וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֭מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֝לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר׃
רמב"ן
וילונו כל עדת בני ישראל על משה היה ראוי שיספר הכתוב תחלת טענת התלונה כאשר אמר במרה (שמות ט״ו:כ״ד) וברפידים (שמות י״ז:ב׳) ובכל התלונות, ויאמר כאן ואין בשר לאכול ואין לחם לשבוע וירעב העם ללחם. ורש"י כתב (רש"י על שמות ט״ז:א׳) שאמר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני להפריש חנייה זו לפי שבו ביום נשלמה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן, ללמדך שאכלו משיירי הבצק ס"א סעודות וקבלת רבותינו היא (מכילתא כאן). ולזה לא פירש תלונותם מפני שלא האריך בנס הזה הנעשה להם בסתר, וכבר כתבתי הטעם בסדר ויגש אליו (בראשית מו טו). ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ט״ז:א׳) כי הזכיר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני לאמר שכבר יש להם חדש ימים שיצאו ממצרים ואכלו הלחם אשר הוציאו ממצרים ומקניהם כי קהל רב היו, וזה טעם התלונה:
ועל דעתי הזכיר הכתוב ויבאו אל מדבר סין להודיע תלונתם, כי בבואם אל מדבר סין וכבר רחקו ממצרים אמרו מה נאכל ומה יספיק לנו במדבר הגדול אשר אנחנו באים בו או כי מתחלה היו סבורים שיבאו אל הערים אשר סביבותיהם אחרי ימים מעטים, ועתה יש להם חדש ועיר מושב לא מצאו, ואמרו כלנו מתים במדבר הגדול שבאנו בו. וזה טעם וילונו על משה ועל אהרן במדבר, כי תלונתם מפני המדבר וכן אמרו (שמות ט״ז:ג׳) כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב, הזכירו המדבר והקהל לאמר כי קהל גדול כזה ימות בלי ספק ברעב במדבר הגדול הזה, והקב"ה שמע אליהם, והחל עתה לערוך להם שולחן במדבר עד בואם אל ארץ נושבת:
ועל דעתי הזכיר הכתוב ויבאו אל מדבר סין להודיע תלונתם, כי בבואם אל מדבר סין וכבר רחקו ממצרים אמרו מה נאכל ומה יספיק לנו במדבר הגדול אשר אנחנו באים בו או כי מתחלה היו סבורים שיבאו אל הערים אשר סביבותיהם אחרי ימים מעטים, ועתה יש להם חדש ועיר מושב לא מצאו, ואמרו כלנו מתים במדבר הגדול שבאנו בו. וזה טעם וילונו על משה ועל אהרן במדבר, כי תלונתם מפני המדבר וכן אמרו (שמות ט״ז:ג׳) כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב, הזכירו המדבר והקהל לאמר כי קהל גדול כזה ימות בלי ספק ברעב במדבר הגדול הזה, והקב"ה שמע אליהם, והחל עתה לערוך להם שולחן במדבר עד בואם אל ארץ נושבת:
מגלה עמוקות
כי תקנה עבד עברי. על יוסף שהוא גואל קרוב שש שנים יעבודו' אלפים ובז' יצא לחפשי כשישראל הם חנם בלא מצות ז"ש (תהלים עה) כי אלקים שופט מדה כנגד מדה זה ישפיל זה יוסף וז"ה ירום על צדקה זה יתנו זה שאמר (שמות כב) אשר יאמר עליו כי הוא זה תיקון שלהם שנים ישלם מחצית השקל דהיינו שיהיה אנשים הכל אחד כי חיבורשלהם ע"י יוסף הצדיק שעשה צדקה ז"ש עירוב פרשיות כתיב כאן כו' וכי כתיב כי הוא זה אמלוה ר"ל עיקר כסף לא מזה הטעם גזילו של גוי אסור (ב"ק קיג) כדרב הונא (דברים ז) ואכלת את כל העמים אשר י"י אלקיך נותן לך בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורים בידך והטעם בזמן שישראל על אדמתן הם זוכין משלחן גבוה וקא אכלי אפתורא דמלכא וא"הע לא אכלין רק גרמי וא"כ שלנו הוא הכל אבל בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום אזי אין סעודתא דמלכא בשבילנו רק סעודתא דמלכא אתיהיב לכלבי א"כ אסור לגזול אותם אז ועל זה אמר דוד (תהלים כג) תערוך לפני שלחן שיהיה שולחן של גבוה בשבילי וא"הע יחזו ויבושו נגד צוררי ובמדרש תערוך לפני שלחן כשיצאו ישראל ממצרים אמרו א"הע עתידין הם למות במדבר (שם עח) היוכל אל לערוך שולחן במדבר מה עשה הקב"ה הסיבן תחת ענני כבוד ויסב את העם והאכילם מן והיה גבהו יותר מן מי המבול והיו א"הע רואין ז"ש תערוך לפני שלחן דשנת בשמן ראשי זה שליו כוסי רויה זה הבאר קחשיב כאן ג' פרנסים טובים שנתן הקב"ה לישראל בזכות אהרן ענני כבוד ז"ש גם כי אלך בגיא צלמות על מדבר כי אתה עמדי הם ענני כבוד ונחשים ועקרבים היו מחיצות לשמרן ז"ש שבטך ומשענתך המה ינחמוני ואח"כ על המן שבא בזכות משה אמר תערוך לפני שלחן אח"כ כוסי רויה בזכות מרים שהם הג' גואלים שלהם כמ"ש במדרש על פסוק (איוב ג) לא שלותי מגזירה ראשונה של פרעה וימררו את חייהם והעמיד הקב"ה גואל מרים ולא שקטתי מגזירה שנייה של פרעה אם בן הוא והמיתן אותו העמיד הקב"ה גואל אהרן ע"ש הריון ולא נחתי מגזירה ג' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד הקב"ה גואל משה ע"ש מן המים משיתיהו ויבא רוגז זה עמלק וקשה מה ענין אלו הג' גואלים לכאן הלא היה להם כמה גאולות ממכות של מצרים וניסי הים אבל שבזו הפרשה נתן הקב"ה ג' מתנות טובות עבור ג' גואלים אלו בתחלת הפרשה ויסב י"י שהסיבן ענני הכבוד בזכות אהרן אח"כ הנני ממטיר לכם עבור משה ואח"כ הנני עומד שם על הצור עבור מרים ואפ"ה ויבא אח"כ רוגז של עמלק עד שהוצרך משה ליקח גואל רביעי שהוא יהושע להלחם עם עמלק מזמור (תהלים כג) י"י רועי לא אחסר אין לי חסרון בזה שהקב"ה נותן לי צדקה כי (דניאל ט) לך י"י הצדקה ומקבל אני ממך אבל ולנו כשנותנין זה לזה בשת פנים ז"ש (תהלים סז) אלקים יחננו אז יאר פניו אתנו סלה לא כמו הבושה דאזיל סומקא ואתא חוורא אבל זה יאר פניו ז"ש (שם לד) יראו את י"י קדושיו ואין במראה זו חסרון כלל כמו יראת איש את רעהו ז"ש כי אין מחסור ליראיו ז"ש כפירים רשו ורעבו כי אומרים שמלך אחד לקח ב' אריות אחד היה הלך במקום רחב ואחד היה בבית שלו ואח"כ ראה של זה שהלך ברחבה היה לבו בריא קשה והשני היה לבו רך מאוד שהיה מורא עליו ז"ש כפירים רשו ורעבו כשהם רשים אז רעבים ורך לבם. או אמר (שם כג) י"י רועי אזי לא אחסר כי כל מה שנותן הקב"ה הוא קיים לעולם כמ"ש (שם צב) ואתה מרום שנותן רוממות הוא לעולם (שם קיט) צדקתך צדק לעולם (שם ה) כי אתה תברך צדיק ואותו ברכה משמר אותו שלא יקחו לו (במדבר ו) יברכך י"י וישמרך ז"ש (תהלים ה) כצנה רצון תעטרנו ז"ש (שם סג) אלקים יחננו יאר פניו אתנו סלה ענין המן שהיה בז' שעות ב' אלפים שנה כי המן בא מסיטרא דנשמה בעולם הבריאה וכל העולם כלול ב' אלפים גם הוא מסוד חכמה וסוד אבא דרגיה דמשה שהיא תורה קדומה ב' אלפים שנה לעולם שנחלקו י"ב שעתא דיומא על י"ב פרצופין שבג' עולמות:
רמב"ן
ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים ולא אנחנו המוציאים אתכם משם כאשר אמרתם כי הוצאתם אותנו (שמות ט״ז:ג׳) ובקר וראיתם את כבוד ה' לא נאמר זה על הכבוד הנראה בענן, כי בו ביום היה כדבר להם אהרן ויפנו אל המדבר (שמות ט״ז:י׳). ופירש רש"י (רש"י על שמות ט״ז:ז׳), אלא כך אמר להם, ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאותכם ובשר יתן לכם, אך לא בפנים מאירות יתננה לכם, כי לא כהוגן שאלתם אותה ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך כהוגן, בירידתו תראו לבקר את כבוד פניו שיורידנו לכם דרך חיבה בבקר שיש שהות להכינו ואינו נכון שיאמר ובקר וראיתם את כבוד ה' מפני שיקדים להם מתנת המן בבקר, כי מה כבוד ה' בזה, ועוד שסמך לזה בשמעו את תלונותיכם:
והמדרש הזה לרבותינו איננו בפירוש וראיתם את כבוד ה', אבל אמרו כן מפני שחלק להם הפרנסה בשני עתים מן היום ולא נתן הכל בבקר וכך אמרו במכילתא (כאן) ויאמר משה בתת ה' לכם בערב, מכאן אתה למד שבפנים חשוכות נתן להם השלו, והמן ששאלו כהלכה נתן להם בפנים מאירות, כלומר בבקר: ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על שמות ט״ז:ו׳) "ובקר" נמשך בפסוק הראשון כי בעבור שאמרו כי הוצאתם אותנו משם אמר שני אותות יעשה השם לכם שתדעו כי הוא הוציא אתכם משם, האחד בערב היום הזה והשני למחר בבקר והיה ראוי שיאמר ערב ובקר וראיתם כי ה' הוציא אתכם, שאין ובקר דבק עם וראיתם את כבוד ה', כי ביום עצמו ראו הכבוד וגם זה איננו נראה כן:
והנכון בעיני כי היה הפלא במן גדול מאד כי השלו הגיז אותו מן הים ברוח נסע מאתו כדרך העולם, אבל המן נוצר להם עתה יצירה חדשה בשמים כענין מעשה בראשית, והוא מה שאמרו בו (אבות ה ו) שנברא בין השמשות: ולכן אמר הכתוב באות אשר יעשה לכם היום בערב תדעו כי הוא הוציא אתכם מארץ מצרים, כי יערוך לכם שולחן במדבר, אבל בפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו, שבגדולות ובנפלאות שיעשה השם יראה את כבודו, כענין לקבץ את כל הגוים והלשונות ובאו וראו את כבודי (ישעיה סו יח) וכתיב (שם יט) והגידו את כבודי, וכן רבים. וכן הוא דעת אונקלוס שאמר ותחזון ית יקרא דה', ולא תירגם בו "ואיתגלי":
ודע כי יש במן ענין גדול, רמזוהו רבותינו במסכת יומא (עה:) לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי ר' עקיבא אמר לו ר' ישמעאל טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר (דברים ט ט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אלא לחם אבירים, לחם שנבלע באיברים. והענין הזה שאמר רבי עקיבא הוא, שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה, וכן דרשו (שמו"ר לב ד) ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט ו), מחיה לכלם. ועליו נאמר (קהלת יא ז) ומתוק האור, שישיגו בו באור טוב טעם. והמן הוא מתולדת האור העליון שנתגשם ברצון בוראו יתברך (זוהר בלק ר"ח.), ונמצא שאנשי המן ומלאכי השרת נזונין מדבר אחד. ור' ישמעאל תפשו מפני שקיומם אינו בדבר המתגשם מתולדת האור שהרי קיומם באור העליון עצמו, ומפני זה היו מוצאים טעם במן מכל מה שירצו, כי הנפש במחשבתה תדבק בעליונים ותמצא מנוח חיים ותפק רצון מלפניו (ע"פ משלי ח לה): ואמרו במכילתא (שמות ט״ז:כ״ה) היום אין אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו לעולם הבא וזה יסבול שני פירושים, שנאמר שיהיה בבני העולם הבא מי שלא הגיעה מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה, ויהיה קיומם בדבר המתגשם מן הזיו ההוא, כמעלת דור המדבר שהשיגו לזיו השכינה בים, כמו שאמרו (במכילתא לעיל טו ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומאותה שעה נתעלית נפשם להתקיים בתולדותיו שהוא המן:
ויותר נכון שרמז הכתוב לדברי ר' אלעזר בן חסמא במלת היום שבני העולם הבא יהיה קיומם ביסוד המן שהוא הזיו העליון, כמו שאמרו (ברכות יז) אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והן נהנין מזיו השכינה. ובני העולם הבא יתקיימו בהנאתן מזיו השכינה בהדבקם בו בעטרה שבראשם. והעטרה היא המדה הנקראת כן שאמר בה הכתוב (ישעיה כח ה) יהיה ה' צבאות לעטרת צבי, ובה נאמר (שה"ש ג יא) בעטרה שעטרה לו אמו. ורמזו על קיום בני העולם הבא, ורמזו על עיקר המן: ואמר הכתוב (תהלים עח כג-כה) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו, לחם אבירים אכל איש, וכן אמר (שם קה מ) ולחם שמים ישביעם שנראה מזה שיהיה הדגן הזה בשמים והורידו להם בפתיחת דלתיו, והוא מה שפירשתי שנתגשם האור, כי באור העליון יאמר הכתוב כלשון הזה נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א) או שכבר היה בשמים, כמאמרם (אבות ה ו) שנברא בין השמשות:
והמדרש הזה לרבותינו איננו בפירוש וראיתם את כבוד ה', אבל אמרו כן מפני שחלק להם הפרנסה בשני עתים מן היום ולא נתן הכל בבקר וכך אמרו במכילתא (כאן) ויאמר משה בתת ה' לכם בערב, מכאן אתה למד שבפנים חשוכות נתן להם השלו, והמן ששאלו כהלכה נתן להם בפנים מאירות, כלומר בבקר: ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על שמות ט״ז:ו׳) "ובקר" נמשך בפסוק הראשון כי בעבור שאמרו כי הוצאתם אותנו משם אמר שני אותות יעשה השם לכם שתדעו כי הוא הוציא אתכם משם, האחד בערב היום הזה והשני למחר בבקר והיה ראוי שיאמר ערב ובקר וראיתם כי ה' הוציא אתכם, שאין ובקר דבק עם וראיתם את כבוד ה', כי ביום עצמו ראו הכבוד וגם זה איננו נראה כן:
והנכון בעיני כי היה הפלא במן גדול מאד כי השלו הגיז אותו מן הים ברוח נסע מאתו כדרך העולם, אבל המן נוצר להם עתה יצירה חדשה בשמים כענין מעשה בראשית, והוא מה שאמרו בו (אבות ה ו) שנברא בין השמשות: ולכן אמר הכתוב באות אשר יעשה לכם היום בערב תדעו כי הוא הוציא אתכם מארץ מצרים, כי יערוך לכם שולחן במדבר, אבל בפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו, שבגדולות ובנפלאות שיעשה השם יראה את כבודו, כענין לקבץ את כל הגוים והלשונות ובאו וראו את כבודי (ישעיה סו יח) וכתיב (שם יט) והגידו את כבודי, וכן רבים. וכן הוא דעת אונקלוס שאמר ותחזון ית יקרא דה', ולא תירגם בו "ואיתגלי":
ודע כי יש במן ענין גדול, רמזוהו רבותינו במסכת יומא (עה:) לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי ר' עקיבא אמר לו ר' ישמעאל טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר (דברים ט ט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אלא לחם אבירים, לחם שנבלע באיברים. והענין הזה שאמר רבי עקיבא הוא, שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה, וכן דרשו (שמו"ר לב ד) ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט ו), מחיה לכלם. ועליו נאמר (קהלת יא ז) ומתוק האור, שישיגו בו באור טוב טעם. והמן הוא מתולדת האור העליון שנתגשם ברצון בוראו יתברך (זוהר בלק ר"ח.), ונמצא שאנשי המן ומלאכי השרת נזונין מדבר אחד. ור' ישמעאל תפשו מפני שקיומם אינו בדבר המתגשם מתולדת האור שהרי קיומם באור העליון עצמו, ומפני זה היו מוצאים טעם במן מכל מה שירצו, כי הנפש במחשבתה תדבק בעליונים ותמצא מנוח חיים ותפק רצון מלפניו (ע"פ משלי ח לה): ואמרו במכילתא (שמות ט״ז:כ״ה) היום אין אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו לעולם הבא וזה יסבול שני פירושים, שנאמר שיהיה בבני העולם הבא מי שלא הגיעה מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה, ויהיה קיומם בדבר המתגשם מן הזיו ההוא, כמעלת דור המדבר שהשיגו לזיו השכינה בים, כמו שאמרו (במכילתא לעיל טו ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומאותה שעה נתעלית נפשם להתקיים בתולדותיו שהוא המן:
ויותר נכון שרמז הכתוב לדברי ר' אלעזר בן חסמא במלת היום שבני העולם הבא יהיה קיומם ביסוד המן שהוא הזיו העליון, כמו שאמרו (ברכות יז) אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והן נהנין מזיו השכינה. ובני העולם הבא יתקיימו בהנאתן מזיו השכינה בהדבקם בו בעטרה שבראשם. והעטרה היא המדה הנקראת כן שאמר בה הכתוב (ישעיה כח ה) יהיה ה' צבאות לעטרת צבי, ובה נאמר (שה"ש ג יא) בעטרה שעטרה לו אמו. ורמזו על קיום בני העולם הבא, ורמזו על עיקר המן: ואמר הכתוב (תהלים עח כג-כה) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו, לחם אבירים אכל איש, וכן אמר (שם קה מ) ולחם שמים ישביעם שנראה מזה שיהיה הדגן הזה בשמים והורידו להם בפתיחת דלתיו, והוא מה שפירשתי שנתגשם האור, כי באור העליון יאמר הכתוב כלשון הזה נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א) או שכבר היה בשמים, כמאמרם (אבות ה ו) שנברא בין השמשות: