יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ׃
מגלה עמוקות
וענין ג' דמעות אלו על שלשה אבות שכנגדן אמר ג' איכה ג' דמעות ירדו בשעת עקידת יצחק ושחתו הסכין ז"ש (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל שהוא עפרו של יצחק שהוא צבורה למעלה תחת כסא הכבוד (בראשית כב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ירא"ה שהוא בהפך אתוון ארי"ה ועתה (ישעיה לג) אראלם צעקו חוצה בזוהר מלאך ירחמיאל וס' רבוא מלאכים תחותיה שמקבלין דמעות על ת"ח שמת ובוכין עם אותן אבילי ציון וירושלים ז"ש הן אראלם צעקו חוצה על שני בתי מקדשות (שם כט) הוי אריאל אריאל ואח"כ ומלאכי השלו' שה ג' כתות של מלאכי שרת שאומרים (שם נז) יבוא שלום וגו' הולך נכוחו ינוחו על משכבותם ז"ש מלאכי שלום מר יבכיון הרי שבזה שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו ועז"א ג' דמעות (ירמיה יג) דמוע על מקדש ראשון תדמע על מקדש שני ותרד עיני דמעה על מיתת צדיקים מזה העולם ז"ש (שם) כי נשבה עדר י"י (כתובות) אראלים ומציקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים את המציקים קרא אותן בשם אראלים ולא בי' שמות שנקראו מלאכים אלא לפי שאותן אבילי ציון וירושלים שנקראים אראלים על שם הוי אריאל אריאל הם בוכים על מיתת הצדיקים ושקולה מיתתן וכו' (תהלים נו) שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך שהדמעות הן מספר תורת אלקים (שם סט) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו לכן כל זמן שהמקדש קיים היה מקדש משכון עבור עונותיהם ואח"כ (איכ' ה) נפלה עטרת ראשינו אזי (שם) אוי נא לנו (בראשית כט) ג' עדרי צאן שהיו רובצים הן הן ג' רגלים שהיו שואבין משם רוח הקודש ז"ש אברהם (ירמיה ח) מי יתן ראשי מים על (ישעיה יב) ושאבתם מי"ם בששון (תהלים פד) מ"ה י"דידות מ"שכנותיך ר"ת מי"ם ועתה באו מים מרים ומים זדונים לכן ג' דמעות נגד (דברים טז) שלש פעמים בשנה ירא"ה כל זכורך בהיפוך אתוון ארי"ה ועתה הן אראלם צעקו חוצה ז"ש כי נשבה עדר י"י ג' עדרי צאן או על ג' עניינים (איכה ג) שת"ם תפלתי ג' עניינים בגלות ש'כינה ת'ורה מ'לאכים או על ג' עבירות עד מדרך כף רגל או על ג' מע"ן מ"לכיאל ע"טריאל נ"טריאל (תהלים צ) י"י מעון אתה היית לנו ועתה בא עמו"ן במקומן (איכה, א) אשר צוית לא יבואו בקהל לך ג' דמעות נגד ג' גוליירין בישין שבאו מסיטרא אחרא מ"ים אחרונים חובה מ"שחית א"ף ח"ימה במקום מג"ן מ"יכאל שארית ג"בריאל מנחה נ"וריאל ערבית שאנו אומרים (תהלים עח) והוא רחום יכפר עון ולא ישחית משחית והרבה להשיב אפו דא אף כל חמתו דא חימה או על ג' גוליירין דלהון תומיאל עוגיאל הרסיאל או סתריאל (איכה א) וילכו בלא כח לפני רודף מלא כן הגאולה בגואל מלא בו' (ישעיה נט) ובא לציון גואל מלא בו' האי קרא קשיא הל"ל יבא לציון גואל כמ"ש (שם) יבא כנהר צר כן הל"ל בלשון עבר או ויבא בו' העיטוף ולא בו' ההיפוך אבל הענין הוא ויהי הוא צער והיה הוא שמחה כי הצער לעולם רוצה האדם שלא יהיה אבל בשמחה רוצה תמיד שכבר היה וכן גבי צר א' יבא אבל גבי גאולה אמר ובא הלואי שכבר בא גם כבר נולד גואל קודם שנחרב הבית ז"ש כי יבא כנהר צר כבר ובא לציון גואל כי כבר הגואל נולד קודם שנחרב הבית גם (מיכה ז) כימי צאתך ממצרים כמו שבא גואל הראשון כן גואל האחרון ופשטי' דקרא ע"ד (ישעיה א) ציון במשפט עפ"י הדין שלם ישלם המבעיר ז"ש ובא לציון גואל אבל ולשבי פשעביעקב אזי צריך לזה חסדי ה' ז"ש נאום י"י שלם שכר גם רמז שיעקב הוא מארי דפורקנא וכבר נתן אליהו משכון ו' של יעקוב ז"ש ולשבי פשע ביעקב ו' יתירה בגואל על ו' של יעקב וכמו שאין פורעניות שאין מרגיש בו יעקב כן ג"כ גאולה מרגיש בה יעקב. גם עבור תשובה נגאלין שאז נקראין בשם יעקב כי בשעת חורבן (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל אבל (ישעי' מד) כי גאל י"י יעקב אז ובישראל יתפאר שלא יקראו עוד יעקב ואלו הבטחות ע"י ז"ש (שם נט) רוחי אשר עליך גם עבור (שם) ודברי אשר שמתי בפיך:
ביאור הרד"ל
(יט) מה לך להיות מחוק מספר חיים. כמ"ש (תהלים סט) ימחו מספר חיים (וכתיב לקמי' תנה עון על עונם וגו' והיינו שכבר נכנסי בשני פתחים ונכנסים בפתח הג', ולגי' המכירי זה בפתח הב' מכוין זה ביותר), וכתיב (שמות לב) מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ועי' פ"ק דר"ה (טז:):
רקנאטי
ויאמר להם כה אמר יי' אלהי ישראל שימו וגו'. כבר ידעת כי הלוים באים מכח הגבורה וזהו שתרגם אונקלוס מי לי"י אלי מאן דחלייא דיי' והנה להם מוטל לעשות דין בעובדי עבודה זרה ואמר אלהי ישראל לרמוז לשם הנכבד וכוונת משה בענין זה לטובת ישראל כדי שתתרצה מדת הדין בזה ולא תכלה אותם כרגע כמו שאני עתיד לפרש בענין פעור בגזירת האל ולכך הרג עובדי העגל בפרהסיא כדי שיתקדש שם שמים בהם תחת החלול שעשו ועל כן אחר מעשה העגל אמר ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל יי'. ואמר עברו ושובו בסוד נע ונד תהיה בארץ נבראשית. וכתיב משוט בארץ וגו' (איוב א ז') ספר הזוהר [זוהר ח"א ס"ג ב'] וכד קמו ליואי לקטלא כדין אתער חוייא בישא. <תרגום - וכשעמדו הלויים להרוג הרג אז חזר ונתעורר נחש הרע>. והוה אזיל קמייהו ולא יכיל לשלטאה בהו. <והיה הולך לפניהם ולא יכול למשול בהם>. בגין דהוו ישראל מזרזין כלהו בחגורי מזוינין. <מכיון שהיו ישראל מזוינים בחגורות כלי זין>. ולא יכיל ההוא נחש לשלטאה בהון. <ועל ידי זה לא היה יכול הנחש לשלוט בהם>. וכיון דאמר משה הורד עדייך מעליך אתייהיב רשו לההוא נחש קדמאה לשלטאה עלייהו. <וכיון שאמר משה "ועתה הורד עדייך מעליך" ניתן רשות לנחש לשלוט עליהם>. וטעם מחני נא מספרך אשר כתבת הוא כטעם והרגני הרוג כי ו' קצוות נקראים ספר כי הם בין אותיות וכתיבה והמת נמחית צורתו משם וזהו ימחו מספר חיים וגו' (תהלים סט כט) ועל ספרך כלם יכתבו (תהלים קלט טז). ועל כן השיבו הש"י מי אשר חטא לי אמחנו מספרי כי לשמו הגדול חטאו. וכוונת משה רבינו ע"ה באמרו מחני נא רוצה לומר למות תחתם לסבול ענשם כענין והוא מחולל מפשעינו (ישעיה נג ה) כי מיתת צדיקים מכפרת וזהו סוד גדול יתבאר בסוד עגלה ערופה בגזירת האל: