פרשנות מצטטת על תהילים עג:ב

תנוט. לשון נטיו רגלי:

ולכן נאמר צלמם תבזה כו'. הוקשה לרב אמרו צלמם תבזה (תהלים ע"ג ב') שיורה שיאמר צלם על התאר הגופני, ולזה אמר שאמרו ה' בעיר צלמם תבזה לא נאמר על תכונת האברים ותארם כי אם על הצורה המינית אשר לרשעים ועל נפשותם. והנה הכריח הרב פירושו באמרו כי הבזיון דבק בנפש, וכוונתו בזה מה שאמר הפילוסוף בספר המדות שאין ראוי לבזות האדם על היותו כעור הצורה או בעל מום גופני ולא לשבחו על היותו יפה תאר ויפה מראה, לפי שהענינים הגופניים הם מפעולת הטבע ואין לבחירת האדם יכולת עליהם, ולכן אין ראוי שישובח עליהם או יתגנה ויתבזה, אבל השבח והגנאי או ההלול והבזיון, הוא בפעולות שהאדם עושה בבחירתו ורצונו, ולכן ראוי שיפורש השם בעיר צלמם תבזה על צלם הנפש, והוא דעותיהם ומדותיהם הנמשכים מהשכל לא דבר גופני. ולפי שהוקשה עוד לרב אמרו צלמי טחוריכם (ש"א ו' י"א) שהיו צלמים נעשים במלאכה לדחות היזק הטחורים, ויראה שלא נקראו צלמים כי אם מפני תארם המקרי, לא על הצורה המינית כיון שאינה בהם, לזה נצטרך לומר שלא נקראו צלמים מפאת התאר אשר להם, כי אם מפאת הכח והסגולה אשר היה בהם לדעתם לדחות היזק הטחורים, ולכן נקראו בכלל הצלמים צלמים מפאת הכח הנחשב בהם לא מפני תארם:

והעמידו תלמידים. אמרו לשון עמידה לפי [מגילה כ"א ע"א] שמימות משה עד ימות רבן גמליאל היו לומדין בעמידה [כדפירש הר"ב בסוף סוטה] והרב יושב על הכסא. במדרש שמואל בשם רבי יוסף ן' נחמיאש. ועם שהוא נכון כפי הלשון. מ"מ אין זה תכלית המכוון שיעמדו או שישבו ולמה זה אמר והעמידו הל"ל ולמדו שזהו תכלית הכונה. לכך נ"ל שהוא אומר והעמידו תלמידים להעמידם על רגליהם בל ימוטו. כלומר להעמידם על רגליהם בהבנת אמתתה של התורה. שזהו עמידה וקיום כי שקר אין לו רגלים וכדרך שאמר המשורר (תהילים ע״ג:ב׳) כמעט נטיו רגלי. ומפני שר"ל הרבה לפיכך הוצרך להזכיר על ההעמדה שאע"פ שיהיו הרבה. שעם כל זה יהיה הלמוד באופן שיהיו עומדים קיימים על האמת. כי זולת זה אין זה העמדת תלמידים. אבל הם הוזים שוכבים בתרדמת האוולת. יוצא לנו מכלל הדברים הללו שאין אנו מקיימים המוסר הזה. אלא כשמלמדין האמת והצדק לא זולת. ועיין מה שאכתוב בס"ד במשנה ו':

יודו שמך. יודו את עז מלך האוהב משפט: