פרשנות מצטטת על תהילים עט:ט

וצריך שתתבונן כי עוד יש בבנין ערים אלו ובשמותן ענין נסתר, והכתוב הזה יבאר בתחתונים וירמוז בעליונים בשמות הבנין העליון, ותמצא בפסוק זה תשעה שמות כנגד תשעה ויאמר שבבראשית, כי העשירי אין לו להזכירו כי הוא אין, ועל כן הוצרכו לומר בראשית נמי מאמר הוא. ובפסוק זה יש בו התעוררות אל אצילות המאמרות שבהן נברא העולם שהן נחלקות לשלש שלש, וזהו סוד המשנה סדר תקיעות שלש של שלש שלש. ומה שהביאו לנו חכמי האמת ראיה מפסוק זה שישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, הכונה לשלש הכתוב ולקרותו שלש פעמים להתבונן באותן שלש מעלות שבבנין הנחלקות לשלש שלש, ואפילו עטרות ודיבון, לבאר כי אפילו פסוק המורה על שמות הערים ואין בו צורך גדול כל כך לפי העולה בתחלת המחשבה, תמצא בו ענין גדול ועקר שהכל תלוי בו, לפי שכל התורה כלה קשר אחד ובנין אחד, ואין הפרש בין פרשת אלופי עשו ובין עטרות ודיבון והדומה להם ובין עשרת הדברות, כי הכל מעיקר אחד וממוצא אחד, ומימיו מן המקדש המה יוצאים וכלן נתנו מרועה אחד. וזהו באור הכתוב עטרות ודיבון ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובעון. עטרות עטרת כתיב. ודיבון הוא הנהר היוצא מעדן שאינו פוסק, לשון (תהילים ע״ח:כ׳) הכה צור ויזובו מים, ויש בו רמז לשבעים ושתים שמות, ודיבן כתיב. ויעזר הוא ההוד, שכן כתיב (שם עט) עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך, וכתיב (שם קמה) הדר כבוד הודך, והוא שוק שמאל, ולכך יצטרך האדם עזר ממנו ונמרה זה הנצח, והוא נוטריקון ימין ה' רוממה, והוא שוק ימין, על שם שנאמר (שם טז) נעימות בימינך נצח, וחשבון זה יעקב, הוא שכתוב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, והוא שם יהו"ה במספר חשבו"ן. ואלעלה זה יצחק, שהוא עולה תמימה, וזהו לשון ואלעלה עולה לאל, ולרמוז על מדתו נכתב בה"א כי בפרשה זו בעצמה נכתב אלעלא באל"ף, וכן נרמז במקום אחר ישחק בשי"ן, לרמוז על מדתו שהוא האש הגדולה. ושבם זה אברהם, והוא נוטריקון אברם סבא. ונבו זה הבינה. ובעון זה החכמה, והפך אותיותיו נובע, ובעון כתיב מלשון מקור נובע, ועוד מלשון מעון מעונה, שהוא רמז אל החכמה, ומזה תמצא במקום אחר בפרשה זו עצמה שחזר וקראה מעון, הוא שכתוב ואת נבו ואת בעל מעון. והא לך כי שמות אלו מורים על ענינים גדולים עקריים, נראים מקריים בתחלת העיון.

ראוי לשים לב אל אומרו אני ה' מקדשכם שהוא הפך ענין אומרו ונקדשתי כי זה הוא כי ה' מתקדש. וזהו כי הוא ית' מקדש אותם. ואם הוא שאו' הוא ית' בזכות שנקדשתי אני מקדשכם למעלה כי תמותו על קדוש ה'. א"כ הל"ל אקדשכם. ואם שאומר ממה שתתחזקו למות על קדוש שמי אני הוא ה' המקדשכם בתת לכם כח לעמוד בנסיון. פשיטא כי מי לא ידע כן כי גם בכל מצוה הוא כך. ומה גם בזאת כמאמרם ז"ל (מס' סוכה נ"ב) על צופה רשע לצדיק כו' ועוד מה ענין אומר המוציא אתכם כו'. כי אדרבא נהפוך הוא כי שם הצילנו ממות ויוציאנו מכור הברזל ופה מצונו למות על קדוש שמו. ועוד או' להיות לכם לאלהים מה צורך לומר שלכך הוציאנו ואמנם ידענו כי כן. ועוד אומר אח"כ אני ה'. והנה יתכן יאמר ולא תחללו את שם קדשי כ"א ונקדשתי שתמסרו עצמכם עלי. וזה ברבים בתוך בני ישראל ליקדש בתוכם ולא ששמי בעצמו חלילה מתחלל בחללכם שם קדשי או שאני צריך שתקדשוני. כי הלא אדרבה אני ה' מקדשכם ואם אני המקדש אתכם איך אצטרך שתקדשו אותי. וש"ת אם אינך צריך אלינו למה הרבית נפלאות ומסות גדולות והיד החזקה להוציאנו ממצרים. לז"א המוציא כו' לומר המוציא אתכם מארץ מצרים לא כמלך ב"ו שטורח בעד גוי אחד למען יהיה לו לעם כי הלא אני לא להיותכם לי לעם עשיתי כ"א להיות לך לאלקים להטיבכם ולכבדכם. כי עם שיוצר הכל אני לא אכנ' אלהותי רק עליכם לטוב לכם כי אתם צריכים אותי ולא אני צריך לכם כי הלא אני ה' כלו' הבלתי צריך לזולת. או יאמר המוציא אתכם כו' כי הנה במוסרים עצמם על קדוש השם יש ימותו כהרוגי מלכות והרוגי לוד וכיוצא. ויש נצולים כאברהם מאור כשדים וחנניה מישאל ועזריה מכבשן ודניאל מגוב האריות וכיוצא. ואין ספק כי לא כל אדם זוכה לינצל אם לא בהצטרף זכות רב מאוד כמשז"ל כי לאברהם הוצרך זכות יעקב אשר פדה את אברהם כמבואר אצלנו בחבצלת השרון. ולחנניה וחביריו היה במצטרף זכות יהודה שהציל שלשה נפשות מהאש תמר ושני ילדיה. וגם לדניאל בזכות אשר הוציא יהודה את יוסף מן הבור. והן זאת כתבנו בביאור תהלים שכיון המשורר (ע"ט) באמרו עזרנו אלהי ישענו כו' שמתפלל על בני הגלות העומדים בנסון ביד גוים עריצים וחזקים אמר אחת שאלתי מאת ה' והיא עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך. שהוא בבואנו לידי נסיון לקדש כבוד שמך שם עזרנו להתחזק בל ירך לבבנו כי אם נשים מצחנו נחושה לעומת מצחם. עוד שנית תעשה לנו כי כמו שאשר עזרתנו להתאמץ בך אל תניחנו בידם שימיתונו כ"א והצילנו. שמא תאמר א"כ איפה במה יכופרו עוננו אם לא נמות. לז"א וכפר על חטאתינו למען שמך כי לא תביט אלינו כ"א אל שמך כי יותר ויותר יתקדש שמך אם תצילנו מאם נמות בידם וזהו למען שמך. ובזה נבא אל הענין והוא כי אמר אלהים ונקדשתי בתוך בני ישראל. בראותכם מתים על קידוש השם ילמדו הרואים להתחזק גם הם בקדושתי כי אני ה' מקדשכם ומקנה בכם קדושה להתקשר אז בראותכם המתים על קדוש ה'. אך לא אתקדש בתוך העכו"ם כי אדרבה יאמרו כי כמות זה כן מות זה המת על הבלי העכו"ם. משא"כ אשר ינצלו כחנניה וחביריו יתקדש שם שמים גם בקרב העמים כאשר מלאו רוק פני כל איש מישראל באמור להם אלוה כזה היה לכם ובגדתם בו. והלא תאמרו למה תאמר ונקדשתי כו' שנמות על שמך ולמה לא תעשה כאשר בהוציאך אותנו ממצרים שהיינו בנסיון שיסקלונו כל מצרים בקשור תועבות מצרים על כרעי מטותינו והצלתנו ונתקדש שמך בעצם. לז"א המוציא כו' לומר אני המצוה שתמותו על שמי אני הוא המוציא אתכם בחיים. אך אז היה להיות לכם לאלהים על ידי מתן תורה ואיך הייתי משליטם בכם ובמי היה מתקיים המ"ת משא"כ עתה שכבר אני אלהיכם וחייבים לקדש שמי. ועם כל זה איני מחליט שלא אצילכם כי אני ה' ככחי אז כחי עתה להציל אם יזדמן לכם זכות מספיק:

כי אשא אל שמים ידי על דרך הפשט ענין שבועה בכסאו ואמר אשא כי כל נשבע נושא ידו ונוגע בחפץ אשר הוא נשבע בו ועל דרך האמת בעבור כי בעת הגלות השליך משמים ארץ תפארת ישראל יאמר שישאנה עתה בעת רצון אל השמים העליונים והיא היד הגדולה הנלחמת לישראל וזה טעם ואמרתי חי אנכי לעולם כי אני מחיה ידי החזקה בהיותי משנן ברק חרבי וסומך אותם לאחוז במשפטן של ישראל ולהשיב נקם לצרי כי אז יהיה השם שלם והכסא שלם והמשכיל יבין והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן תגיד כל המוצאות אותנו בביאור הזכירה תחלה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד ע"ז והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו ע"ז כהם רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם ויעבדו את הקב"ה וישמרו את מצותיו ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם ויבוזו ע"ז שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם וכענין שאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום אם כן לשנאתו של הקב"ה יעשו בנו כל הרעות האלה והם צריו ומשנאיו ועליו להנקם מהם וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח כי בבנין בית שני לא הרנינו גוים עמו רק לעגו עליהם (נחמיה ג לד) מה היהודים האמללים עושים והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל וכולם משועבדים לו ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאתינו למען שמו אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין וכך הזכירו בספרי (האזינו מג) גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא ולזה רמז הכתוב שאמר (דברים ל״ב:מ״ד) ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו ואם היא קטנה בדבור כי ביאר להם עניניה הרבים ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום: