פרשנות מצטטת על תהילים סט:לב

סדר ההגדה שהתקינו לומר אחר הסעודה
ולפי שלא זכיתי לחדש דבר על הסדר שלאחר הסעודה אלא על מזמור הנקרא הלל הגדול הייתי נדון בעצמי אם אחברנו עם ההגדה או לאו. אחר כך אמרתי הואיל והוא מעין המאורע אודה ה' בכל לבי ואספרה חסדיו כי מעולם המה:
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. המזמור הזה קראוהו חכמים הלל הגדול לפי שבו מהללי' השי"ת שזן ופרנס והעמיד העולם בתורת חסד עשרים וששה דורות מיום שנברא העולם עד שניתנה תורה. כי בדין היה שיחזירהו לתהו ובהו מיד שחטא אדה"ר וקין והואיל ויציאת מצרים עיקרה היתה כדי לקבל התורה שנ' בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלקים על ההר הזה. וכל עצמו של ההלול הזה הוא מהחסד שעשה לקיים העולם בלי תורה. ואנו עסוקים עכשיו להללו ולשבחו על שהוציאנו משם דבר בעתו הוא להללו בהלל גדול זה.
ואולם ראוי לשים לב מה ענין תהלות אלו עם העשרי' וששה דורות. שאם בשביל שמספרם שוה. אף אני אומר שהם כ"ו דורות שמפרץ עד צדקיהו שהוא ית' השגיח עליהם בתורת חסד. ולא שפך חמתו עליהם להשליכם מעל פניו הגם כי ממרים היו את דברו מיום שמתו השבטים שעל כן התחילו המצרי' לשעבדם. ובכל דור ודור הכעיסו לפניו ית'.
אמנם הם אמת ודבריה' אמת ואין לזוז מדבריה' כי סוד ה' ליראיו ובריתו להודיע'. דאין לומר בזה שרוח הקדש מלתו על לשונו של דוד היה בשביל הדורות שמפרץ עד צדקיהו שאם כן אז היה העולם חוזר לתוהו ובוהו. ויותר חסד היה מאז והלאה על כי לא עשה בהם כלה. ולפיכך שפיר מצו למימר שהם כנגד הכ"ו דורות שלא היה בהם תורה. כי מאז והלאה לא הוצרך לחסד כי התורה היא היתה המקיימת העולם.
ולפי שחסדים רבים עשה הוא ית' בעולם מלבד אלו המפורשים בכתובים כגון ירידת המן והבאר ועל כלם נתינת התורה. ראוי לתת טעם למה לקח אלו יותר מאחרים. נ"ל לומר שכל פסוק ופסוק מאלו הוא מכוין אל דור אחד מהכ"ו דורות ההם שקדמו לתורה. וכונת דהע"ה היתה לשבח ולהלל אותו ית' גם בשם האומה ישראלית. ולהודות לשמו בשביל החסדים שעשה להם. והתחיל מבריאת העולם כי בשבילם נברא שנא' בראשית ב"א בשביל ישראל שנקראו ראשית ברא וכו'. וסבל את העולם כ"ו דורות כלם בלתי ראוים. הואיל ובסופם עתידים היו לבא ישראל לקבל התורה. והפסוק הא' הוא כנגד דורו של אדם. ואמר הודו לה' כי טוב. כי כן הוא הודה אל ה' שמחל לו עונו וכן אמרו במדרש שהשבת הגין עליו שלא יומת ובא לזמר ליום השבת וז"ש מזמור שיר ליום השבת ואמר לו השבת טוב להודות לה' וכן עשה. ועוד אמרו במדרש הודו לה' כי טוב. הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו העשיר בשורו. העני בשיו. יתום בביצתו. אלמנה בתרנגולתה. העשיר היה אדה"ר שהיה בו כח לסבול העונש שנתן לו. כי אסטניס היה מעונג בתפנוקי מלכין בג"ע. ויצא משם לעבוד את האדמה בידיו ולטרוח כמה טרחות קודם שיאכל ופלא הוא שלא מת. אלא שהיה בו כח לעמוד ביסורין אלו וע"כ נקרא עשיר בשורו שהקריב שור פר מקרין מפריס.

אָמְנָם הַחוֹטֵא לַשָּׁמַיִם, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו הָעוֹלָה בְּשָׁוֶה כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְנַגֵּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה כִּבְיָכוֹל. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית יד:ב) עַל שֶׁמְאֵבֶר. וּלְכָךְ אָמְרוּ רז״ל (שבת כח:) שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אֶחָד הָיָה לוֹ בְּמִצְחוֹ. מְנָא לְהוּ לְרז״ל לוֹמַר כֵּן? אִם מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט:לב) ״מַקְרִן״ חָסֵר, שֶׁמָּא הַקֶּרֶן הָיָה בְּאֶחָד מִן הַצְּדָדִים, וּבְמִצְחוֹ מְנָא לָן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם וְלֹא חָטָא לְשׁוּם בְּרִיָּה בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ, עַל כֵּן הָיָה אָדָם דּוֹמֶה לְצוּרַת פָּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קֶרֶן אַחַת בְּמִצְחוֹ, כִּי מִשָּׁם הוּא הָעוֹלֶה כְּלַפֵּי מַעְלָה. כִּי כָּךְ עָשָׂה הוּא מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה וְחָשַׁב לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע, וְהַיְינוּ נְגִיחָה כְּלַפֵּי מַעְלָה. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהָבִיא תְּמוּרָתוֹ פָּר בַּעַל קֶרֶן אֶחָד, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ כָּךְ לְפִי שָׁעָה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּמוּרָה דּוֹמָה מִכָּל צַד אֶל צוּרַת הַחוֹטֵא וְרַב מֶרִי.

וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה' וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא הֵבִינוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה סוֹד גָּדוֹל מֵהַקָּרְבָּנוֹת וְהַמְּנָחוֹת, וְכֵן נֹחַ, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ע"ז ח) שֶׁגַּם אָדָם הָרִאשׁוֹן הִקְרִיב שׁוֹר פָּר. וְזֶה יַחְסֹם פִּי הַמַּבְהִילִים בְּטַעַם הַקָּרְבָּנוֹת. וְעוֹד אֶרְמֹז בּוֹ עִקָּר גָּדוֹל בִּרְצוֹן הקב"ה (עיין ויקרא א ט):