הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃
רבנו בחיי
שקץ תשקצנו. למדך הכתוב שחייב האדם לשקץ עבודה זרה להזכירו בלשון גנאי, אם היה שמה בית גליא שהוא לשון גובה, קורין אותה בית כריא שהוא לשון עומק ושפלות. וכן אמרו עוד, כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דעבודה זרה דשריא, שנאמר (ישעיה מו) כרע בל קרס בנו, וכתיב (שם) כרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא. וכן בשם מרקוליס היה שמו קלוס אצל עובדיו והוא לשון שבח וכבוד, ורז"ל החליפוהו בשם מרקוליס, ומר לשון תמורה וחליפין, וכן לשון רז"ל במר דשחוטה בחליפי שחוטה, וכן החליפו קלוס בקוליס שהוא לשון לעג וקלון מלשון (תהלים עט) לעג וקלס, כן פירש רבינו תם ז"ל. וכן אמרו עוד לפנים מן הקלקלון אסור, ופירש רש"י ז"ל קלעים שעושין לע"ז ומקריבין לפניה לפנים, ועושין אותן לצניעות וכבוד. ואנו גורסים לפנים מן הקלקלון אסור כדי להזכירה בשם קלון, וכבודם בקלון אמיר. ויש שגורסין מרקלוס, כלומר תמורת קלוס, והוא לעג וא"כ יכלול הכתוב שקץ תשקצנו במעשה וזכירת שמם.
הפלאה שבערכין
מרקוליס סנהדרין דף ס' הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו ובבבא מציעא דף כ"ה: ואילו חייב להכריז מצא מעות וכו' כאבני בית קוליס חייב להכריז. פירוש בית ע"א שמה מרקוליס עבודתו רגימת אבנים ועיקרה במסכת עבודה זרה דף נ'. אילו הן אבני בית מרקוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן ע"כ. ונ"ל כרש"י בסנהדר' ד"ה מרקוליס מצדדין וכו' וקורין אותה מרקוליס ועובדין אותה בזריקת אבנים. מיהו תוס' בב"מ דף כ"ה: ד"ה כאבני בית קוליס כתבו בזה"ל מכאן אומר ר"ת דאין שם ע"ז מרקוליס אלא קוליס כדאמר הכא והא דקרי לי' בעלמא מרקוליס היינו חילוף קילוס שהן קורין אותו קילוס לשון שבח וחכמי' החליפו לגנאי לשון לעג וקלס (תהלים ע"ט) ומר הוא חילוף כמו מר דשחוטה בחולין דף צ"ד. עכ"ל. וכן כתבו בסנהדרין וכ"כ בע"ז דף נ'. ד"ה אבני בית קוליס הקשה ר"ת היאך מזכירין שמה כיון שאינה כתובה בתורה דבפרק ארבע מיתות (דף ס"ג) משמע דעבר אושם אלקים אחרים לא תזכירו ואומר ר"ת דקילוס לשון שבח שמה וחכמים כינו אותה קוליס לשון לעג וקלס וזה מרקוליס חילוף קילוס לשון מר דשחוטה עכ"ל. וכ"כ הרב מברטנורה פ"ו משנה ז' בזה"ל הזורק אבן למרקוליס שעובדין אותה בזריקת אבנים והמסלק אבן מלפניו נמי חייב מרקוליס חילוף השבח מר לשון חילוף הוא כמו במר דכנתא. במר דשחוטה קילוס שבח עכ"ל. ועל פי' זה יש לדקדק טובא חדא דעל פי דקדוק הלשון לא נמצא שום חילוק והעיקר והשורש קלס לו שני פנים שבח או בזיון כמבואר לפנינו בקונקרדנסיוס ובפסוק והוא במלכים יתקלס [חבקוק א' פסוק י'] פי' רש"י מתלוצץ בהם וכל לשון קלסה לשון דבור הנדברים בו יש לטוב ויש לרע עכ"ל. ורד"ק פירשו לשון שבח. וכן [ביחזקאל ט"ז פסוק ל"א] לקלס אתנן ז"ל רש"י לדבר ולהתהלל אתנן יפה שנותנין לה וכן כל לשון קלס לשון דבור ורד"ק פירש לשון בזיון הרי מבואר להדיא דמלת קלס פירושו לפי הענין. ואם היה קבלה ביד ר"ת לחלק בין קילוס ובין קוליס נקבל ממנו אבל עדיין קשה דהוי לחכמים להזכיר מר קילוס והיה מכוון חילוף קילוס פירוש חילוף השבח ועולה זכרונה לגנאי. אמנם בכל מקום נזכר מרקוליס והנה קוליס שפירושו גנאי ובצרוף מר יהיה הפירוש חילוף הגנאי ותו קשה דהי' סגי בכך אם הזכירו אותה הע"ז בשם קוליס לבדו ולמה זה הוסיפו על שמו [ואדרבא יש מכשול חלילה דמלת מר כמעט בכל המקומות אדנות וכבוד]. אמנם לפי פירוש רש"י והערוך דשם הע"ז בעצמה היה מרקוליס שפיר גרסינן בכל המקומות היכי דתני העובד למרקוליס דחייב משום עבודה זרה דהסברא ודיעה ישרה נותנת דהיכי אמרינן דעובר על ושם אלקים אחרים לא תזכירו היינו באופי המזכיר באותה ברייתא בסנהדרין דף ז"ג: שלא יאמר שמור לי בצד ע"ז פלונית הרי שמזכיר שמה לסימן וקצת לחשיבות נוטה ועל כל פנים אינו מבזה ולהכי נקט' הברייתא אופן האסור כגון שיאמר שמור לי וכו' אבל בלתי ספק כשיאמר אם תעשה כך וכך לע"ז תהיה חייב מיתה שאין בזוי גדול מזה שמזכיר שמה בפירוש לידע שחייב מיתה עליה וודאי דאפילו מצוה היא לידע הדין בהחלט. ומעתה ניחא הכל דבכל המקומות ובמשנה דסנהדרין דף ס"ג: דתני מרקוליס לענין העובדה באבנים שחייב מיתה עלי' שפיר מזכירה לגנאי אמנם בהך איבעי דהש"ס בב"מ דף כ"ה: באם מצא מטבעות אחת מכאן ואחת מכאן אם חייב להכריז ונקיט לסימנא כאבני וכו' הוכרח לצייר בסימנא כאבני בית קוליס ולא הזכיר בית מרקוליס ומשום ושם אלקים אחרים ולכך שינה ואמר קוליס. אמנם בברייתא דתני ואלו הן אבני בית קוליס אחת מכאן וכו' והך ברייתא הביא הש"ס בע"ז דף נ'. ותירץ רבא כי תניא ההיא בעיקר מרקוליס לחייב עלי' ע"ש הנה הערוך גורס באותה ברייתא ואלו הן אבני בית מרקוליס מעתה ראה בעין השכל דקדוק לשון הערוך כאבני בית קוליס מהו פירוש בית ע"ז שמה מרקוליס עבודתה וכו' [והא דנקיט הש"ס קוליס כדי שלא להזכיר שמה ועל זה סיים הערוך] ועיקרה כדתניא בפרק רבי ישמעאל [דשם מיירי לענין האיסור לכך] קתני ואלו הן אבני בית מרקוליס וכו' וניחא לפ"ז גם לשון רבא דאמר עלה דהך ברייתא כי תניא ההיא בעיקר מרקוליס עולה יפה גם בברכות דף נ"ז: דמברך ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מזכיר שפיר שם מרקוליס. עיין קונטריס סימן נ"ז: