פרשנות מצטטת על תהילים סט:לז

לדוד להזכיר. ל' תפלה הוא, כמו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר (לעיל כ'), וכן בדברי הימים להזכיר ולהודות לה' ובמדרש תהלים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר כך למעלה מן הענין נאמר כי אלהים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר לכך נאמר לדוד להזכיר אלהים להצילני:

משביעים אנו עליך במי ששכין את שמו – ובדפוס "ששיכן". המשנה נוקטת בלשון מקראית מובהקת. המקדש הוא מקום משכנו של שם ה': "לשכן שמו שם" (דברים יב, יא) או "לשום את שמו שם" (דברים יב, ה)¹²¹כך בכמה פסוקים בדברים פרקים יב, ו- טז; ירמיהו ז, יב; תהלים סט, לז; עד, ז; עזרא ו, יב; נחמיה א, ט. . התפיסה שהשכינה שוכנת במקדש דווקא איננה העמדה היחידה המצויה במקורות. לעומתה קיימת תפיסה אחרת שה' שוכן בכל מקום, ובכל מקום שבו יתפלל בן אנוש לבורא עולם ייענה באותה מידה. תפיסה זו מתבססת על הפסוק בשמות: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כ). שתי התפיסות משקפות את המתח בין בית ה' לתפיסה מופשטת יותר של מהות המקדש והמזבח. התפיסות השונות כביטוי למהות השכינה באות לידי ביטוי בדברי הלל לַפסוק בשמות: "אם תבוא לביתי... שנאמר..." (תוס', סוכה פ"ד ה"ג), ובדרשתו של רבי חנניא איש כפר חלפתא: "שכינה שרויה ביניהם" (משנה, אבות פ"ג מ"ו).