פרשנות מצטטת על תהילים עג:כח

קרבת אלהים. כתוב בשרשים שרש קרב זה לשונו והשם קרבת אלהים יחפצון קרבת אלהים לי טוב (תהילים ע״ג:כ״ח) חטף וי"ס קרבת אלהים יחפצון מלעיל וקרבת אלהים לי טוב חטף וי"ס בהפך אבל בספר אכלה ואכלה כתוב שניהם טעמם מלעיל עכ"ל ומה שכתב והשם קרבת אלהי יחפצון קרבת אלהים לי טוב חטף כוונתו לומר שבשניהם אין מאריך בקו"ף והשוא נח ומה שכתב ויש ספרים קרבת אלהים יחפצון מלעי כוונתו בזה שיש מאריך בקו"ף והשוא נע כי זה הוא דרכו של רד"ק בכמה מקומות להניע השוא הבא אחר מאריך כמו משכו נדרו ודומיהם וקורא אותו מלעיל אע"פ שיש במלה טעם אחר מפני ההעמדה שצריך להעמיד במאריך כמ"ש במאמר המאריך ובספרים ישנים מצאתי אותו דתהילים במאריך ובמקצתם בחטף פתח ובמסרה גדולה נמנה שניהם באלפ"א בית"א מן תרין תרין בחד לישן:

וֶהְיֵה בְּרָכָה אַתָּה תִּהְיֶה הַבְּרָכָה אֲשֶׁר יִתְבָּרְכוּ בְּךָ לֵאמֹר "יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאַבְרָהָם", וְהוֹסִיף עוֹד כִּי כָל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה יִתְבָּרְכוּ בּוֹ, לֹא אַנְשֵׁי אַרְצוֹ בִּלְבַד. אוֹ "וְנִבְרְכוּ בְךָ", שֶׁיִּהְיוּ מְבֹרָכִים בַּעֲבוּרוֹ. וְהִנֵּה זֹאת הַפָּרָשָׁה לֹא בֵּאֲרָה כָּל הָעִנְיָן, כִּי מָה טַעַם שֶׁיֹּאמַר לוֹ הקב"ה עֲזֹב אַרְצְךָ וְאֵיטִיבָה עִמְּךָ טוֹבָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם, מִבְּלִי שֶׁיַּקְדִּים שֶׁהָיָה אַבְרָהָם עוֹבֵד אֱלֹהִים אוֹ צַדִּיק תָּמִים, אוֹ שֶׁיֹּאמַר טַעַם לַעֲזִיבַת הָאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה בַּהֲלִיכָתוֹ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת קִרְבַת אֱלֹהִים. וּמִנְהָג הַכָּתוּב לֵאמֹר הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְתִשְׁמַע בְּקוֹלִי וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר בְּדָוִד וּבִשְׁלֹמֹה, וּכְעִנְיַן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כו ג) "אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח א), וּבְיִצְחָק אָמַר "בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי" (בראשית כ"ו:כ"ד), אֲבָל לְהַבְטִיחוֹ בַּעֲבוּר יְצִיאַת הָאָרֶץ אֵין בּוֹ טַעַם. אֲבָל הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי אוּר כַּשְׂדִּים עִמּוֹ רָעוֹת רַבּוֹת עַל אֱמוּנָתוֹ בְּהקב"ה, וְהוּא בָּרַח מֵהֶם לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וְנִתְעַכֵּב בְּחָרָן, אָמַר לוֹ לַעֲזֹב גַּם אֵלּוּ וְלַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר חָשַׁב מִתְּחִלָּה, שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ לוֹ וּקְרִיאַת בְּנֵי הָאָדָם לְשֵׁם ה' בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת, וְשָׁם יְגַדֵּל שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בּוֹ הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ עִמּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים שֶׁהָיוּ מְבַזִּין וּמְקַלְּלִים אוֹתוֹ וְשָׁמוּ אוֹתוֹ בַּבּוֹר אוֹ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ. וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ מְבָרְכָיו, וְאִם יָחִיד מְקַלְּלוֹ יוּאָר. וְזֶה טַעַם הַפָּרָשָׁה, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא תִּרְצֶה לְהַאֲרִיךְ בְּדֵעוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּלְפָרֵשׁ הָעִנְיָן שֶׁהָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַכַּשְׂדִּים בָּאֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר קִצְּרָה בְּעִנְיַן דּוֹר אֱנוֹשׁ וּסְבָרָתָם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁחִדְּשׁוּ:

ואיני חושב עליך שיסתפק לך וכו' וכן אמרו קרובים אליו. שאלתי למה לא הביא הרב הפסוקים שיאמרו באל מקריבה נגישה כדרכו בכל השתופים, ואמר ואיני חושב עליך. ועוד למה לא הביא הפסוקים כלם מחוברים, והבדיל ביניהם באמרו, וכן אמרו קרובים אליו, קרב אתה ושמע, בהיות כלם ממין אחד. והתשובה לזה שהרב מצא פסוקים שאין בהם ספק, ואחרים שיספק בהם אדם בזה הענין, והוא עשה מן המבוארים ראיה אל הבלתי מבוארים. ולכן אמר איני חושב עליך ר"ל בהיותך משכיל ונבון שיסתפק לך הענין במה שאמר קרוב יי לכל קוראיו (תהלים קמ"ה י"ח) קרבת אלהים לי טוב (שם ע"ג כ"ח) שיסתפק עליך אם אלה כלם קריבת מדע, וזה לפי שהענין מבואר בהם, ואם בהם זה מבואר אף הוא מבואר ג"כ באמרו, אלהים קרובים אליו (דברים ד' ז') קרב אתה ושמע (שם ה' כ"ד) ונגש משה לבדו (שמות כ"ד ב') שבאמת אלה כן הם מענין מדע כמו הראשונים, ולכן אמר הרב באלו וכן אמר. והנה מצא הרב הפסוקים האחרונים האלה מסופקים בזה המובן, ולפי שאולי יפרש אדם אשר לו אלהים קרובים אליו, שרצונו באלהים אחרים והם הפסילים שיעשה לו אדם אלהים והם קרובים אליו בביתו, ואמר הכתוב בספרו מה שיאמרו האומות, ומי גוי גדול אשר לו אלהים שהם קרובים אליו בביתו לאותו הגוי שיהיו אותם האלהים כה' אלהינו בכל קראנו אליו, וכן יפרשו קרב אתה ושמע, ונגש משה לבדו, על קריבתו ונגישתו להר, ויהיה א"כ הקריבה והנגישה הזאת גשמיית ולא רוחניית, אבל הרב מצא שאין זה הפי' אמתי, כי באמרו אלהים קרובים אליו יחוייב שתהיה הקורבה רוחניית, מאחר שהמשיל כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואם לא היה כן לא יהיה כאן המשל ודמיון שעליו יאמר כה' אלהינו בכל קראנו שהוא אז קרוב אלינו. ואמנם קרב אתה ושמע, ונגש משה לבדו אמר הרב שאפשר שיפורשו על הקריבה והנגישה להר ששכן עליו האור והאש שקרא הרב שכינה אבל החזק בעיקר והוא היותו רוחני. ואמר שיפרש בפרק מפרקי זה המאמר יתרון המשיגים בהקריבה הזאת והוא בפכ"ד מחלק השני: