וְכָל־קַרְנֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֲגַדֵּ֑עַ תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה קַֽרְנ֥וֹת צַדִּֽיק׃
רשב"ם
כי אם כה תעשו להם - תגדעו גידוע נופל באילן וכל דבר ארוך, כדכתיב: וכל קרני רשעים אגדע.
מגלה עמוקות
נחלקה הפרשה לז' חלקים. גם לפי שהכהן פותח שערים העליונים (תהלים טז) שובע שמחות א"ת שובע אלא שבע סוד העלאת ז' נרות העליונות לכן נחלקה מתנות שלו על ז"פ על ז' שערים העליונים שהוא פותח שער"י צד"ק שהם בגי' ב"ת שב"ע וזה סוד אשתו של אהרן אלישב"ע כמבואר בזוהר השינוי שנקראת אצלו אלישבע על סוד (שם נב) חסד אל כל היום ואצל דוד בת שבע סוד תהלים שפתח באשרי תמן בית מן בראשית ונשתיירו אשר"י (בראשית ל) כי אשרו"ני בנות אשר"י בגי' ז"פ חכמ"ה וכן אשתו של יוסף אסנ"ת בגי' ז' פעמים חכמ"ה ולפי שהכהן קושר ז' היכלות העליונות ויש בירושלים שלמעלה כ"ד שערים בסוד (ישעיה נד) ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך לכן בברכת ולירושלים כ"ד תיבות וכשבא דוד למזמור כ"ד א' (שם כו) פתחו שערים וגו' לכן ניתנו לכהן כ"ד מתנות ונחלקו לז' פסוקים ז"ש ואני הנה בשמחה שב"ע שמחות את פניך עבדו את י"י בשמחה בנהירו ובחדוה (מכלי כז) שמן וקטרת ישמח ל"ב שהוא מעשר מן שך דינים בסוד (דברים לג) ישימו קטו"רה באפך לבסמן ולהמתיקן. הנה עבור אותו דאתמר ביה (שמות ד) הנה אהרן אחיך הלוי שהי' ראוי להיות לו ושינה טבעו ושמח בגדולה ויצא לשנות את טעמו כדי להחזיק שלום בעולם ז"ש הוי מתלמידיו של אהרן אמר והוי מלשון הויה חדשה לשנות ולצאת מן הטבע לעשות כמו שעשה אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום לכן עתה ג"כ אחר הערעור נתן הקב"ה ג"כ בשמחה מתנות כהונה וז"ש בזוהר קרח פליג על שלו"ם מחלקותו של קרח היה שלא לשה שמים כי נקרא שמים על שם אש ומים דכלול זה בזה עושה שלום במרומיו וקרח לא רצה לאכללא דינא ברחמי ורחמי בדינא (תהלים לג) ב"דב"ר י"י שמים נעשו ב"מדת ד"ין ב"מדת ר"חמים שמים מאלו ב' נברא והוא לא היתה כוונתו לשם שמים לכן נלקה בגיהנם שנחלק על ב' מינים אש ומים וע"ז אמר (שם סו) הרכבת אנוש לראשינו שנתן הקב"ה ברירה לאברהם או לקבל גליות או לקבל גיהנם ז"ש באנו באש ובמים והקב"ה הוציאנו אז לרויה שהיה (שם יז) חלקם בחיים וגרם דין בעולם (איוב לו) חנפי לב ישימו אף כי (תהלים לה) חנפי לעגי מעוג גרמו אף לכן התחיל דברי פיהם אף ולא נפקו עד דנפלו בידו. גם בההוא יומא זכה כהן לתתא להיות נגד אפוטרופא רבה נהורא ימינא דלעילא שהיא מיכאל (שיר ג) ששים גבורים סביב הן ס' אותיות של ברכת כהנים ז"ש ואני הנ"ה נתתי לך את משמרת תרומתי דלעילא הן ס' רבוא דלעילא מנין הנ"ה ולפי דברי הזוהר (תהלים סח) גער חית קנה יתבור רגל קוף מן קנה ואשתאר הנ"ה לכן כל הגאולות הם (מלאכי ג) הנ"ה אנכי שולח לכם את אליהו וגו' וכן קרח תפס באות ק' של קרח ובעו"הז נבלע עם כל היקום אשר ברגליהם לע"ל (דברים לב) לעת תמוט רגלם שישבור רגל של הנחש וישאר (זכריה ט) הנ"ה מלכך יבא לך (ישעי' סב) הנ"ה ישעך בא הנ"ה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' לכן אמר משה במזמור שאמר שם מפלתו של קרח (תהלים צב) בפרוח רשעים כמו עשב (משלי יא) בוטח בעשרו הוא יפול זה קרח וכעלה צדיקי' יפרחו זה מטה אהרן שפרח לבית לוי (שם יד) בית רשעים ישמד זהו קרח וביתו (שם) ואוהל ישרים יפריח זה מטה לוי גם על בלעם בן בעור אמר שם (תהלים צב) איש בע"ר לא ידע על בע"ר שנחסר ממנו יודע דעת עליון לכן חסר ו' וכן קרח פגם בו' של שם ואהרן מה הוא כי תלונו עליו כתיב בו' וכן קרואי עדה בפנחס וכאן קראי מועד חסר לכן נענשו שבכל ר"ח מהדר כבשר בקלחת (שם עה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט שאמרו בני קרח אותו מזמור שבזה העולם לא רצה להורות בשם של אלקים שהוא בפרשה שלפניה בפ' ציצית להיות לכם לאלקים אבל בני קרח לא מתו עשו תשובה והודינו לך אלקים כי לווים הם בסוד אלקים לכן גם שם הודינו (שם) כי אקח מועד בכל ר"ח כד מהדר דינא שם אנימישרים אשפוט והנה בזה המזמור אמר שם (שם לב) כי הנה אויביך י"י כי הנה אויביך אמר לשון הנה שיחתך רגל ק' של קרח שאחז באות של סטרא אחרא ז"ש (שם) צדי"ק כתמ"ר יפר"ח שלע"ל לסוף הימים יעלה ויפריח ג"כ קרח שם נרמז בית רשעים ישמד לגמרי ז"ש (שם) להשמדם עדי עד ומאחר שהוא בא משבט ישרים ז"ש ואהל ישרים יפריח ובזכות אבותיו יעלה מן שאול כמ"ש חנה (שמואל א ב) מוריד שאול ויעל ז"ש בחצרות אלקינו לע"ל יפריחו להגיד כי ישר י"י לכן אהל ישרים יפריח וכן באותו מזמור שאמרו (תהלים עה) נמוגים ארץ וכל יושביה כי כל ישראל נסו לקולם כי אמרו פן תבלענו הארץ (שם) אנכי תכנתי עמודיה הם (סנהדרין קיא) עמודים שעמדו ונתבצר מקום בגיהנם לבני קרח בוטח בעשרו הוא יפול ז"ש (תהלים עה) כי לא ממוצא וממערב כי אותו עושר של קרח לא היה כמשפט ומצא אוצרות של יוסף (שם) כי אלקים שופט זה ישפיל שנפל לנוקבא דתהומא רבה ולע"ל זה בעצמו ירים כי כוס ביד י"י מלא מסך לפי שקרח חלק על ציצית (יחזקאל ח) וישלח תבנית י"ד ויקחני בציצת ראשי כי י"ד אצבעות צריך להאריך כל ציצית ג' טפחים הם י"ב אצבעות זולת הקשרים שהם ג"כ אצבע אחד כמ"ש הכל בו אורך ציצית י"ג אצבעות ועוד צריך להרחיק מן הכנף מלא קשר גודל כמ"ש הב"י הרי דין פשוט שצריך להאריך י"ד אצבעות לכן אמר כשהראו לו ציצית הראו לו תבנית י"ד כי כוס ביד י"י מאחר שפגם ביד גם כוס מלא הוא סוד רל"ו כ"ף ו"ו סמ"ך שהוא סוד שיעור קומה הוא סוד ציצית מלא מס"ך הוא בגי' ק"ך צירופי של אלקים אך שמריה ימצו ישתו והאידנא דנפקי גירי הם דינים הכל מעדת קרח ואני אגיד לעולם אם הם לא רצו להסכים על פ' ציצית שמסיימת י"י אלקיכם ואנו אומרים בבקר ובערב י"י אלקיכם אמת ז"ש משה במזמור שיר ליום השבת חטא שלו טוב להודות לי"י ולזמר פרשה שמע והיה אם שמוע הכתוב במזוזה ופר' ויאמר הכתובה בציצית כי בשניהם חטא וחלק על טלית של תכלת ועל בית של מזוזה ז"ש (תהלים צב) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ודרשו רז"ל (ברכות יב) כל מי שלא אומר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ת לכן מוכרחין הם לומר שם משה ותורתו אמת ולפי ששקר אין לו רגלים לכן כל היקום אשר ברגליהם ז"ש (תהלים עה) ואני אגיד לעולם (ישעי' סב) יומם ולילה תמיד לא יחשו קרח לא רצה להיות לוי לזמר ואזמרה לאלקי יעקב אבל לע"ל תרוממנה קרנות צדיק כמ"ש ותרם לראם קרני לפי שמצות ציצית נוטפת על הקרן (תהלים עה) וכל קרני רשעים אגדע אז (שם צב) צדי"ק כתמ"ר יפר"ח גם קר"ח:
רמב"ן
בעצם היום הזה אמרו המפרשים שפירושו בגוף היום הזה וכן ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (ויקרא כ״ג:י״ד) עד גוף היום וכן וכעצם השמים לטוהר (שמות כד י) גוף השמים ולא נוכל לפרש שירמוז אל עצם היום הזה וכחו כמו שאמרו רבותינו (ספרי האזינו שלז) בפסוק בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז יג) בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל (שמות יב נא) כי כתוב (ויקרא כ״ג:ל״ב) בתשעה לחודש בערב מערב ועד ערב וכן וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש (ויקרא כ״ג:כ״א) גם הלילה בכלל והנה לא הזכיר "בעצם היום הזה" בשבת ולא במועדים רק בחג השבועות (ויקרא כ״ג:כ״א) וביום הכפורים (כאן) וכן באיסור החדש אמר (ויקרא כ״ג:י״ד) עד עצם היום הזה והנראה בטעם הדבר כי בעבור שאמר בשבועות מיום הביאכם את עומר התנופה וגו' תספרו חמשים יום ואמר והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו וגמר הענין (ויקרא כ״ג:ט״ו-י״ז) והאריך לצוות בקרבנות (ויקרא כ״ג:י״ח-כ׳) הוצרך לומר (ויקרא כ״ג:כ״א) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש כי גוף היום הוא קדוש ואסור בעשיית מלאכה ואיננו תלוי בעומר ולא בקרבנות וכן ביום הכפורים מפני שאמר (ויקרא כ״ג:כ״ז) ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' ובפרשת אחרי מות תלה עוד הכפרה בקרבנות ובשעיר המשתלח מפני כן הוצרך לומר (כאן) וכל מלאכה לא תעשו בגוף היום הזה כי יום כפורים הוא בגופו לכפר עליכם מלבד כפרת הקרבנות וכן "עד עצם היום הזה" בחדש (ויקרא כ״ג:י״ד) עד גוף היום הזה שהוא יום הביאכם את קרבן אלהיכם שאפילו לא יבא הקרבן המצוה נוהגת בגוף היום הזה להיות החדש אסור לפניו ומותר לאחריו וזה טעם אמרו (ויקרא כ״ג:י״ד) חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כמו שפירשתי (רמב"ן על ויקרא כ״ג:ט״ז) ומצאנו עוד שהזכיר הכתוב "בעצם היום הזה" בענינים נגזרים לעתים מזומנים אמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו' ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שמות יב מא) וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה עלה אל הר העברים (דברים לב מח מט) והטעם באלו מפני שיתכן שהכניס נח בתיבה קודם לכן הרבה מן החיה והעוף וכן יתכן שיצאו מקצת ישראל ממצרים קודם לכן וביום ההוא נגמר הענין וכן קודם ליום ההוא היתה צואה למשה רבינו בעלייה ההיא וביום ההוא עלה לכך פירש הכתוב בכולן שהיו בגוף היום ההוא לא שהותחל בהם מתחילה ונשלם ענינם ביום ההוא רק הכל היה בגוף היום הזה וכן בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (בראשית יז כו) שנמולו עם רב ביום אחד להגיד זריזותו במצות וכן נראה לי עוד כי עצם כל דבר כחו ותקפו נגזר מלשון כחי ועוצם ידי (דברים ח יז) עוז ותעצומות (תהלים סח לו) וכן זה ימות בעצם תומו (איוב כא כג) בתוקף שלמותו ובעבור שהעצמות מוסדות הגוף ותקפו יקראו כן והנה כעצם השמים לטוהר (שמות כד י) שטהרת הדבר שראו ברורה וחזקה כחוזק טוהר השמים ולכך יזכיר בימים הנזכרים "עצם היום" כי הענין בהם בעצמם לא בדבר אחר נוסף בהם שהוא הקרבנות אשר יקריבו בהם וכן אמר אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא כ״ג:כ״ח) בקרן יומא הדין בקרנו של יום בגופו וכחו מלשון וכל קרני רשעים אגדע (תהלים עה יא) מגני וקרן ישעי ( כב ג) כי בעבור שהכוח בקרנים יקראו גוף הדבר קרנו ובלשון חכמים (תרומות פ"ז מ"א) משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ויש גורסין בתרגום בכרן בכ"ף והכל אחד כי בכתוב כובע וקובע שוים וישתמשו חכמים בכל לשון עכבה בכ"ף נגזר מולא יעקבם כי ישמע קולו (איוב לז ד) ויאמרו מתקשט (תוספתא כתובות ז ג) מן תכשיטין ואמרו קרסמוה נמלים (פאה פ"ב מ"ז) מן יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד) והנאמר במקומות הנזכרים "בעצם היום הזה" גם כן פירושו בכח היום ההוא שהם ענינים לא יעשו ביום אחד כמנהגו של עולם לפיכך אמר כי כל החיה וכל הבהמה וכל העוף וכל רומש על האדמה נאספו בכוח היום ההוא בגזרת האל עליהם כי פיו הוא צוה ורוחו הוא קבצן וכן לא יאספו שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף ויצאו כאיש אחד מארץ מצרים רק בכח היום הנגזר עליו כן מפי עליון וכן בענין משה רבינו להגיד כי ביום שנצטוה בשירה וכתבה ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים לא יט) ויכל לדבר את כל הדברים האלה (שם לב מה) נגזר עליו שיעלה בכח היום ההוא שהגזרה בו אל הר העברים ואמר וזאת הברכה ועלה שם והוא ענין ראוי לימים רבים אבל נעשה בכוחו ועצומו של יום וכן מילת שלש מאות ושמנה עשר איש ביום אחד בבית אברהם מה' הוא ואמר יחזקאל (ב ג) המה ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה להכניס היום בכלל ההוא וכן "עד עצם היום הזה" דחדש שהוא עד ועד בכלל כי גוף הדבר כחו ותקפו ורבותינו דרשו (תו"כ פרק יד ז ח) מלשון "בעצם היום הזה" דמועדים עצומו של יום כלומר מעת צאת הכוכבים עד צאתם בליל המחרת למעט התוספת שלמדו להוסיף מחול על הקודש וידרשו (בספרי דברים לב מח) בנח וביציאת מצרים ומשה בעצומו של יום בחצי היום כדאיתא בספרי וכתבו רש"י בפרשת האזינו (דברים לב מח):