לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[א] "חתת" גדול, יותר ממורא, כי הוא לשון בעיתת פתאום, וטפל לשון "חתת" כשהסכנה קרובה, אבל "מורא" הוא לשון דאגה כשהסכנה רחוקה, ולכן שעור הכתוב כן הוא, מוראכם יהיה על כל עוף השמים, וחתכם יהיה על כל חית הארץ, והזכיר הכתוב תחלה, חית הארץ, והוא פירוש על חתכם המאוחר, ולא הזכיר תחלה עוף השמים, כדי לפרש ומוראכם, כי כן משפט הלשון להחל במה שהשלים, כמו "לך יום אף לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש" (תה' עד טז), הקדים "מאור" בעבור שהשלים בלילה (רוו"ה):
מרבה לספר
כי לו נאה כי לו יאה. פיוט זה הוא על דרך זה אלי ואנוהו. ועד"ה (ירמי' י') כי לו יאתה המלוכה השל"ה בש"ש כ' יאה לשון רך כמו עיני לאה רכות תרגומו יאיין. אמנם רד"ק בשורש יאתה כי לך יאתה המלוכה כאלו נתרצתה במלוכה ע"ש וא"כ לו יאה כאלו אומר לו הרצון במלוכה. והא דאמר בלשון נסתר לו ואח"כ אמר לשון נוכח משום דעכשיו בזמן הגלות השכינה כי' נסתרת מאתנו. אבל בגדודיו שהם אצל השכינה גלוי' אומרי' לשון נוכח. ושל"ה כתב כי לו הוא כנגד ל"ו כתיבו' החכמה שבו ברא העול'. והנה אומר אדיר במלוכה בחור כהלכה גדודיו יאמרו לו אפשר שמיוסד כנגד ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך ולכן לעתיד שהשכינה נגלה לנו אזי יאמרו בלשון נוכח לך ולך וכו' ונקט ז' פעמי' לשון לך כי שבע אלפי שנין הוי עלמא כי אלף השביעי הוא יום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמי' וישמח בצדיקיו. וע"ד פשוט אפשר דהיו נוהגין לומר הפסוקי' בכל חרוז וחרוז לך ולך. תהילים (ס"ה) לך דומי' תהילה אלקים בציון ולך ישולם נדר. לך כי לך (ד"ה א' כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ועש"ה תהילי' (פ"ט) לך זרוע עם גבורה לך אף לך עש"ה תהילים (ע"ד) לך יום אף לך לילה או עש"ה תהילי' פ"ט לך שמי' אף לך ארץ. ומסיים עוד לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש (ד"ה א' כ"ט) והמחבר דילג הפסוקים ולקח דרך הקצר בצח הלשון. או דנאמר כי חג המצות הוא בבינה בסוד יובל החרות לכך לך גמ' חמשי' שערי בינה ואמר ז"פ לך משום השפעת ז' ספירת הבנין. או די"ל לך ולך נגד קו ימין. לכך כי לך נגד קו אמצעי ובו נכלל יסוד עד"ה לך ה' הגדולה וכו' כי כל וכו'. לך אף לך קו שמאל בו האף לך ה' הממלוכה הוא מלכות כנודע. אמנם יש לפרש פיוט זה בדרך פשוט בלילה זו. אדיר במלוכה היינו בי"מ בחור כהלכה שהי' הקב"ה מראה עצמו על הים כבחור גדודיו יאמרו היינו ישראל ומלאכי'.
מתנות כהונה
לך יום וגו'. פסוק הוא (תהלים ע"ד) בשעה שאתה טושה לנו נסים ביום לך יום וכו' וכדמפרש ואזיל שאומרים לך שירה ביום: