וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃
מאירי
ואמ׳ ואני נסכתי מלכי פירשו בו שהוא מאמר המשורר כאלו האל ית׳ ידבר כלומ׳ איך יחשבו הם לבטל מלכותו ואני המלכתיו ונסכתי מלשון נסיכים ומלכי ר״ל המלך שלי כלומ׳ שהוא מלך והוא שלי והפכו ואלהים מלכי מקדם (תה׳ עד יב) ר״ל מולך עלי וזה יקרה תמיד לשמוש אותיות הכנוי כדרך שמעתי את תפלתך (מ״א ט ג) ושמחתים בבית תפלתי (ישע׳ נו ז) הסר מעלי נגעך (תה׳ לט יא) מנגד נגעי יעמודו (תה׳ לח יב) ואמרו נסכתי מלכי על דרך אני משחתיך למלך על ישראל. ויש לפרש שהוא מאמר דוד כלומ׳ איך חשבו להפילני ואני מעבדי האל והאמרתי ויחדתי שמו ונשאתי ורוממתי מלכותו על ציון וגו׳.
רד"ק
ואני נסכתי מלכי אמר: איך יחשבו הם לעקור המלכות מבית דוד ואני המלכתי ונסכתי אותו! ומלת נסכתי ענין קצינות וגדולה כמו נסיכי סיחון (יהושע יג כא); וגם אלהיהם עם נסכיהם (דניאל יא ח). ומלכי רצונו לומר המלך שלי כי אני המלכתיו. כמו שנאמר (שמואל א טז א): כי ראיתי בבניו לי מלך. רצונו לומר: לי לעבודתי; וכן אמר מלכי. ונאמר בהפך (תהלים עד יב): ואלהים מלכי מקדם, רצונו לומר המולך עלי. וכן שמוש אותיות הכנוי. וכן הסר מעלי נגעך (תהלים לט יא); מנגד נגעי יעמדו (תהלים לה יב); ושמחתים בבית תפלתי (ישעיהו נו ז); שמעתי את תפלתך (מלכים א ט ג; שם ב כ ה; ישעיהו לח ה; דברי הימים ב ז יב), והדומים להם, כמו שבארנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו. ואמר:
בן יהוידע
בָּנַי, לְווּ עָלַי וְקַדְּשׁוּ קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְהַאֲמִינוּ בִּי, וַאֲנִי פּוֹרֵעַ. נראה לי בס"ד שני תנאים התנה בזה האחד קַדְּשׁוּ קְדֻשַּׁת הַיּוֹם רמז בזה על קיום הלכות יום טוב בעשה ולא תעשה כי בהם ניכרת קדושת היום ובהם נעשית והשני והאמינו שלא תאמר יש לי קרן מאה זהובים מחר אלך ואקנה סחורה פלונית וארויח בה הוצאת יום טוב ויותר או לסמוך על חכמתם אשר תעשו דבר פלוני ותרויחו בו בחכמת לבבכם כל הוצאות יום טוב אלא הַאֲמִינוּ בִּי דוקא ואז אני פורע ואם לאו אין אני ערב בזה!
ונראה לי בס"ד לפרש הא דאמר רחמנא האי לישנא לְווּ עָלַי הוא להשפיע להם בזה מן שם קדוש משמות ע"ב של (שמות יד, יט-כא) 'וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט' הנקרא לו"ו והוא שם י"ט מן ע"ב שמות הנזכר והוא מבחינת תפארת שבחסד כנודע. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב במשלי (משלי ג, ב) 'כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ' תיבת וְשָׁלוֹם הוא אותיות 'שם לו"ו' והכונה מן השפעת שם לו"ו ילוו לך שְׁנוֹת חַיִּים נוספים על חיים הקצובים לך ולכן אמר רחמנא לְווּ עָלַי וכו' רמז בדבריו על שם לו"ו הנזכר.
ועוד נראה לי בס"ד אותיות הסמוכים לשם הוי"ה מימין ומשמאל הם עולים מספר 'אני' כנודע. וזהו שאמר לְווּ עָלַי לשון לויה כמו (משלי א, ט) 'לִוְיַת חֵן' עלי רוצה לומר אותיות הסמוכים לשמי כמו (במדבר ב, כ) 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה' שיתייחדו אותיות אלו בשמי ואז ו'אני' שמות הנזכר שהם גימטריא 'אני' פורע וכמו שאמרו 'אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא' והכונה לא מבעיא שמי העקרי שהוא שם הרחמים אלא גם 'אני' הם שמות שמספרם אני פורע לכם שכר טוב.
והגאון חיד"א ז"ל כתב דורשי רשומות אמרו רמז בפסוק (איוב לד, יא) 'כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ' פּוֹעַל ראשי תיבות למפרע 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ' עד כאן דבריו. ואנא עבדא אמרתי הרמז בפסוק זה (תהלים עד, יב) 'וֵאלֹקִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ' כי שם אֱלֹקִים עולה 'פו' [86] ועם מַלְכִּי שהוא מספר 'על' [100] הרי צירוף פּוֹעַל שהוא ראשי תיבות 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ' ולכן סיים 'פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ' הלזו אף על פי שלא מגיע זמן קבלת שכר כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן.
ברם אית לן למידק במאמר הנזכר דקאמר לן רחמנא 'לְווּ עָלַי' משמע לוו מאחרים והנה הלווין מצוים הרבה אך המלוים אינם מצויים שאם ילך ראובן אצל שמעון ויאמר לו הלוני והשי"ת ערב לא ירצה להלוות לו, כי יאמר לו הבא ראיה ורק אחד היה בעולם ורבי עקיבא שמו שלוה מן מטרוניתא באופן זה והאמינה בדבריו וסוף פרע לה הערב ברוך הוא ובוך שמו באמצעות הים, ומי יעשה כזאת?! ואם כן איך הקב"ה אומר 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ' והוא יודע שלא יש מלוים בכך?
ונראה לי בס"ד הכונה שילוה כל אדם מיניה וביה דהיינו אם רואה אדם הריוח אשר מרויח בחול מעסק המשא ומתן שלו הוא מצומצם שיספיק לו רק למזונות מצומצמין לכל יום ואין בו סיפוק למותרות של יום טוב אז האדם ילוה מיניה וביה מן ריוח המצומצם להוצאות מותרות יום טוב ולא יאמר אם אעשה הוצאה מרובה ליום טוב מה אוכל בימי החול הבאים אחר יום טוב? הנה על זה אומר לו הקב"ה תאמין ותבטח כי באמת ואז אני פורע לך אחר יום טוב מה שלוית מעצמך מחלק פרנסת ימי החול ורק בתנאי שתאמינו בי באמת מלב ונפש!
ונראה על דרך המוסר שרמז השי"ת בדבריו בדבר זה של לְווּ עָלַי הוא כי הקדמונים חילקו שעות היום והלילה ח' שעות לעסק התורה וח' שעות למשא ומתן ומלאכה וח' שעות לשינה וראוי שהאדם ילוה מן חלק שעות המלאכה ומחלק שעות השינה ויוסיף על השעות של עסק התורה ואל יחוש פן יחסר לחמו מכח חסרון שעות המלאכה או תחסר בריאותו מכח חסרון שעות השינה לכך אומר להם 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ'.
ונראה לי בס"ד לפרש הא דאמר רחמנא האי לישנא לְווּ עָלַי הוא להשפיע להם בזה מן שם קדוש משמות ע"ב של (שמות יד, יט-כא) 'וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט' הנקרא לו"ו והוא שם י"ט מן ע"ב שמות הנזכר והוא מבחינת תפארת שבחסד כנודע. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב במשלי (משלי ג, ב) 'כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ' תיבת וְשָׁלוֹם הוא אותיות 'שם לו"ו' והכונה מן השפעת שם לו"ו ילוו לך שְׁנוֹת חַיִּים נוספים על חיים הקצובים לך ולכן אמר רחמנא לְווּ עָלַי וכו' רמז בדבריו על שם לו"ו הנזכר.
ועוד נראה לי בס"ד אותיות הסמוכים לשם הוי"ה מימין ומשמאל הם עולים מספר 'אני' כנודע. וזהו שאמר לְווּ עָלַי לשון לויה כמו (משלי א, ט) 'לִוְיַת חֵן' עלי רוצה לומר אותיות הסמוכים לשמי כמו (במדבר ב, כ) 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה' שיתייחדו אותיות אלו בשמי ואז ו'אני' שמות הנזכר שהם גימטריא 'אני' פורע וכמו שאמרו 'אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא' והכונה לא מבעיא שמי העקרי שהוא שם הרחמים אלא גם 'אני' הם שמות שמספרם אני פורע לכם שכר טוב.
והגאון חיד"א ז"ל כתב דורשי רשומות אמרו רמז בפסוק (איוב לד, יא) 'כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ' פּוֹעַל ראשי תיבות למפרע 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ' עד כאן דבריו. ואנא עבדא אמרתי הרמז בפסוק זה (תהלים עד, יב) 'וֵאלֹקִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ' כי שם אֱלֹקִים עולה 'פו' [86] ועם מַלְכִּי שהוא מספר 'על' [100] הרי צירוף פּוֹעַל שהוא ראשי תיבות 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ' ולכן סיים 'פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ' הלזו אף על פי שלא מגיע זמן קבלת שכר כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן.
ברם אית לן למידק במאמר הנזכר דקאמר לן רחמנא 'לְווּ עָלַי' משמע לוו מאחרים והנה הלווין מצוים הרבה אך המלוים אינם מצויים שאם ילך ראובן אצל שמעון ויאמר לו הלוני והשי"ת ערב לא ירצה להלוות לו, כי יאמר לו הבא ראיה ורק אחד היה בעולם ורבי עקיבא שמו שלוה מן מטרוניתא באופן זה והאמינה בדבריו וסוף פרע לה הערב ברוך הוא ובוך שמו באמצעות הים, ומי יעשה כזאת?! ואם כן איך הקב"ה אומר 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ' והוא יודע שלא יש מלוים בכך?
ונראה לי בס"ד הכונה שילוה כל אדם מיניה וביה דהיינו אם רואה אדם הריוח אשר מרויח בחול מעסק המשא ומתן שלו הוא מצומצם שיספיק לו רק למזונות מצומצמין לכל יום ואין בו סיפוק למותרות של יום טוב אז האדם ילוה מיניה וביה מן ריוח המצומצם להוצאות מותרות יום טוב ולא יאמר אם אעשה הוצאה מרובה ליום טוב מה אוכל בימי החול הבאים אחר יום טוב? הנה על זה אומר לו הקב"ה תאמין ותבטח כי באמת ואז אני פורע לך אחר יום טוב מה שלוית מעצמך מחלק פרנסת ימי החול ורק בתנאי שתאמינו בי באמת מלב ונפש!
ונראה על דרך המוסר שרמז השי"ת בדבריו בדבר זה של לְווּ עָלַי הוא כי הקדמונים חילקו שעות היום והלילה ח' שעות לעסק התורה וח' שעות למשא ומתן ומלאכה וח' שעות לשינה וראוי שהאדם ילוה מן חלק שעות המלאכה ומחלק שעות השינה ויוסיף על השעות של עסק התורה ואל יחוש פן יחסר לחמו מכח חסרון שעות המלאכה או תחסר בריאותו מכח חסרון שעות השינה לכך אומר להם 'לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ'.