פרשנות מצטטת על תהילים עה:ח

וע"ד המדרש השם הזה ענינו שופט וזהו שכתוב (שמות כב כז) אלהים לא תקלל ותרגם אונקלוס דיינא, ופסוק מלא הוא (תהלים עה ח) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים ונקרא בכאן בשם הזה על שם שברא העולם במדת הדין.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר כְּנֶגֶד מַה שֶּׁכָּתוּב ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״ (תהלים עה:ה). ״יְחִידִי״ – שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּן יְחִידִי. עַל זֶה נָתַן טַעַם וְאָמַר ״כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט״ (תהלים עה:ח), רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד בָּרוּךְ הוּא, וּבְיָדוֹ לְהַשְׁפִּיל וּלְהָרִים, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה?

וּרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ, מַה שֶּׁדָּרַשׁ עֲלֵיהֶם בְּרַבָּתִי (כב ח) פָּסוּק ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״ (תהלים עה ז), לֹא מִמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְעָמֵל בִּסְחוֹרָה נַעֲשֶׂה עָשִׁיר, ״וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״, כָּל הָרִים שֶׁבַּמִּקְרָא הוּא הָרִים מַמָּשׁ חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא לְשׁוֹן רוֹמְמוּת, שֶׁאֵין הָאָדָם מִתְרוֹמֵם מִן הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נוֹטֵל נְכָסִים מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם עה ח): ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״ כוּ׳, מִדְּסָמַךְ מִדְרָשׁ פָּסוּק זֶה לִבְנֵי גָד וּרְאוּבֵן, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמָּצָא בָּהֶם שֶׁמֶץ דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן, עַל כֵּן דָּרַשׁ עֲלֵיהֶם פָּסוּק זֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא בְּאֵלֶּה מִתְרוֹמֵם. וְהֵיכָן רָמוּז בַּפָּסוּק שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם רוֹמְמוּת יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁמָּצָא כָּתוּב כִּי בְּנֵי גָד מֵאַחַר שֶׁהָיָה לָהֶם מִקְנֶה עָצוּם מְאֹד יוֹתֵר עַל בְּנֵי רְאוּבֵן, עַל כֵּן גָּבַהּ לִבָּם עַד לְהַשְׁחִית וְקָפְצוּ לְדַבֵּר בִּפְנֵי בְּנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר. עַל כֵּן אָמַר הַפָּסוּק שֶׁלֹּא בְּאֵלֶּה הוּא מִתְרוֹמֵם, וְהֵבִיא מוֹפֵת עַל זֶה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בָּזֶה שֶׁיִּתְרוֹמֵם הָאָדָם בַּעֲבוּר מָמוֹנוֹ, ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״, בְּאַף שֶׁמֵּבִיא עַל זֶה הוּא מְרוֹמֵם אֶת זֶה, נוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה. הֲקָצוֹר קָצְרָה יַד ה׳ לִתֵּן לָזֶה מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִקַּח מִזֶּה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָאֱלֹהִים עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו וְלֹא יָרוּם לְבָבָם מִתּוֹךְ רֹב עָשְׁרָם, עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם מוֹצָאוֹ שֶׁלֻּקַּח מִזֶּה עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מִתְרוֹמֵם בְּעָשְׁרוֹ, כִּי מִסְּתָמָא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיל כִּי אִם הַגֵּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ ד): ״וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ״, וְעַל כֵּן נָתַן לָזֶה מָמוֹנוֹ וְרוֹמְמוּת שֶׁל זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּקַּח מוּסָר וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ, פֶּן יִקְרֶה לוֹ כַּאֲשֶׁר קָרָה לַחֲבֵרוֹ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ לֻקַּח מָמוֹן זֶה.