פרשנות מצטטת על תהילים עא:יח

(ד) שהוא יכול למלל גבורותיו או להשמיע כל תהלתו. לפי פשט הלשון הי' משמע שמפרש קרא כמשמעו דגבורותיו אסור למלל לגמרי אפי' מקצתן. אבל תהלתו דווקא כל תהלתו א"א להשמיע וכדאמרי' בפ"ה דברכות (לג.) ופ"ג דמגלה סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך וכההיא דרפ"ב דמגילה שהבאתי בסמוך דמכא"ו אסור לספר בשבחו של מקום יותר מדאי. אבל וודאי לשבח ולספר תהלתו במקצת אפשר ומצוה וכמ"ש (תהלים ע"א) ימלא פי תהלתך, וכתי' (ישעי' מג) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו דמשמע שכוונת היצירה לכך הי' וכן הרבה כי"ב, (ובה"ג מנה מ"ע להללו מדכתיב והוא תהלתך, והגר"א בפי' לספד"צ פ"ה (נ"ח ב') נראה כמסכים לדעתו ע"ש.). מי' באמת גם בגבורות א"א לומר שיהי' אסור לגמרי למללן שהרי כמה מקראו' יש שמותר לספר ולשבח בגבורותיו וכגון וגבורתיך יגידו. להודיע לבני האדם גבורותיו, עד אגיד וגו' לכל יבא גבורתך (תהלים ע"א) וכי"ב הרבה, וכן לפמש"ל אות ו' בס"ד מתפרש כאן בפר"א דמקצת גבורותיו יש לספר. וצ"ל דהא דנקט כאן בגבורות סתם מי יכול ובתהלתו כל תהלתו לאו בדוקא הוא, ולישני' דקרא נקט (ובקרא דכתיב גבי תהלתו לשון כל, אפשר לדרוש חדא מהני דרשי שהבאתי באות ג' דדרשי' מיני' בש"ס ומדרשים קאתי):

ולא יתחטא את משכן ה' טמא. אם נכנס לעזרה, אפילו בטבילה בלא הזאה, וטעמו את שמשכן ה' טמא, וכן (שם עא) לכל יבא גבורתך, לכל שיבא, ורבים כן בחסרון שי"ן. ולמטה כשהוא אומר כי את מקדש ה' טמא, טעמו כאשר את מקדש ה' טמא, מלשון (דברים כ״ב:ו׳) כי יקרא קן צפור. ואמר משכן אף על פי שאין קדושתו קדושת עולם כבית עולמים, ואמר מקדש אף שלא נמשח בשמן המשחה כמשכן.

אֶת מִקְדַּש ה' טִמֵּא – הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַכָּרֵת הַזֶּה בִּסְתָם וְאָמַר ״אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא״ (לעיל יג), בַּעֲבוּר שֶׁכְּבָר הִזְהִיר בַּמִּקְדָּשׁ מִן הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״ (ויקרא יב ד), כִּי הִזְכִּיר שָׁם בַּטֻּמְאָה הַקַּלָּה כָּאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת בִּימֵי טֹהַר שֶׁהוּא בְּתוֹלַדְתָּהּ, וְהוּא הַדִּין בְּכָל הַטְּמֵאִים. וּכְבָר הִזְכִּיר גַּם כֵּן הַטְּבִילָה: ״וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״ (שם יז טז), כְּלוֹמַר שֶׁיִּשָּׂא עֲוֹנוֹ בְּעָבְרוֹ עַל הַמֻּזְהָר מִמֶּנּוּ. וּלְפִיכָךְ אָמַר כָּאן בְּטֻמְאַת הַמֵּת, כִּי הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אַף עַל פִּי שֶׁיְּכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, יֵחָשֵׁב מְטַמֵּא הַמִּשְׁכָּן כְּאִלּוּ לֹא טָבַל כְּלָל. וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ רַק שֶׁהַחִטּוּי מְעַכֵּב בְּטָהֳרָתוֹ, וְזֶה טַעַם ״טֻמְאָתוֹ בוֹ״, כְּלוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל כִּשְׁאָר הַנִּטְהָרִים עוֹדֶנּוּ טָמֵא כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז לָאִישׁ, וְטַעְמוֹ: כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ וְלֹא יִתְחַטָּא אֲשֶׁר אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה. וְכָמוֹהוּ בְּחֶסְרוֹן שִׁי״ן אוֹ מִלַּת אֲשֶׁר הַרְבֵּה מְאֹד: ״לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ״ (תהלים עא יח), ״וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ״ (בראשית לט ד), ״אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ״ (שמות יח כ), וְרַבִּים כֵּן. וְטַעַם כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא (במדבר י״ט:כ׳) - כַּאֲשֶׁר אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא, כְּמוֹ ״כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ״ (דברים כב ו) וַחֲבֵרָיו הָרַבִּים. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב הַכָּרֵת שְׁנֵי פְעָמִים, וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (שבועות טז) הוּא לְחַיְּבוֹ בְּמִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וּבְמִקְדַּשׁ בֵּית עוֹלָמִים. וְאֶפְשָׁר כְּפִי פְשׁוּטוֹ כִּי "מִקְדַּשׁ ה'" קָדְשֵׁי הַקָּרְבָּן, כִּי כְּבָר חִיֵּב כָּרֵת בָּאוֹכֵל בְּשַׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו (ויקרא ז כ). וְכָאן חִיֵּב עוֹד גַּם עַל מִי שֶׁלֹּא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ "מִקְדַּשׁ ה'" קָדְשֵׁי ה', כְּמוֹ ״אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ״ (במדבר י״ח:כ״ט). הִנֵּה הַכָּרֵת בַּפָּרָשָׁה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בִּפְשׁוּטוֹ כִּי הַכָּרֵת הָרִאשׁוֹן בְּנוֹגֵעַ בְּמֵת (כאן), כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ״, וְהַשֵּׁנִי גַּם בַּמַּאֲהִילִים שֶׁלֹּא נָגְעוּ בְּעֶצֶם וּבְקֶבֶר, כִּי טַעַם ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא״ (במדבר י״ט:כ׳) - וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא בְּכָל אֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים וְלֹא יִתְחַטָּא. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "מִקְדַּשׁ ה'" רֶמֶז לְמִקְדַּשׁ הַמִּקְדָּשׁ: