פרשנות מצטטת על תהילים עא:ד

ו[ה]אפונים השופים – המשנה מדברת על שני סוגי אפונה, "השופים" שהם "מין זרעים" ו"הגמלונים" שהם "מין ירק". האפון הוא צמח החִמצה של ימינו¹⁸פליקס, עולם הצומח, עמ' 162. , ונקרא כך על שם התרמיל שיש לו צורה של אף. סיוע לזיהוי זה יש בירושלמי המתאר את התנהגותו הנלוזה של כוהן גרגרן. כל הכוהנים קיבלו מלחם הפנים פרור בגודל אפון, ואותו כוהן נטל יותר מחלקו וכונה "בן האפון" על שם התנהגותו. התלמוד דורש עליו את הפסוק "אלהי פלטני מיד רשע מכף מְעַוֵל וחומץ" (תהילים עא ד), וזה משחק מילים על בסיס אפון = חומץ (חִמצה). לתרמיל מראה שעיר במקצת, ומדובר על "שיער האפונה" שאינו נאכל (משנה, שבת כג ע"א). חז"ל הבחינו בין אפונים לבנים ושחורים (משנה, טבול יום פ"א מ"ה; ירו', דמאי פ"ב ה"א, כב ע"ג). לפי ההקשר שם האפונים השחורים הם גרעינים שאינם נדבקים זה לזה, והאפונים הלבנים יוצרים מעין עיסה שהיא חיבור טומאה. את האפונים אכלו בדרך כלל מבושלים, וחכמים מדגישים שאף על פי כן גם אפונים חיים הם בבחינת אוכל (ירו', פאה פ"ח ה"ה, כ ע"ד; פ"ג ה"א, כ ע"ד). לפי ההקשר של משנתנו אפונים שופים הם אפונים הצומחים ומיתמרים לגובה, ואפונים גמלונים נשארים נמוכים בגבעולים בודדים. ההלכה חוזרת בתוספתא, אך במקום אפונים נזכרים הפולים שהם צמח קרוב (פ"ב ה"ח).

(ד-ה) והביאו לבקר זבחיכם. זאת אומרים להם כומרי הבעל עכו"ם וותרנית היא ואינה מחמרת עליכם. התורה אמרה (שמות כג) לא ילין לבקר אבל לעכו"ם והביאו לבקר. תורה אמרה בקדשים קלים ביום זבחכם יאכל ממחרת (ויקרא י״ט:ו׳) ועכו"ם לג' ימים מעשר בהמותיכם. תורה אמרה שאור לא תקטירו (שם ב) ועכו"ם וקטר מחמץ תודה. תורה אמרה לא תאחר לשלמו (דברים כ״ג:כ״ב) ועכו"ם וקראו נדבות השמיעו הזכירו כל מי שמתנדב ושכח יתן אל לבו ויזכור וי"ת וקטר מחמץ מן אונס כמו אשרו חמוץ (ישעיה א) מכף מעול וחומץ (תהילים ע״א:ד׳):

107-108. והיו קורין אותו בן החמסן עד היום. בד ובכי"ע: בן חמסן, אלא שבכי"ע נקודה על הסמ"ך, ובגליון: צ, כלומר, קרי: חמצן.²⁹צוקרמנדל הדפיס בטעות: בן קמצן. וכן בבבלי הנ"ל: והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו³⁰ובפירוש ר"ח: והיו קורין אותו חמסן. ובכ"י אוקספורד בבבלי: והיו קורין אותו חמצן (עיין דק"ס יומא במקומו). וכו' מאי קרא אלקי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ (תהלים ע"א, ד') וכו'. ובערוך ערך חמץ ב': בר"ג דפרק טרף בקלפי ובפ' האיש מקדש וכו' ובתוספתא דסוטה מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו וכו'.
אבל בירושלמי הנ"ל: והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון וכו', מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו, והוא היה נקרא בן האפון עד היום, הוא שדוד אמר פלטיני מיד רשע מיד מכף מעוול וחומץ. ובעה"ש ערך חמץ ב' הנ"ל שער שאף בן האפון פירושו בן האפול, כפי שיוצא מתחילת דברי הירושלמי "עד כאפון" (במקום "כפול" שבמקבילות), ואף "בן חמצן" פירושו בן האיפול, בן פול, מן הארמית "חימצין".³¹אחד ממיני הקטניות, עיי"ש. והדרשה בירושלמי ובבבלי אינה אלא אסמכתא על משחק המילים. ושוב שער שם שהוא כינוי מעין "בעל הפול" שבתוספתא כלים ב"ק פ"א ה"ו: מה תעשה שלא מצאך בעל הפול (זו היא הגירסא הנכונה המקויימת ע"י כמה מן הראשונים, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 3, לשורה 22). ושוב שער שהכוונה לישמעאל בן פיאבי כה"ג והסתמך על דברי פרליס במונטסשריפט חכ"א (1872), עמ' 256. ואם אנו מקבלים השערה זו, נ"ל יותר שהכוונה שם לכהן שלנו, שהיה כנראה מיוחס ממשמרת ידעיה (עיין מ"ש לעיל בסמוך סד"ה מעשה), ומשום כך אמרו עליו שהיו קורין לו בן האפון עד היום, משום שהיה מן הממונים בעלי הזרוע, והשם נדבק לו עד יום מותו. ולא עוד אלא שאנשי ציפורי היו ידועים בפזיזותם, ואף החכמים בזמן התנאים האחרונים והאמוראים סבלו מהם, והם היו "מריבי כהן".
ואשר לעצם העניין, עיין מ"ש הנצי"ב בהעמק שאלה ריש סי' ד', עיי"ש מה שהאריך בהבדל בין גזלן לחמסן. ונראה לי יותר שקראו לו בן חמצן (=חמסן), משום שלא חטף אלא כפול. וכן אמרו בירושלמי ב"מ פ"ד רה"ב, ט' ע"ג (ובמקבילה בב"ר פל"א, ה', עמ' 279): ומה היה חמסן, הוה בר נש טעין קופה מליאה תורמוסין, והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין. ובמדרש מאור האפלה, עמ' נ"ט: איזחו חמס זה החוטף ממון מיד אחרים, מה בין חמס לגזל שהגזל לוקח אותו מיד בעליו בחזקה, והחומס חוטף אותו מבעליו. וכנראה שהכוונה לחוטף ממון שאינו יוצא בדיינים, ועיין חולין קל"ג א', ועיין בהעמק שאלה הנ"ל ריש סי' ד'. ולפ"ז "בן האפון" הוא החמצן (=החמסן) שחטף כפול, דוגמת החמס של דור המבול שחטפו תורמוס, תורמוס.
ונראה שאף לפי הירושלמי והבבלי לא עלה בידו אלא כפול (כמפורש בתוספתא) בשני החלקים יחד, ולעגו חביריו על אותו בעל ידים יפות, שלא עלה בידו אלא כפול, ועיין תוספות קידושין נ"ג א', ד"ה מאי.