פרשנות מצטטת על תהילים עג:כו

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם. בשמעתתא דיומא כיצד מלקין אותו כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו חזן הכנסת עומד עליו ורצועה בידו כפל אחד לשניים ושניים לארבעה וב' רצועות עולות ויורדות כן ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת ומכה אותו שליש אחד מלפניו ושתי ידות לאחריו המכה מכה בידו אחת בכל כוחו והקורא קורא אם לא תשמע והפלה י"י את מכותך וחוזר לתחלת המקרא ושמרתם את דברי הברית הזאת וחותם והוא רחום וחוזר לראש צריך ליתן טעם מה ענין שלשה דיינים אלו דת"ר גדול בדיינין קורא השני מונה השלישי מכה ולמה מכין משולשות לפניו שליש ולאחריו שתי ידות בגמרא למד מדקאמר לפניו כדי רשעתו שהוא חלק א' לפניו ולאחריו ב' רשעיות צריך ליתן טעם למה לפניו א' ולאחריו ב' בדרך הדרש על פי דברי עקביא (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה ואותן ג' דברים הא' שצריך להסתכל מה שלפניו מאין באת ושתיים לאחריו דהיינו שיתבונן לאן הולך ולפני מי נותן דין וחשבון ועז"א (איוב יד) אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז א'דם נקרא כן על שם א"פר ד"ם מ"רה וטעם הדבר שצריך להזכר שהוא אפר והולך למקום עפר ומאין באת דם ולפני מי הוא עתיד ליתן דין ז"ס מרה תהיה באחרונה וכן ב'ש'ר ב"ושה ס"רוחה ר"ימה לפני מי נותן דין לע"ל בושה למען תהיה יראתו מן הבושה בושו כל עובדיה וכו' מאין תבא מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר ורימה או ב"ושה ש"אול ר"ימה לפי זה בושה הוא מאין תבא מבית הבושת שאול הוא מקום זין וחשבון. והנה נקרא א'ד'ם ע"ש ג' שאלות אלו א"פר ד"ם מ"רה ז"ש מאין באת ילוד אשה שפיר מלא צואה חמת מלא דם לאן הולך קצר ימים ולפני מי ליתן דין ז"ש ושבע רוגז ועז"א (משלי כב) הלא כתבתי לך שלישים על שלישים אלו שצריך האדם להסתכל לכן בפר' מלקות אמר והיה אם בן הכות הרשע נקוד בין בחירק תחת ב' (שם כג) בין תבין את אשר לפניך (שם) כי תשב ללחום את מושל היצר הרע שהוא רוח המושל שעולה על האדם בין תבין ג' דברים הא' את אשר לפניך מה לפני בואו לזה העולם גם לאחריו (שם) ושמת שכין בלועיך אם בעל נפש אתה שהוא דין וחשבון (שם) אל תתאו למטעמותיו כי הוא ועז"א (דברים יט) תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך (משלי כג) לחם כזבים אל תיגע להעשיר מבינתך חדל כי מחר בא ואיננו ז"ש (שם) התעיף עיניך בו ואיננו אבל בדרך הסוד כוונת זו המשנה שלקחו רצועה של עגל כפול וכל אחד כפול לארבע ולמה לקחו ג"כ של חמור בגמרא דרש גלילאה עליה דרב חסדא (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע וכו' ולמה כפו ידיו על תרין סטרין הילך והילך ולמה חזן הכנסת מכה אותו קוראו חזן רש"י פי' שלא שמע שום משמעות הענין הלא כתבתי לך שלישים ר"ל שלשה ספרים נפתחין בר"ה א' של צדיקים גמורים מאן אינון שלשה ספרים הן שלש מדות של אבות (תהלים נ) אל אלקים י"י דבר שהקב"ה מנהיג בהם העולם ולפי שהקב"ה מנהיג עולמו בשתי מדות הן הן ידיו של הקב"ה (שם לג) ב'ד'ב'ר' י"י שמים נעשו ב"מדת ד"ין ב"מדת ר"חמים והחוטא פוגם בד' אותיות השם שנחלק על תרין י"ה בשמים ו"ה בארץ (שם צו) י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ לכן לוקחין רצועה אחת כפול לשנים לרמוז כי תרין אתוון י"ה הם רתיכא חדא ותרין אתוון ו"ה הם רתיכא שנייה שפגם החוטא בד' עולמות אלו והכניס הקליפה במקו' הקדושה לכן צוה הקב"ה שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו לכן באים סיטרין אלו רצועה של שור וחמור ולוקין אותו בו שהוא סהדי שקרא אאגרייהו זילי ויבא חמור ויפרע מזה האיש לכן כופין אותו על העמוד בשתי ידיו להפרע מן הרשע הזה אשר פגם בשתי ידות של הקב"ה שברא בהן העולם דהיינו עשרה, מאמרות ועשרת הדברות ה' מול ה' הן הן (ד"ה ב יח) צבא השמים אשר עומדים עליו מימין ושמאל חזן הכנסת ברזא דחכמתא (איוב כ) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו כמ"ש בזוהר פ' וילך ופ' נצבים. והנה שמיםהוא סוד תפארת שהוא כלול משתי ידים העליונים (בראשית כה) איש תם יושב אוהלים באוהל אברהם באוהל יצחק לכן כופין אותו על עמוד שהוא עמוד שכל שבעה עמודי עולם עומדין עליו (איוב כו) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו (תהלים עו) מגערתך אלקי יעקב נרדם ורכב וסוס לכן כופין שתי ידיו על העמוד שהוא סוד גדולה גבורה תפארת שמתפשט הנה והנה. וחז"ן הכנסת אד"ני תמן דינא דמלכותא אוחז בבגדיו כי מן המצות עושה אדם בגד ועתה (ישעיה כד) בגד בוגדים בגדו עד שיגלה את לבו כי (קהלת ז) והחי יתן אל לבו לבא דכולא תמן (תהלים עג) צור לבבי וחלקי אלקים לעולם והאבן נתונה מאחריו להסיר לב האבן ממנו הוא אבן נגף אשר הלך אדם אחר יצרו הרע שלכן הוצרכו להיות ג' בני אדם לקבל ב"ד דלעילא גם א' מהדיינים קורא השני מונה השלישי אומר הכהו:

אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמלות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לק"ש ולתפלה, אני ישנה מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער מן הגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, והיכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל דכתיב (תהילים ע״ג:כ״ו) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם ^וחשיב כאן כל הדברים שהנפש הישראלי משתוקקת להם ורק סבות שונות תניאוהו מהם, אם סבת היצה"ר או סבת דוחק המעמד והפרנסה וכדומה. ומפרש אני ישנה, ר"ל אע"פ שאני ישנה מן המצות מסבת היצה"ר אעפ"כ לבי ער לגמילות חסדים, שדבר זה בא בטבע נפש ישראל, וכמ"ש ג' סימנים יש באומה זו גומלי חסדים וכו', וכ"א באחאב (מלכים א כ׳:ל״א) כי מלכי בית ישראל מלכי חסד הם, ור"ל אע"פ שעבדו עבודה זרה בכ"ז מלכי חסד הם בין אדם לחבירו. ושוב אומר, אני ישנה מן הצדקות שאין בידי לעשותן אבל לבי ער לקיימן, והוא כמ"ש ישראל קדושים הן, רוצה ואין לו. אני ישנה מקרבנות שאין לנו עתה ולבי ער לק"ש ולתפלה שבאים במקום קרבנות, כנודע. אני ישנה מביהמ"ק שאין לנו עתה ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שנקראים מקדש מעט. אני ישנה מן הקץ שנעלם ממני ולבי ער לגאולה כי בכל יום אחכה לו. אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, [ומכנה את הקב"ה בשם לבי וכדמפרש שנקרא לבן של ישראל], והוא ע"ד ע"ש זכו אחישנה לא זכו – בעתה, ור"ל אני ישנה לקץ של בעתה מפני שהוא רחוק ממני ומפני עונותי אין לי זכות לקוות לאחישנה אבל לבו של הקב"ה ער לגאלני ע"י אחישנה. .
(שם)

וְלִבִּי עֵר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי עֵר לְשָׁמְרֵנִי וּלְהֵיטִיב לִי: