכן האפוד והחשן לבוש מלכות כענין שנאמר והמניכא די דהבא על צואריו והציץ נזר המלכים הוא והם מזהב ותכלת וארגמן כענין שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה ותכלת גם הוא לא ילבשוהו רק המלכים. אי נמי לכבוד ולתפארת שיעשו בגד כהונה לאהרן אחיך לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם לתפארת עוזם כדכתיב כי תפארת עוזמו אתה:

שלחה הנער אתי. יש הבדל גדול בין לשון שלחה בה"א בסוף, ובין שלח ידך ואחוז בזנבו שאין ה"א בסוף התיבה, כי יש שני מיני צווי אם צווי, החלטי, אם רצוני ובקשית, צווי החלטי הוא כאשר יצוה האדון לעבדו ואז יבא בלא ה"א, ומזה שלח ידך ואחוז, קרב אל המזבח (ויקרא) שוב אל ארץ אבותיך (בראשית), שלח את עמי (שמות), וצווי רצוני ובקשית הוא כאשר יצוה איש אל רעהו ואהובו לעשות דבר מרצונו הטוב, כמו כאן שלחה הנער אתי, קרבה אל נפשי גאלה (תהילים ס״ט:י״ט) שובה ה' רבבות (במדבר), ומנהג זה נוהג בכל הפעלים:

ובאוצר החיים פ' ואתחנן דל"ח ע"ד העתיק זה בביאור ארוך וז"ל, הקשה מורי עיין בספר תוי"י מה זה לו יתברך שמו לתועלת שנאהבנו, יתוש כמונו, אם יאהב תולע קטן למלך גדול ונורא מה זה תועלת, ומה זה נחשב לכלום, ותירץ כי בריאת עולם היה על ידי דין שהוא סוד הצמצום, וכך דיני ויסורי האדם הם גוף אל הנשמה וחיות הרוחניות, כי אם לא היה הדין לא היה אפשר בריאת העולם כי הכל היה חוזר לשרשו באהבה עזה, ודיני ויסורי האדם הגורמין אהבה הם גוף אל החיות ואהבה שלא יצא נפשו בדברו, וכשהאדם מקבל היסורין באהבה ובשמחה, שהוא בחינת החיות והרוחניות שמחה ואהבה, על ידי זה מקרב ומקשר ומדבק הגוף אל הנשמה, שהוא חיות הרוחניי, ונתבטל הדין, וזה היה עיקר בריאה, להאציל ולברוא בני בכורי ישראל, שיהיה, דעתו כלול מחסדים וגבורות, דע את אלהי אביך (דה"י א' כ"ח) על ידי חסדים וגבורות, לפעמים על ידי ביטוש וקבלת יסורין באהבה, ולפעמים על ידי השפעת החסד, לפי מה שגזרה חכמתו יתברך שמו בהשגחה נפלאה, ועל ידי הדעת נברא העולם שהוא התורה כלול משכר ועונש, בסוד דלת עין תיו שהמילוי שלו בסוד אבג יתץ [שעולה בגימטריא] שארה שם הפרנסה, דעת קנית מה חסרת (לשון המדרש רבתי ר"פ ויקרא), ומספר דל"ת עי"ן תי"ו בסוד יו"ד ה"י פעם וא"ו ה"י שם ס"ג, שמשם הבלים יוצאין, זיי"ן פעמים הבל, דעת עליון כידוע, וסוד כ"ח פעם יו"ד ה"י הוא מספר יד"ע, י"ד פעם ע', שכן חמש ידות הוא עין וא"ו פעם י"ד, סוד כל ברורי ניצוצין העולין על ידי דע את אלהי אביך הוא מספר דל"ת עי"ן תי"ו יהו"ה צבאו"ת מל"א כ"ל האר"ץ כבוד"ו, ברוך הוא וברוך שמו, כטעם (תהילים י׳:י״ד) לתת בידיך עליך יעזוב חלכה כח ל"ה הנ"ל, והוא ידך, והבן היטב, ואם ח"ו בהיפוך שאינו מקבל בשמחה, דוחה הגוף שלו מן החיות, לכך אמרה תורה עצה היעוצה לאדם ואהבת את ה' אלהיך, שהוא בחינת דין אלף למד הי יוד כף סודו חמש פעם דין ש"כ ונמתק בסוד חס"ד אברה"ם אוהבי ולקבלו בשמחה ואהבה, חסד אברהם אוהבי, ולקשרו אל הוי"ה שהוא הנשמה, על ידי ואהבת הנרשם על מלת ואהבת, אלף של אבג ית"ץ, שכן אלף הוא אור אהבה, ואלף מורה על קבלת היסורין באהבה, כטעם (תהילים ל״ט:י׳) לא אפתח פי כי אתה עשית, ובעת רצון נאמר (בפ' ראה) [פסח לה' אלהיך] פה ס"ח פה חיי"ם לה' אלהיך, מקבל הייסורין עד שנעשין חיות ואור אהבה מוחין גמורים, מהלל ומשבח ומרומם, והקדוש ברוך מגודל אהבה אמר (שיר השירים כ') פתחי לי אחותי, ואנחנו מבקשים (תהילים ס״ט:י״ט) קרבה אל נפשי גאלה למען אויבי פדני, שתפדני מצער ויסורין הבאין מן הצר והאויב (תהילים ע״ח:א׳) הטו אזנכם לאמרי פי, שכן אוזן רזא דאלף, שמעו ותחי נפשכם להמשיך חיות ואור על ידי אלף אהבה, ובזה תבין חקיקת מצוות אהבה באלף, אור אהבה אחד הגורם זיווג עליון, כמו רבי עקיבא שגרם זיווג אלף בסוד יוי עיין שער נ"א כו' עכ"ל, ועוד עיין באוצר החיים פ' קדושים דקע"ב ע"ד, ובס' נוצר חסד פ"ו ד"ה אהבה מצוה ע"ש.