פרשנות מצטטת על תהילים עט:י

יבא אלהינו ואל יחרש. עוד על דם עבדיו השפוך:

רש"י ד"ה לא תוסרו לי, לשוב אלי. ע"כ. אני בעניי תמיד הבינותי, "תוסרו" מלשון סו"ר, כלומר אם המצב המתואר לא יגרום לכם לסור אלי (לשון נפעל), וזה מה שרש"י מוסיף - לשוב אלי. אך ראה "שפתי חכמים" (אות ו) ש"תוסרו" הוא מלשון ייסורים, כלומר אם חרף הייסורים לא תשובו אלי. ומעין זה כבר ב"גור אריה": פירושו שיקבלו מוסר. (פ' בהר בחקתי תשס"א) הערת הרב איתן שנדורפי שי': וזה כמובן נכון יותר מבחינה לשונית, שכן בגזרת נחי פ"י הבאה בבנין נפעל, לא פעם הופכת היו"ד לו"ו, כמו "יִוָּדַע בגוים לעינינו" (תהלים עט, י), "כי עמך הסליחה למען תִּוָּרֵא" (שם קל, ד). ועיין ראב"ע על אתר.

והסבה השנית היא ואמר אי אלהימו צור חסיו בו. רוצה לומר מפני שיראה גם כן מה שאמר האויב כנגד ישראל אי אלהימו צור חסיו בו. אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם. רמז לקרבנות ונסוך היין שהיו עושין במקדש וישחקו מישראל באמרם אי אלהי יעקב אשר הקרבתם לפניו כמה קרבנות ונסוך היין יקומו עתה ויעזרו אתכם ויהיו עליכם סתר' בעת צרותיכם. וכן בדברי דוד (תלים ע"ט) למה יאמרו הגוים איה אלהיהם. עד שאמרה מרתא בית בילגה כשטפחה בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד להם בצרתם כדאיתא (דף נ') בסוף מסכה סכה. וכאשר יחליטו האומות המאמר הזה בבזיון הש"י וחרפתו הוא העת המיועד שיעשה בו השם למען שמו הגדול. והש"י ישיב על זה ראו עתה כי אני אני הוא. רוצה לומר האוכל חלב זבחימו והשותה יין נסיכם כמו שאמרתם ואין אלהים עמדי. כי אני יחיד ולא כמו שאמרתם חלב זבחמו יאכלו ישתו יין נסיכם כמו שאמרתם הכל בלשון רבים ראו עתה כי אני יחיד ולא רבים. אני אמית ואחיה ר"ל אני הוא מי שעשיתי את ישראל כמתי' כמו שנאמר (איכה ג׳:ו׳) במחשכים הושיבני כמתי עולם ולא אתם בגבורתכ'. ואני אחיה אות' עתה ואגאלם. אני מחצתי אותם בגלותם ואני ארפא כמו שנא' (ישעיהו ל׳:כ״ו) ביום חבוש ה' את שבר עמו מחץ מכתו ירפא. אבל דעו כי כאשר עשיתי להם כן אעשה לכם ואין מידי מציל ורמז ג"כ בזה המאמר סמיכות זמן התחייה לזמן הגאולה. ולזה אמר אני אמית ואחיה בתחיית המתים. מחצתי ואני ארפא בגאולת העם ואין מידי מציל את עוברי רצוני. ואמרו כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם אמרו המפרשי' שהוא כדרך הנשבע שירים ימינו לשמי' וישבע. ויותר נכון לפרש שאפילו יעזרו אותם מערכו' השמים או שהככבים ממסלות' ינגדו בגאולה לא תמנע מפני זה כי אשא ידי עליהם ואבטל כל ממשלת' וזה אמרו חי אנכי לעולם ולכן אהפוך משפטי המערכות השמימיות לקיום רצוני וחפצי. ורבי אברהם פירש חי אנכי לעולם שהוא ענין השבועה כמו שאני חי כן אעשה זה. והנכון שיאמר האם חשבתם שכבר נתבטל יכלתי והייתי כאיש נדהם וכגבור לא יוכל להושיע וכמת ראו עתה כי אני אני הוא מה שהייתי בימים הקדמונים בשורי על אהלי ישראל. ואלהי האומות ושריהם מליצים עליהם טובה ולא יועילו להם דבר כי אין אלהים עמדי ואין מי ימחה בידי. ולכן אני אמית לאומות ואחיה לישראל ולאותם שמחצתי אני ארפא ואין מידי מציל כי חי אנכי לעולם ועד. והרמב"ן ז"ל כתב כי בעת הגלות השליך משמים ארץ תפארת ישראל הנקרא יד ה' ועתה בעת רצון ישאנה אל השמים העליונים והוא היד הגדולה הנלחמת לישראל שראו ישראל על הים ושזה טעם ואמרתי חי אנכי לעולם כי אני מחיה את ידי החזקה אם שנותי ברק חרבי. רוצה לומר בהיותי משנן ברק חרבי וסומך אותה לאחוז במשפט של ישראל ולהשיב נקם לצרי כי אז יהיה השם שלם והכסא שלם. ועם היות שורש דבריו בחכמת הקבלה נאים הדברים בעצמם ואפשר לפרש אם שנותי ברק חרבי מלשון שנוי ואין מלת אם להיות הדבר מסופק. אבל הוא לשון כאשר. כמו ואם יהיה היובל לבני ישראל אם כסף תלוה את עמי. יאמר כאשר אשנה ברק שעד עתה היה הברק כנגד ישראל ואשנה אותה כנגד האומות וגם זה לא בכעס וארך אפי' כי אם שתאחז במשפט ידי וכפי שורת הדין אתנהג בדבר הנה אז בלי ספק אשיב נקם לצרי וגו'. כי זו היא גזרת המאמר וענינו אשיב נקם לצרי. שהם האומות המרשיעו' והמצירות יותר לישראל במעשיהם ולאחרים שלא הצרו במעשיהם כל כך אבל במחשבותם ואמונותיהם היו שונאי ה' ואויבי אומתו אמר ולמשנאי אשלם רוצה לומר שישלם להם כפי מעשיהם. וביאר שהנקמה לא תהיה בגלות ארוך כמו שהיה לישראל כי אם במכת חרב והרג ואבדן גדול. וזהו אשכיר חיצי מדם וחרבי תאכל בשר וכל זה דבור המשליי בכלי הגבור. וביאר סבת דם החצים באמרו מדם חלל ושביה. רוצה לומר מסבת החללים שהרגו מישראל והשבויי' ששבו מהם וביאר בשר החרב באמרו מראש פרעות אויב. רוצה לומר שהנקמה והפרעון מהאויב יהיה בהתיז את ראשו בסבת הפרעות והנקמות שעשו בישראל. ואמר אחר זה הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום וגו'. להגיד שעושי הרע בעיני ה' עם היות שינקם הש"י מהם והנה לא יצרו לישראל על זה ולא ישנאהו עליו אבל ישתדלו להחניף את ישראל ולרצותם כדי שהם ירננו וזה על שלשה דברים. הא' נקמת דם השפוך מישראל וזהו כי דם עבדיו יקום. הב' שה"י ישיב נקם לצריו על מה שעשו ודברו כנגדו לא בעבור נקמת ישראל כי אם בעבור חלול כבוד השם. והג' וכפר אדמתו עמו רוצה לומר שיכפר השם יתברך לאדמתו ולעמו וישיבהו על הארץ לבטח. הנה אם כן כמו שבאו ורננו עד הנה השמחים לעשות רע בעמל ישראל יראו עכשו וירנינו את עמו זה על שלשת הדברים האלה. על נקמת המתים בגלות שישפך דם פועלי און על נקמתם. ועל נקמת חלול השם. ועל כפרת העם והארץ. שעם היות כלם עונשים גדולים אליהם לא יעצרו כח להתרעם ולהתלונן אבל בהפך שירנינו את עם ה'. ואפשר לפרש וכפר מלשון טהרה כמו שפירשו ר"א. וטהר את אדמתו עמו ושעם ה' יטהרו את הארץ מגלולי העמי' שישבו עליה בזמן הגלות. הנה יצאו לנו מדברי השירה הזאת ז' כללים באמונתנו: