פרשנות מצטטת על תהילים עג:ד

וכן הרשע, שמזלו יחייב שיהיה עשיר ומצליח ובריא אולם, לא ישנה ה' הטבע הכללית בעבור עונש הרשע, רק יניח העולם על טבעו, כמו שנאמר "עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין", ובכל זאת יקבל הרשע עונשו לעתיד, בעולם הנצחי, כמו שביאר במענהו השני, ואם כן אין שאלה גם בזה, למה יצליח בעולם הזה, שהוא מפני שמזלו גורם זאת, ובכל זה (איוב ח יב): לפני כל חציר ייבש, כמשל הגומא והאחו, ויכפל עונשו כפי ערך הטוב שקיבל וכפי רשעתו.

וכל זה טעות, שה' לא יתפעל ממעשה בני אדם, ואינו צריך לעבודתם, ומֶריָם לא יפעל אצלו שום השתנות, והוא דומה אצלם כרופא המצווה את החולה, שאם ישמע או ימרה את פי הרופא, אז השכר או העונש רצוף בהמעשה עצמה, שבה תלויה בריאותו וחייו או חליו ומותו. וכן השבר והעונש של מעשה האדם נקשר עם מעשיו עצמם, שהאיש המונע תאוותיו ותשוקותיו יהיה בריא אולם, והרודף אחרי תענוגות בשר יחלה ויוכה במכאובים, והקיבוץ המדיני אשר יתאמץ לעשות טוב וחסד ולעשות משפט לעשוקים ולבער עושי רשעה מן הארץ יהיה בשלוה ובבטחון באין פגע רע ומשחית, ועת גזל משפט וצדק תראה במדינה, יתרבו הרוצחים והשודדים.

וּבֵאוּר הַדָּבָר הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ, שֶׁהַצָּרַעַת בָּא עַל עֲווֹנוֹת יְדוּעִים, וְשֵׁם הַמַּכָּה ״צָרַעַת״ וְשֵׁם הַמֻּכֶּה ״מְצֹרָע״, כִּי לְשׁוֹן מְצֹרָע מוֹצִיא רָע, שֶׁמּוֹצִיא כָּל רָעָתוֹ הַנִּסְתֶּרֶת בְּקִרְבּוֹ אֶל הַחוּץ, לְגַלּוֹת רָעָתוֹ בַּקָּהָל. וְשֵׁם צָרַעַת הוּא לְשׁוֹן צָרָה רָעָה, רוֹצֶה לוֹמַר רָעָה שֶׁהִיא כְּצָרָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה) ״וּמְצָאוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״, שֶׁהֵם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּמוֹ זִבּוּרָא וְעַקְרְבָא. כִּי לְמַכָּה זוֹ אֵין תְּרוּפָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כָּךְ לְצָרַעַת זֶה אֵין תְּרוּפָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, לְהוֹדִיעוֹ כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹּאת. וְצָרַעַת נַעֲמָן יוֹכִיחַ, שֶׁנִּלְאוּ חַכְמֵי הָרוֹפְאִים מִלְּבַקֵּשׁ לוֹ תְּרוּפָה. וְאִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ הַחוֹטֵא לָסוּר מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְ״נֶגַע״ שֵׁם הֶעָווֹן, שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בִּכְבוֹד שָׁמַיִם כִּבְיָכוֹל אוֹ בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְהַצָּרַעַת מַכְרִיחוֹ שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ יוּבָא אֶל הַכֹּהֵן לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְפוּאָה לָדַעַת מוּסַר הַשְׂכֵּל. כִּי אִלּוּ הָלַךְ מִתְּחִלָּה מֵרְצוֹנוֹ לְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִשִּׂפְתֵי כֹהֵן וְלִהְיוֹת מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, וְשֶׁלֹּא לְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים בְּשׁוֹט לְשׁוֹנוֹ, אָז לֹא הָיָה בָּא לִידֵי צָרַעַת זֶה. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא עָשָׂה זֶה מֵרְצוֹנוֹ בִּהְיוֹתוֹ בָּרִיא אוּלָם (תהלים עג ד), הִנֵּה עַכְשָׁיו ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ בְּעַל כָּרְחוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה.