וַיִּתֵּ֣ן לֶחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֝יגִיעָ֗ם לָאַרְבֶּֽה׃
פענח רזא
ואחריו לא יהי' כן, פירש"י דהאי דיואל הי' כבד משל משה ע"י מינין הרבה אבל של משה וכו', ותימה הלא גם בזה הי' מינין הרבה, כדמונה להו בתהלים חנמל ארבה חסיל, ותירץ ר' חיים דהני דיואל היו באים זא"ז כדכתיב יתר הגזם אכל וגו' אבל אלו שבכאן היו ביחד ומצד זה אינו קשה כ"כ ומ"מ לא מתיישב מ"ש רש"י אבל של משה לא הי' אלא של מין א', לוי:
פני דוד
א) (אות זה מנימוקי רי"ר ז"ל). ואחריו לא יהיה כן. פירש המורה אותו שהיה בימי יואל דכתיב כמוהו לא נהיה מעולם ממינין הרבה היה אבל זה של משה ממין א' ותימה שהרי מצינו אותו של משה נמי הרבה מינין היו שנאמר בתהלים ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וגפנם לחנמל אלמא שהיו הרבה מינין וי"ל מה שבמשה אומר ואחריו לא יהיה כן באותו מקום במצרים אבל לא בכל העולם וגם מ"ש ביואל באותו מקום בארץ ישראל (אח"י עמ"ש הרא"ם):
גור אריה
למדנו שהיה כבד וכו'. והכתוב מספר הפלא שהיה בימי משה – מין הארבה גדול שלא היה כמוהו ולא יהיה, וביואל (ב, ב) היה פלא שנתקבצו מינים הרבה ביחד, וכמוהו לא היה לפניו. ואף על גב דלענין היזק אין חילוק, דלא תליא ברבוי המינים, מכל מקום הכתוב מספר הפלא. ואף על גב שגם בימי משה היו שאר מינים עמו, כדכתיב בקרא (תהלים עח, מו) "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה" (קושית הרמב"ן), מכל מקום בטלים היו אצל הארבה. ועוד אף על גב שהיו שאר מינים עמו, לא היו כל כך מינים כמו שהיה בימי יואל (כ"ה ברא"ם):