עַד־אָ֭בוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃
אור החיים
וְדַע כִּי הִתְבּוֹנְנוּת בְּדָבָר זֶה שֶׁאֵין ה׳ מִתְקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי רֶשַׁע הוּא דָּבָר מַבְהִיל, וּמַה גַּם רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרִשְׁעָתוֹ וּמַצְלִיחַ בְּרוּם הַהַצְלָחוֹת. וְהַמַּשְׂכִּיל בַּגָּדֵר אֲשֶׁר גָּבַל הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת יַצְדִּיק מִשְׁפָּט יָשָׁר, וְהוּא שֶׁאָמַר אָסָף (תהלים עג,יז) ״אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם״, פֵּרוּשׁ, אַחֲרִית קִצְבַת הַדּוֹרוֹת אֲשֶׁר קָצַב ה׳. וְדַע כִּי כֹּחַ בְּחִינַת הָרַע יֶשְׁנוֹ עַד אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת וְלֹא יִפָּרַע ה׳ מִדּוֹר חֲמִישִׁי עֲוֹן אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהוּא חֲמִישִׁי לָהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁתִּגְדַּל עַד אֶלֶף וַאֲלָפִים.
מגלה עמוקות
עד אשר אבא אל אדוני שעירה חזרנו על כל המקומות ולא מצאנו שבא יעקב לשעיר אבל רמז קא רמיז על גלגולא בתראה אשר הראו לרבקה שהיו הבנים מתרוצצים בקרבה ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך הם אנטונינוס ורבי והיה להם אז קירוב הדעת יחד א'ב'א' נוטריקון "אנטונינוס "בן "אסוירוס אל אדוני שעירה כי כבר למד רבי ושלח לאנטונינוס שילמד במדרש רבה שאז נתקיים נסעה ונלכה לנגדך ביחד ועתה לא רצה יעקב לעשות שותפות עמו ז"ש יעבור נא אין נא אלא עתה יעבור לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי. ועז"א (תהלים עג) עד אב"א אל מקדשי אל אבינה לאחריתם דרז"ל רמז לרב אשי מקדשי סימן לרב אשי אבינה רמז לרבינא לאחריתם שהם סוף הוראה ולדעתי נרמזה ג"כ שם סוף משניות שסדר רבי בימי אנטונינוס שמצא אז חן בעיניו ולכן נקרא רבינו הקדוש שגזרו שמד על ברית מילה וניצול רבי ע"י אנטונינוס זה נרמז בסוד לרגלהמלאכה ולרגל הילדים על תרין גוים אלו. ז"ש עשו אצינה נא עמך מן העם שיבואו עתה ניצוצות מיני' בקדושה וע"ז השיב יעקב למה זה אמצא חן בעיני אדוני על גלגול ז"ה בזה הפעם אין אני מבקש ממך כי הוא אדמוני כאדרת שער. אבל בגלגול דורות הבאים מצא חן בעיני אנטונינוס ואז טובות שלו לא היה רעה בעיני צדיקים.
פני יהושע
עד דאיתער מסתייע מילתא ודריש אבימי מזמור לאסף עיין פרש"י ותוספות ובחידושי אגדות למהרש"א ז"ל. ולענ"ד נראה לפרש בפשיטות דבמה שהיה אבימי מקיים מאד מצות כיבוד דלאחר שהביא לו המים שביקש ממנו עוד הוסיף וקאי עליו עד דאיתער שהיה שלא לצורך אלא לקיים המצוה בלבד במדה יתירה בדבר זה ראה מעשה ונזכר להבין המזמור לאסף ולאו היינו מזמור ע"ט שכתבו רש"י ותוספות אלא מזמור ע"ג שהן תחילת דבריו של אסף שאמר ואני כמעט נטיו רגלי כי קנאתי בהוללים וגומר הנה אלה רשעים וכל המזמור שהיה מצטער מאד על אריכות הגלות כדכתיב נמי עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם וכמעט רוב מזמורי אסף בספר שני הכל על אריכות הגלות האחרון ביד בני עשו ומסיים שם באותו המזמור בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני ואיתא במדרש א"ר יהודא בן בתירה בעצת תורה תנחני ואחר כבוד תקחני כבוד גדול שכיבד עשו את הוריו שאתה עתיד לעלותינו רב הונא בשם רבי נחוניא איחר כבודו של יעקב בעוה"ז בשביל כיבוד גדול שכיבד עשו את הוריו ע"ש בילקוט עוד באריכות והיינו ממש כעין עובדא דאבימי מצינן נמי בעשו שקם על אביו והיה מאכילו ומשקהו תמיד וא"כ בהאי מילתא מסתייע מילתא דאבימי שהבין במזמור פסוקי אסף והיינו נמי דכתיב מזמור לאסף דכיון שלא מצינו לעשו אלא מצוה זו מכבוד ניתן לו שלוה כ"כ בעוה"ז ומהן אתה למד מתן שכרן של צדיקים בעוה"ז ובעה"ב והיינו דסיים במדרש על ואחר כבוד תקחני שאתה עתיד לעלותינו כן נ"ל נכון וברור בעוה"י לולי דרש"י ותוס' כתבו בענין אחר דקאי על מזמור ע"ט ואף דלפי מה שכתבתי נתישב ג"כ על מזמור ע"ט אלא דנ"ל עיקר דעיקר הדרש אתחילת מזמורי אסף קאי ואפשר דה"ה לכולהו דאיירי בהאי ענינא דוק ותשכח ואולי מקום הניחו לי מן השמים בזה: