פרשנות מצטטת על תהילים עח:מט

יְשַׁלַּח־בָּ֨ם ׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים׃

אביגדור שנאן

עם זה מתברר כי מקורות אחרים אינם מסתפקים במציאת עשר מכות שהוכו המצרים על הים, והם הולכים ומגדילים את מספרן עד לחמישים ואף עד למאתיים וחמישים מכות (אם כי מבלי לפרטן). כך בקטע ידוע מן ההגדה של פסח, שמקורו אף הוא במדרש המכילתא האמור (בשלח, ו), ובו חלוקים שלושה חכמים באשר למספר המכות שהוכו בהן המצרים על ים סוף. לדעת ר' יוסי הגלילי, מדובר בחמישים מכות, וראייתו: במצרים אומרים החרטומים לפרעה כי המכות "אצבע אלהים" הן (שמות ח, טו), ואילו על הים נאמר כי העם ראה את "היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" (שם יד, לא), וכיוון שביד חמש אצבעות – גדל מספר המכות שנעשו על הים לחמישים. ר' אליעזר מקבל את הנחתו של ר' יוסי הגלילי, שמניין המכות על הים גדול היה פי חמישה ממניין המכות שבמצרים, אך הוא סבור שבמצרים לקו המצרים 40 מכות, כיוון שמכות מצרים מתוארות במזמור ההיסטורי שבספר תהילים (עח, מט) בחמישה כינויים: "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים". די היה למזמור בכינוי אחד, ואם הוסיף עוד ארבעה, משמע שיש להעניק משמעות למספר זה, ומכאן שכל מכה במצרים היתה בת 4 מכות. ר' עקיבא מפתח רעיון זה ומוצא בפסוק מתהילים חמישה כינויים (כיוון שהוא מחשיב גם את "חרון אפו" כמכה נוספת) וכך הוא מגיע ל־250 מכות. הגדלת מספר המכות באה כנראה להאדיר את מעמד קריעת ים סוף, אירוע שהותיר רושם גדול על הספרות המקראית, ללא שיעור הרבה יותר מאשר מכות מצרים.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש בחדוש

פירוש אלו הם עשר מכות אבות לכל המכות שהביא הקב"ה על המצרי' במצרי' ולכל א' יש לה תולדות כמו שהוכיחו ר' אליעזר ור' עקיבא זה או' שהיה לה שלש תולדות. וזה אומר ארבע. הצד השוה שבהם שכל מכה היה לה תולדה ותולדותיה כיוצא בה. ואפשר שר' אליעזר לא החשיב אפו למכה פרטית אולי סביר' ליה שמידו של האף באו כל המכות אל המצריים כלו' שממנו נשתמש הוא יתב' להעניש' כפשטיה דקרא ישלח בם חרון אפו. ור' עקיבא סבר כי כשם שמשלחת מלאכי רעי' היא מכה פרטית הבאה מידם. כך המלאך המשחית ששמו אף עשה את שלו. ולפי זה לר' עקיבא חמש כתות של מלאכי חבלה היו וכל אחד הכה בכל כחו מכה משונה מחברו. ולר' אליעזר מלאך אחד היה ומכה אותם על כל מכה ארבע מכות. ונבא אל פרטם.
שאל רבBookmarkShareCopy

הכתב והקבלה

זעמה. זעם ענינו מיאום וכעס וקללה לדעת המפרשים, וכן בשאר כ"ק מתורגם רוגזא ולווטא, וכאן תרגמו אונקלס תירוכין וגירושין. וכן עברה וזעם (תהלים ע"ח מ"ט) מתורגם תריכותא, ויבע"ת תרגומו כאן לשון זעיר ומיעוט. ולא ידעתי כוונתם:
שאל רבBookmarkShareCopy