פרשנות מצטטת על תהילים עג:יט

מקץ שבע שנים תעשה שמטה הנכון בעיני שיזהיר על שנת השבע עצמה שנעשה אותה שמטה בחריש ובקציר כמו שאמר (שמות כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה וזה טעם תעשה שמטה שתשבות כדרך לעשות את יום השבת (דברים ה׳:ט״ו) וקצר באסור הזריעה והזמירה שכבר הזכירם בביאור (ויקרא כה ד) אבל הוסיף לבאר כי היא שמטה לה' גם בהשמט כספים וזה טעם כי קרא שמטה לה' שהיא שבת לה' וכל המעשים ישבותו וכבר רמזתי סודה (שם שם ב) וטעם מקץ אמר ר"א (אבן עזרא על דברים ט״ו:א׳) בתחלת השנה וכן אמרו המדקדקים כלם כי הראש והסוף יקראו קצה שכל דבר יש לו שתי קצוות וכענין שכתוב מן הקצה אל הקצה (שמות כו כח) על שני קצותיו (שם כה יט) על ארבע קצותיו (שם כז ד) ואין דבריהם נכונים אצלי כי ראש שבע שנים הוא השנה הראשונה והוא הקצה שנקרא בהם ראש ואלו אמר הכתוב מקץ השנה השביעית היה דברם נכון ועל דעת רבותינו (ספרי קכב) מקץ בסוף השבע ולא ידבר הכתוב אלא בשמיטת כספים יאמר מסוף כל שבע שנים הנמנים לכם תעשו שמטה שישמוט כל בעל משה ידו ולכך אמרו (ערכין כח) שאין שביעית משמטת אלא בסופה וכן לדעתם (שם) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בסוף השבע אלא שהקץ הנזכר בכאן הוא מיד והקץ הנזכר שם מופלג שהרי פירש במועד שנת השמטה בחג הסכות והנה טעם שניהם מתכלית יאמר בכאן מתכלית שבע שנים תעשה שמטה ושם יאמר בו גם כן כאשר תכלינה שבע שנים במועד שנת השמטה תעשה הקהל ועל דרך הפשט יראה לי כי לשון הכתוב כפשוטו הוא ברור ומתוקן כי קץ הוא סוף וכן תרגומו והמספרים וכל דבר יש להן ראש וסוף וראשם וסופם בהם ותאמר בעשרות כי האחד ראש המספר והעשירי סופו אם כן קץ שבע שנים שנת השבע שהוא סוף המספר ההוא ובשמטת הארץ הכתוב מדבר כאשר פירשתי למעלה וטעם מקץ כמו כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה (שמות כה יט) והנה הוא כמו בקץ שבע שנים תעשה שתשבות בו וכן מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים (ירמיהו לד יד) פירושו בשנה השביעית שהוא סוף המספר והוא דומה לכתוב שבתורה (שמות כא ב) ובשביעית יצא לחפשי חנם וכן ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך (דברים ט״ו:י״ב) כי בעבור שאמר ועבדך שש שנים לא הוצרך לפרש רק כי בשנת השביעית יפטר והנה על דרך הזה היה נראה כי פירוש הכתוב האחר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות שיהיה כמו כן בשנת הקץ בחג הסוכות בראש אותו השנה שנאסרו בה לחרוש ולזרוע שהיא שנת השמטה אבל לא נוכל לומר כן כי רבותינו (סוטה מא) קבלו וראו שהיה ההקהל בחג הסוכות של השנה השמינית היא השנה שאחר השמטה ועל כן אמרו המפרשים כי פירוש במועד שנת השמטה במועד השנה הראשונה של מנין השמטה וזה איננו נכון כי לא תקרא בכתוב שנת השמטה רק שנת השבתון השנה ההיא שהיא שמטה לה' וכן שנת היובל ורבותינו עצמם דקדקו בכך שאמרו (ערכין כד) מי כתיב בשנת היובל משנת היובל כתיב שנה שאחר היובל אבל כך אני אומר כי הקץ והסוף יאמרו בכתוב על אחרית כל דבר ופעמים הם בו ופעמים אחריו חוץ ממנו ומקצה אחיו (בראשית מז ב) מקצה בחוברת (שמות כו ד) ומקצתם יעמדו לפני המלך (דניאל א ה) מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו (מלכים א ו כד) כלם אחרית בדבר המחבר ממנו והוא בתוכו קץ כל בשר בא לפני (בראשית ו יג) ובא עד קצו ואין עוזר לו (דניאל יא מה) בא הקץ (יחזקאל ז ב) קץ בא (שם פסוק ו) כלם תכלית הדבר הנזכר והוא אחריו שנקצץ ונחתך וכן הענין בלשון הסוף טוב ללכת אל בית אבל וגו' באשר הוא סוף כל האדם (קהלת ז ב) אחריו שכבר מת ספו תמו מן בלהות (תהלים עג יט) את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (קהלת ג יא) במעשה עצמו ובלשונם (ב"ב יג) כדי עמוד בתחילתו וכדי היקף בסופו ויהיה פירוש הכתוב מתכלית שבע שנים בחשבון שנת השמטה בחג הסוכות הבא אחר השבע תעשה הקהל ושלא יראה להם שיהיו שבע שנים למנין אחר הזכיר שיהיו השבע בזמן השמטה וכן כי אקח מועד (תהלים עה ג) זמן וכן כל המועדים זמנים והנה הקץ הזה אחרי המספר כאשר פירש בחג הסוכות ומקץ שבע שנים תעשה שמטה מכלל המספר ולא הוצרך להאריך ולבאר זה שכבר פירש ששנת השבע היא שנת השמטה ויהיה קץ רחב בשמטת כל השנה כמו שפירשתי על דרך הפשט ויתכן לומר כי הכתוב מונה תחלת שנה מחג הסוכות כמו שאמר (שמות לד כב) וחג האסיף תקופת השנה ואמר (שם כג טז) וחג האסיף בצאת השנה וא"כ יהיה מקץ שבע שנים בסוף וחוץ ממנו בסמוך ואמר במועד שנת השמטה להיות חשבון השבע בשמטות כמו שפירשתי לא שתגיע השמטה עד החג הזה וראיתי לאחד מן המחברים שכתב מלמד שמוסיפים מחול על הקדש והשמטה היתה נוהגת עד חג הסוכות של שנה שמינית וזה דבר מוכרח בתלמוד (ר"ה יב) בראיות ברורות שאיננו אמת ואפשר לומר כי מה שאמרו רבותינו במקץ שבע שנים תעשה שמטה שאין משמטת כספים אלא בסופה שהוא מדרש מפני שלא אמר השנה השביעית תעשה שמטה ירמוז כי בסוף השבע תעשה שמטה יותר מן ההתחלה ורצונם בקץ הזה חוץ ממנו ויכול אדם לתבוע חובו ביום האחרון של שנת השמטה ולא תשמט עד הלילה שכך מצינו בתוספתא (שביעית ח יא) שכותבין פרוזבול ערב ר"ה של מוצאי שביעית:

בענין פטירת (אהרן) משה וכל ימיו אתמר עליה (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלקים בגי' י"פ אלקים מעט שהיה כלול מן ששי"ם רבוא שהוא בגי' תתנ"ט א' חסר מן זה המספר אבל בשעת מותו נקרא איש האלהים דייקא (דברים ד) עלה ראש הפסגה ז"ש אש"ר בשד"ה מ"ואב בגי' תתס"א (בראשית ל) אס"ף אלהים את חרפתי ועז"א אז ישיר ישראל שיעלה הבאר ויבסם כחות הדין באר חפרוה שרים שהם האבות שגרו בארץ פלשתים ימים רבים שהם כ"ו שנים מנין שם בן ד' לבסם כל כחות הדין חושבן פלשתים ז"ש במחוקק במשענותם כי סוד משענ"ת הוא גימ' הכי הוי בחושבן י"פ אלהי"ם והם חקקו בה עד שהעלו ובסמו כל כוחות הדין לעלות ראש הפסגה עד שיבוא נחמי"ה ב"ן חושיא"ל מנח"ם ב"ן עמיא"ל שהוא עלה ראש הפסגה שהיא תתס"א חשבון אש"ר בשד"ה מוא"ב. על כן יאמר בספר מלחמות י"י על סוד המלחמה שתהיה לע"ל (שמות יד) י"י ילחם לכם (ישעיה ב) ונשגב י"י לבדו ביום ההוא ושם של אלקים לא יהיה באותו זמן כי א"ס"ף אלקים את חרפתי (שם נה) וחרפת עמו יסיר ויסר מעלינו את הנח"ש את והב בסופה עם תרין אתוון אילין (שמות יב) מן הדם אשר בסף הוא סוד כוחות הדינים שיבואו זה מן השם ויבסמו וימתיקו המים ז"ס וה"ב ר"ל ו"ה ב' רתיכין מן שמא עלאה קדישא ויהיה מן סוף סופ"ה (נחום א) י"י בסופה ובשערה דרכו ואז יתקנו כל כחות האדם נר"נ ז"ס ואת הנחלים ארנ"ן שהוא א"דם ר"וח נ"פש נ"שמה כלל אדם על ג' קיטרין תליא ואז כשיראו מלחמות י"י שיהרג משיח בן יוסף נקראת מלחמת י"י בעמלק (זכרי' יד) ויצא י"י ונלחם בגוים את וה"ב בסופה שעתיד עשו להחזיר כל המתנות שלקח מישראל גם הוא קבל על עצמו לקבל כל הצרעת כמ"ש שני מצורעים היו וכו' וכמ"ש במדרש שאמר אדום פן בחרב אצא לקראתך אמר הקב"ה (ישעי' לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד בשביל זה קאי אפרשה שלמעלה שתקצר נפש העם בדרך לסבב את ארץ אדום ולא רצו לעבור אותם בארצם על כן. בשביל זה יאמר בספר מלחמות י"י נשבע הקב"ה מלחמה לי"י בעמלק שכל המתנות שנתנו להם וכן כל הנחלים שנחלו הם לעצמם מן ארנונות ומסים שנתנו להם ישראל בסוף מחוייבין להחזיר להם (שם) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם) וטבח גדול בארץ אדום ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער שהוא בן יהודה שנקרא. בן על שם רע שרצה דוד לתקנו בבת שבע שהיא בת זוגו מששת ימי בראשית ולאהמתין ואכל פגה ומת אותו הילד ראשון ז"ש דוד (תהלים נא) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי שרציתי לתקן ער ונמצא רע ונשען לגבול מואב שלא יהיה תיקון זה עד שיבא בן דוד שהוא בא מגבול מואב ומשם יזכה לבאר"ה לתקן כל כוחות של דינים שהם מנין יצח"ק ר"ח מים יסתלק ר"ח וישאר מים היא הבאר אשר אמר י"י למשה אס"ף את העם ואתנה להם מים הוא הדבר אשר דבר י"י למשה שיבסם כל כוחות הדין לקיים קרא אס"ף אלקים את חרפתי שאמרה אמנו רחל על כוחות הדין כדלעיל ואתנה להם מים שיהיו ממותקין לגמרי. או לע"ל יעלה ישראל מעלה מעלה עלה ב"אר בגי' ב"ן עמיא"ל שעתיד לעלות ויבקשו עליו (מיכה ה) ז' רועים וח' נסיכים לכן חשב ז' דרגין לקבל ז' רועים שהם יבקשו רחמים בעדו בא"ר ב"ן עמיא"ל חפרוה שרים ז' רועים כרוה נדיבי עם ה' נסיכים במחקק הוא משה שיבא עמהם או מח"קק הוא משיח ב"ן יו"סף (בראשית מט) ומחקק מבין רגליו ויצאו ישראל ממדבר העמים ויזכו למתנות רבות וממתנה שיתן להם הקב"ה ויקראו על שמו של הקב"ה ז"ש נחליאל ואז יעלו (ישעיה יד) על במותי עב ויזכו לע' מכילין דאורייתא ולמשיח אשר בשדה מואב שבא ממואב ויבנה בי"ת המקד"ש שהוא ג"כ חשבון תתס"א וכולל כל הבתי דינין ז"ש ונשקפה על פני הישימון לבנות בית המקדש שהוא עתה (דברים לב) ובתוהו יליל ישימון ואז (תהלים עג) ספ"ו תמו מן בלהות סמא"ל ובת זוגו בגימ' פני הישימון ע"ל פ"ני בגי' עמל"ק שהוא מלמטה וסר צלם מלמעלה וישקף י"י וירא עליהם לרעה כי שניהם הם אוחזין בנחש שהיא התעוררת לשון הרע שכן לשון הרע מתחלק על סמא"ל ובת זוגו בגי' לשו"ן הר"ע ולכן צוה משה לעשות את הנחש ולתלות אותה באויר שיסתכלו ישראל למעלה ויביטו בענין הנחש שהתחילה לשון הרע בעולם והיא שעמדה לאבותינו ולנו מסך מבדיל בינינו לבין אלקינו (ובשעה שקבלו התורה נתן להם מתנה ואח"כ נחליאל):

וידבר י"י אל משה וגו' שאו את ראש וגו' בני ישראל. האי קרא אית לשאליה ביה מה ענין זה לזה. רש"י מביא ב' פירושים משל לזאבים שנכנסו לעדר וכו'. אם קושיית רש"י מה ענין המנין אחר המגיפה. ובזה תירץ לידע הנותרות שני תשובות בדבר הא' הלא ממנין כ"ד אלף שחסר יכול לידע הנותרות כמה הם. גם דבר אחר שהביא רש"י לא תירוץ על זו הקושיא כלום כי מה ענין המנין הזה בכאן הל"ל אחר פרשת עלה אל הר העברים ואחר פ' יפקוד י"י אלקי הרוחות כי שם מקומו ליקח חשבון מישראל גם קושיות אמ"ז ז"ל הלא לפי זה הלשון לידע הנותרות למה לא מנה אותם אחר מגיפת קרח גם אחר קברות התאוה ותירוץ של אמ"ז אינו מספיק כלל לזה עיין בספרו פ' כי תש שאינו מונה אותם רק קודם מרגלים שהיה להם לבא מיד לא"י רק אח"כ חטאו גם עתה מנה אותם שיש להם לבא מיד לא"י הלא בקברות התאוה אמר שם משה ליתרו (במדברי) נוסעים אנחנו אל המקום וגו' שהיה להם ליסע מיד ולא נמנו באותו פרק גם למה הפסיק באמצע הפסוק ועשה פריגמא ממנו חד מן כ"ה פסוקים אבל צריכין אנו למארי ס"ת בזוהר אמר ר"א שפיר קאמרת אבל לפי שפנחס הוא אליהו ובשביל יקריה דיליה כתיבא פרשתא דיליה באוריתא בעינא לחדשא מילין א"כ לדעתי ראויה היתה להיות התחלת הפ' מן ויהי אחרי המגיפה ולסיים פ' בלק ולהתחיל מן ויאמר י"י אל משה ואל אלעזר הכהן לאמר סדרא בפני עצמה רק בשביל כבודו של פנחס התחיל הקב"ה פר' להיות נקראת על שמו פינחס והוא כענין פ' נשא את ראש בני גרשון שרצה הקב"ה לעשות כבוד לבני גרשון שהם בכורים והתחיל פר' מהם כמו כן במקום הזה וענין פריגמא שהרבה ענינים היה בענין המגיפה הזו שהיתה לטובתן של ישראל כדי שכל ערב רב שהיו בישראל (תהלים עג) ספו תמו מן בלהות כדברי רשב"י שכל אותן כ"ד אלף שמתו היו משבט שמעון מאינון ערב רב שנתגיירו ונתדבקו בשמעון ז"ש ויהיו המתים שכבר מתו כמה פעמים במתאוננים במרגלים בעגל כמ"ש שם ואע"פ שר"א השיב על זה אבא שפיר הוא אבל חזינא עליה פלוגתא וכו' הלא רשב"י תירץ שם כל הקושיות שמישראל לא מת שום א' מהם והנה לא היה יכולת לבא לא"י שהוא תוך של כל העולם עד שמתו כל אינון קליפות קוצים בכרם ונשארו מצורף ומזוקק לכן התחיל פר' זו פנחס בן אלעזר השיב את חמתי בקנאו את קנאתי בכדי שיהיו ישראל תוך והקליפ"ה נפלה מהם ז"ש ויהי אחר המגיפה שנגף י"י את ערב רב אשר עלה אתם והכתוב אומר (שם לז) וקוי י"י המה ירשו ארץ כשזרע מרעים יכרתו וכה"א (שם עג) קרני רשעים אגדע אז (שם) תרוממנה קרנות צדיק לכן עתה מחדש התחיל שאו את ראש בני ישראל ליתן להם נשיאות ראש ואמר שאו חד מן י"ב פסוקים ד"פ (ישעיה מ) ש"או מ"רום ע"יניכם על סוד שמ"ע שרצו בלק ובלעם מלעבור על ק"ש ולעקור כ"ה מאתריה אינון כ"ה שערים עליונים ופנחס לקח רמ"ח בידו על רמ"ח תיבין בק"ש (תהלי' לז) שכן ארץ ורעה אמונה ירצה שאין תקומה לישראל לשכון בארץ רק לקיים אמת ואמונה ערבית ואמת ויציב שחרית ובהם תליא אמונה (ברכות) וכל מי שלא אמר וכו' לא יצא ידי חובתו וכמ"ש (דברים ט) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן שבזכות אמונה שמע ישראל זכו לעבור הירדן ואלו כ"ה שערים פתח פנחס בפסוק (תהלים קו) ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ה' תיבות בקרא ובכל תיבה ה' אותיות כי ע"כ (ברכות כב) צריכה כוונת הלב כדברי ר"מ וכמ"ש בר"מ שפנחס קנא ב' קנאות שד"י לעילא שד"י לתתא סוד שד"י ש"שים ד"בוקים י"פריד כמ"ש (תהלים סח) בפרש שד"י מלכים בה גם כן רמז על ק"ש:

תוסף רוחם. לשון כליון כמו (לעיל עג) ספו תמו: