פרשנות מצטטת על תהילים עח:יב

אמרו לא נעבור עד וכו׳. מה שבקשו הישראל הי׳ דברים בים משום דקבלה היתה בידם דים נקרע בזכות אברהם כדאיתא במדרש כתיב הכא לגוזר ים סוף לגזרים ובאברהם כתיב אשר עבר בין הגזרים מלמד שהראה הקב״ה לא״א קריעת ים סוף ונמשך מזה דע״כ יעשה הקב״ה י׳ נסים בים מאחר דבזכותו הים נקרע נגד י׳ נסיונות שעמד בהן כמו שעשה במצרים י׳ מכות. מפרש. ולכך מביא נמי לקמן פסוקי תהלים דאיתא שם נגד אבותם עשה פלא:

עקר הזכירה מהשלשה דברים שאמר רבן גמליאל שחייב אדם להזכיר בלילה הזה היא המצה להיותה מצוה מן התורה גם בזמן הזה. כי גם המרור הוא מדרבנן. ולמען יתר לב בשמירתה כראוי שכן כתיב ושמרתם את המצות. אלא שגם הפסח והמרור חייבי' אנו להזכיר' כדי לעורר הרחמי' ויראה מרירותנו ויפסח על הקץ ויגאלנו. ומה שאמר על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ רוצה לומר כדי שלא יחמיצו אבותינו שהיו במצרי' כי כבר נכנסו במ"ט שערי טומאה. ומצה הוא מלשון מצץ כלומר שמצץ אותנו מתוכם. ועל כן נקראת העוגה מצה:
ואולם ראוי לדקדק בלשון המגיד שאמר על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ. כי להחמיץ הוא פועל יוצא כמו להצדיק להעתיר להמטיר וכיוצא והיל"ל לחמץ או להתחמץ. עוד אמרו עד שנגלה עליה' הקב"ה וגאלם דמשמע שאחר שנגלה עליה' החמיצה. ואם האמת שלא החמיצה כלל היל"ל על שנגלה עליה'. עוד מה ראיה היא זאת שהביא מפסוק ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרי' שנוכל להבין שלא החמיצה בצקן על שנגלה עליה'. כי מהפסוק נראה שלא החמיצה לפי שגורשו ממצרי' ולא יכלו להתמהמה להחמיצה. והטלטול שמטלטלי' ומניחי' אותם בלכתם עכבה שלא החמיצה שכל זמן שעוסקין בבצק אינה באה לידי חימוץ:
אמנם צריך לדעת כי המין האנושי נקרא עסה כי על כן דימו רז"ל היצה"ר לשאור ואמרו שאור שבעסה מעכב. וכן אמרו כי אדם הראשון חלתו של עולם היה. כלומר שלגבי כל האנשי' שבאו לעולם הוא היה קדוש מכלם כמו החלה בעסה. ואולם כשם שיש הפרש בין עסה לעסה. כי יש עסה של חטים ויש של שעורי' ויש של קטנית וכיוצא. כן יש הפרש בין אומה לאומה. והאומה ישראלית משולה לחטי' במקומות רבי'. ועל כן היצה"ר מושל בהם יותר מבשאר האומות.
והנה כשבא אברה' ופרסם אלקותו יתברך בעול' היה להם לכל האומות להאמין אליו. כי מתוכח היה עם הפילוסופי' שבזמננו ומכריח אותם בראיות שיש אלוק שליט על הכל וכי הוא ברא העולם כמוזכר בדברי הקדמוני'. ועכ"ז הואיל ומנהג אבותיה' בידיה' לא נחשב להם כל כך לעון אם לא שינו מנהגם כי קשה הוא להסתלק מאמונה לאמונה. וגם אברה' לא עשה מופתי' לחייב' שיאמינו ולא דבר אליהם בשמו יתב' כמו נביא. כי לא נצטוה בכך
אבל כאשר יצאו ישראל ממצרי' ונתפרסם אלקותו ית' ויכלתו בכל העולם כי שגור הוא בפי הכל. היה להם לכל האומות להתגייר או לפחות להאמין שאין חלוק כאלקינו זה. והם עם היות שנבהלו ורעדה אחזתם ונמוגו עכ"ז לא קמו ולא זעו מיראתו יתברך. אדרבה בקשו להזדווג עם ישראל כמו שעשה עמלק וסיחון ועוג ומלכי כנען. והחמיצו לבם יותר ממה שהיה ועל כן ראוים לעונש. וזהו שאמר המגיד. מצה זו שאנו אוכלי' על שום מה על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו שהם אברהם יצחק ויעקב להחמיץ את האומות. היינו להודיע החימוץ שבהם כדי לחייבם ויענשו על סרבנות'. עד שנגלה עליה' על האבות הקב"ה וגאלם כי גם הם היו במצרי' שנאמר נגד אבות' עשה פלא. ונגלה עליה' הקב"ה בנסי' ובנפלאות ומופתי' רבי'. ואז ניכר חימוצם במה שלא האמינו שהוא יתברך אין אלוק זולתו. ועל כן אנו אוכלי' את המצה למען תהא יראתו יתברך תמיד נגד עינינו. בזכרנו שהוציאנו ממצרי' וצונו המצות הנרמזי' במלת מצות דאותיותיהן שוות. והביא ראיה מפסוק ויאפו את הבצק עוגות מצות כי די היה שיאמר ויאפו את הבצק מצות כי גורשו ממצרי'. אך הכוונה לומר כי עוגות היה שמם וקראם עכשיו מצות על שם המצות הנרמזות שם. וכדי שלא נחמיץ לבנו כמו האומות שהחמיצו. וכמה הראו חמוצם במה שגרשו' ממצרי'. והי' להם לצאת עמם כמו שעשו הערב רב.
שעם היות כי עשו הרע בעיני ה' בעשיית העגל אין לו' שמוטב היה להם אלו לא יצאו כי עדיין זכות נשמר להם על כי נכללו בקדוש' ואם היו כל המצרי' עושי' כן אין ספק שכל האומות היו באי' להתגייר. מה שלא עשו בראות' שהמצרי' הקשו ערפם הגם כי לקו. ונשאר להם מקום לומ' המצרי' היו שם בפועל וידעו האמת שהוא ית' הוא אלקי העברי' בלבד. ואם היה ראוי להאמין שאין אלוק בלתו הם היו מאמיני' בו. והואיל והם לא זזו מעבודת' מה לנו לעשות יותר מהם. אך אינה טענה מספקת כי הי'. להם לומר שוטי' הם וכבר נודעו בשערי' כי עקשי' היו להיות' יכולי' למנוע כל המכות שהוכו ולא מנעום:

ועפ"י המדרש בפ' בהר על פסוק (עמוס ז) ראיתי את י"י והנה נצב על חמת אנך סאה מלאה עונות יש בה ע"ז ג"ע ש"ד וגזל קשה מכולם לפיכך עמד משה ומזהיר אל תונו ענין גלות בא לעולם על ג' ראשי עבירות ועל כולם זוכר חסדי אבות ומוותר אבל על שמיטת הארץ שניתנה עבור גזל עניים שיהיה שבת הארץ לכם לאכלה ואכלו אביוני עמך קשה גזל עניים כמ"ש (תהלים יב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר י"י ז"ש (עמוס ז) לא אוסיף עוד עבור לו כי ג"פ אנך שאמר מתחילה נגד ג' ראשי עבירות אלו כי אנ"ך הוא משקל בלשון ערבי ועל רביעי א' לא אוסיף עוד עבור לו שהוא הגזל כע"ש (עמוס ב) על שלשה פשעי שהן הן ע"ז ג"ע ש"ד יוותר אבל ועל ארבעה לא אשיבנו וע"פ הסוד בכ"ד מקומות קחשיב האבות באנך כסדרן ובכ"ד מקומות קחשיב למפרע שמורה על דין ז"ש (ישעיה נד) ושמתי כד כד שמשותיך הן הן שערים העליונים שהיו כ"ד בירושלים שלמטה נגד ירושלים דלעילא לכן אמר שלמה כ"ד רננות במזמור ח' כשרצה לכנוס בג' שערים תחתונים הארון לכן בברכת ולירושלים כ"ד תיבות הקב"ה זוכר בזו הפ' השערים למפרע שמורים על הדין כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם שמורים על הא"ף הגדול שיהיו ישראל בגלות לא מאסתים בבבל תמן י' של שם עמהם ולא געלתים במדי תמן ה' של שם עמהם לכלותם ביון דתמן ו' של שם להפר בריתי אתם תמן ה' של שם כי אני י"י אלקיהם כי בכל מקום שגלו המן אות א' משמו יתברך לכן נתבדרו בד' רוחות השמים לד' גליות וד' אותיות שמו יתברך מגינות עליהם ז"ש וזכרתי להם ברית ראשונים הוא על ברית בין הבתרים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כי מן הדין כל הד' גליות היו ראוים ישראל להיות במצרים כמ"ש שם (בראשית טו) והנה אימה חשיכה גדולהנופלת שהן הן ארבע מלכיות כלם היו ראוי להיות עליו דהיינו על אברהם שבשבילו ירדו למצרים לתקן צוואר אנדרטה ופרעה שהוא הער"ף כי אברהם היה בצוואר הקומה ומרגליות טובה היתה תלויה בצווארו לתקן הן הן ארבע מאות שנה לקבל ארבע גליות על כל א' מאה שנה וזה שהראה לו (שם) כי גר יהיה זרעך וגו' ז"ש וזכרתי להם ברית ראשונים ברית בין הבתרים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כי היו ראוין להיות עוד שם ואני הוצאתי אותם משם להיות להם לאלהים ר"ל שיקבלו עוד גלות אחרת ואלהים עשה שיראו מלפניו ואפשר שזה הפסוק תירוץ על שמנה אבות אחורנית (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים וגו' וכל הגאולות תהי' כמו גאולת מצרי' והנה בשעת יציאת מצרים מצינו בזוהר פ' בשלח ע"פ ויוציאך בפניו זה יעקב כמ"ש (בראשית לב) ויקרא שם המקום ההוא פניאל ב"כוחו זה יצחק בכ"ח אתוון דמ"ב בשם אלקים הגדול זה אברהם והנה כמו שבשעת יציאת מצרים (תהלים עח) נגד אבותם עשה פלא כן לעתיד ז"ש הטעם שאני מונה האבות אחורנית ומתחיל מיעקב לפי שאני זוכר להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים שגם אז באו האבות אחורנית (שמות יד) וירא ישראל סבא את היד הגדולה מתחילה אח"כ בא אברהם ויצחק ויש ליתן טעם למה יעקב בא מתחילה ואח"כ אברהם ויצחק ואיתא בזוהר שענין יציאת נשמה מן הגוף כענין יציאת מצרים כמ"ש שבשעת יציאת מצרים היו המים להם חומה מימין ומשמאל שעמדו המיימינים והמשמאילים שלא לבקוע הים לפני ישראל לכן חיילות וחיילות עומדים מחנה מול מחנה בשעת פטירתו של אדם והנה אי' בזוהר פר' וירא שהקב"ה או' לאברהם וליצחק למיהך ולקבל אולפן דצדיקייא והם אינם רוצים לילך עד שהקב"ה אמר ליעקב כמ"ש (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה וכשרואין אברהם ויצחק שיעקב הלך לדרכו אז באין גם הם לקבל אולפן לכן א' כאן בענין יציאת ישראל מן הגליות כענין יציאת נשמה מגלגול לגלגול וכמו שהנשמה מגולגלת עד דור רביעי ישובו הנה כי (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר (שמות לד) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים כן (עמוס ב) על שלשה פשעי ישראל ג' גליות ועל ארבעה לא אשיבנו עוד בגלות יסתיר פניו ומי ישיבנו (איוב לד) ועל גוי ועל אדם יחד ירצה שדין א' לגוי שהם כלל ישראל וכן אדם יחידי דין שניהם שוה כמו שהנשמ' מגולגלת עד ד' פעמים לתקן ד' אותיות השם כמ"ש (הושע יד) שובה ישראל עד י"י לתקן שם י"י כן כל ישראל מתגלגלים ויתהלכו מגוי אל גוי לתקן שם י"י ז"ש וזכרתי את בריתי יעקב מתחילה אח"כ כשראה יצחק שהוא אזיל לקבל אולפן אז גם יצחק הולך עמו ז"ש ואף את בריתי יצחק ואז אף את בריתי אברהם והארץ אזכור כדמתרגמין (יחזקאל לו) מארצו יצאו מדאורייתא יצאו וכן בכאן והארץ אזכור ר"ל שזוכר התורה אשר למדו בזה העולם ועל זה נותן רש"י מביא ב' קושיות של מדרש למה מנה אבות טעם וזכרתי להם ברית ראשונים כי ענין זה הגלות כמו גלות הראשון אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים דמיון יציאת נשמה מן הגוף כענין יציאת מצרים שהיו ב' מחנות מחנה מול מחנה להיות להם לאלקיה משמאל אני י"י מימין ורש"י פי' ברית ראשונים על שבטים לא מצינו ברית שכרת הקב"ה עם שבטים זולת הברית שכרת עם אבות. אבל הענין ע"פ הזוהר פ' שמות ואלה שמות בני ישראל סבא הבאים מצרימה שבאו נשמות י"ב שבטים גם כן אז בגלות כשהתחיל קושי השיעבוד ואח"כ כשיצאו ממצרים יצאו הם עמהם ז"ס (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל על נ' אותיות של שם בני ישראל שהם י"ב שבטים כי בנימין מלא בי' כתיב להשלים נ' אותיות של שבטים. ז"ש (שם ו) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל על בני ישראל סבא ואזכור את בריתי וחשבון ראשי שמותם (דברים טז) למען ת"זכר את יום צאתך מארץ מצרים על תרכ"ז אותיות של שבטים שסודם פ"ועל א"מת וכמ"ש בפ' שמות שבשעת גלות מצרים ירדו השבטים לכור הגלות כן בשעת חורבן אמר (איכה א) ג"ת דר"ך י"י על אינון י"ב רתיכין של שבטים שהן הן מנין ג"ת ד"רך כי אז (שם ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל חיה א' ששמה ישראל שהמלאכים מקלסין בכל יום ברוך י"י אלקי ישראל מן העולם ועד העולם כמ"ש במדרש משל למלך שבני מדינה היו עושים לו עטרה ואח"כ הקניטוהו כלן א' כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל עטרה הא לכון טרון באנפם כך אמר כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל אקונין של יעקב החקוקה בכ"הכ טרון באנפן. ז"ש השליך משמים ארץ וז"ש (ישעי' מד) כי גאל י"י את יעקב אז בישראל יתפאר על אותו החיה החקוקה למעלה בכסא כבוד ז"ש וזכרתי את בריתי יעקוב התחיל בו' הטעם לפי שהארץ אזכור ר"ל על שהשליך משמים ארץ אותו הצורה לזה זכור אותו תמיד ויעל' זכרונו לפני י"י יותר מן אחרים ואף גם זאת הצורה יגן עליהם בעת היותם בארץ אויביהם ובכל ד' גליות אני י"י אלקיהם יגן עליהם כמ"ש (תהלים מו) י"י צבאות עמנו שהם צבאות שלמעלה עמנו בגלות זה גרם משגב לנו אלהי יעקב על הצורה ההוא אתמר וכמו שצורתו של יעקב גורמת הגאולה וזכרתי להם גם כן ברית ראשונים הוא ברית של שבטים מרומז במלת וזכר"תי על מניינם בי"ו תרין אתוון דשמא קדישא ו"י חד זעיר חד אריך בסוד (רות א) ותלכנה שתיהם שתי ההי"ן נשאר (בראשית ג) ו"י גרש את האדם שגרם להיות ו"י לאילפא דאזלא בלא קברניטא וכמו שהוצאתי אותם מארץ מצרים שהוצאתי (שמות ז) את צבאותי את עמי בני ישראל ממש כן בגלות האחרון. או ברית ראשונ"ים בגי' מש"ה ואהר"ן שתקנו אד"ם הראשו"ן. אחורנית ואח"כ למה נאמרה זכירה אבל הקושיא השלישית שבמדרש ולמה באברהם ויצחק אמר אף וביעקב לא נאמר אף לא מביא רש"י בפירושו והדיןעמו שלא מביא כי אי אפשר לומר גבי יעקב אף מאחר שהוא ראשון אלא וודאי קושייתו שיתחיל באברהם וא"כ יאמר גבי יעקב אף הלא תירץ המדרש מתחילה על שמנה האבות אחורנית והוצרך להתחיל ביעקב לכן השמיט רש"י קושיא זו מן פירושו ואני כבר תירצתי לעיל הקושיא של אף מחוברת אחר תירוץ ר' ברכיה ורבנן שיצחק אפרו צבור ע"ג מזבח א"כ מעלת יצחק יותר מן יעקב והיה לו להתחיל ביצחק. ועוד יש להקשות במדרש זה מנ"ל שכדאי כל אחד וא' שיתלה כל העולם בנינו ועוד מאי הקשה ולמה מונה האבות אחורנית הלא זו הקושיא תירץ המדרש מתחילה במה שפתח בפסוק (ישעי' מג) כה אמר י"י בוראך יעקב ויצרך ישראל א' הקב"ה עולמי עולמי מי בראך מי יוצרך יעקב בראך יעקב יצרך וכו' שמים וארץ נבראו בשביל יעקב (תהלים עח) ויקם עדות ביעקב וגו' כל העולם נברא בזכות יעקב כי יוצר הכל הוא אף אברהם לא ניצל מכבשן אש אלא בשביל יעקב אף אברהם נברא בשביל יעקב וא"כ פי' הפסוק כן הוא וזכרתי את בריתי יעקב והטעם שהתחלתי ביעקב תירץ שאף את בריתי יצחק ואברהם הכל אני זוכר בזכות של יעקב ואף הארץ בעצמה אזכור בזכות יעקב כי יוצר הכל הוא שבשבילו הכל וא"כ תירוץ המדרש בעצמו מה שהתחיל ביעקב תחילה ומאי קא מקשה למה נאמרו האבות אחורנית ואפשר שהקושיא א"כ למה מנה אחורנית ג' אבות הלא יוצר הכל הוא (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו א"כ ה"ל למימר כי כל בשמים ובארץ הכל בשביל יעקב גם לא הביא ראיה על יצחק רק על אברהם ולמה מנה הג' אבות אחורנית כי הראיה לא היתה רק (שם כט) כה אמר י"י אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לזה השיב שאם אינו כדאי יעקב אזי מעשה יצחק ואם אין ביצחק אזי באברהם ומפני שזכר ברית אצל כל אחד ואחד הלא יכול היה לכלול כל שלשתן בבריה א' כמ"ש (שמות ב) ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שא' ברית א' לכלם גם כאן הל"ל כן לכן א' כדאי הוא כל א' ואח' שבגינו יתלה העולם ר"ל לפי שסיים לבסוף והארץ אזכור הכוונה שכדאי כל ברית של כל א' וא' שהארץ יתלה בגינו ואזכור כל העולם בגין כל ברית וברית שזכר ולא תאמר שתמה זכות אבות לז"א אף גם זאת זה הזכות יהיה בכל ארבע גליות בהיותם בארץ אויביהם אף שזכות אבות תמה ברית אבות לא תמה ולזה השיב כל ד' גליות ואח"כ אמר וזכרתי להם ברית ראשונים על אלו הג' אבות האף שזכות כל א' תמה מ"מ ברית אבות במקומה עומדת:

ויוצאך בפניו. כְּאָדָם הַמַּנְהִיג בְּנוֹ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ וְגוֹ' וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם" (שם). דָּ"אַ, ויוצאך בפניו – בִּפְנֵי אֲבוֹתָיו, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא" (תהילים ע"ח); וְאַל תִּתְמַהּ עַל שֶׁהִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, שֶׁהֲרֵי כְתָבָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד – ויבחר בזרעו אחריו: