לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃
משנת ארץ ישראל
השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש – איזה פרק היו שרים, ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה – פרק כד בתהילים המתחיל במילים "לדוד מזמור", בשיני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו בהר קדשו – פרק מח בתהילים המתחיל במילים "שיר מזמור לבני קרח", בשלישי היו אומרים אלהים ניצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט – פרק פב בתהילים המתחיל במילים "מזמור לאסף", ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע הנשא שופט הארץ השב גמול על גיאים – פרק צד בתהילים המתחיל במילים אלו, בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב – פרק פא בתהילים המתחיל בפסוק "למנצח על הגתית לאסף", בשישי היו אומרים ה' מלך גיאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תיכון תבל בל תימוט – פרק צג בתהילים, בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת – פרק צב המתחיל במילים אלו ממש, מזמור שיר לעתיד לבוא לעולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים – הסיום הוא סיום במדרש, כמו במסכתות רבות. הסיום אינו קשור לשיר המעלות, אף שהמשנה מציגה את הדרשה ברצף למזמור בתהילים. אדרבה, מי שבחר בשיר בחר בו בגלל הזכרת השבת, והשבת הנזכרת היא השבת הרגילה, זו שבסוף ששת ימי המעשה, אבל המדרש מפרש את הפרק לשבת שלעתיד לבוא.
רבינו חננאל
ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד. כיון ששחה לנסך הניף הסגן בסודרין והקש בן ארזא בצלצל. ודברו הלוים בשיר. הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם. על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה. וזהו שכתוב מפורש (דברי הימים ב' כ"ט) וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצוצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה. וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו. והיו הלוים משוררים במקדש על הקרבנות בכל יום ויום. השיר שהיו אומרים באחד בשבת (תהלים כ"ד) לד' הארץ ומלאה וזהו כנגד בריאת העולם שכתוב (בראשית א') והארץ היתה תהו ובהו. ויבא מלך הכבוד כנגד ויאמר אלהים יהי אור שכבוד השכינה אור גדול. בשני (תהילים מ״ח:א׳-ב׳) שיר מזמור לבני קרח גדול ד' ומהולל מאוד בעיר אלהינו וגו'. וכתיב אלהים בארמנותיה נודע למשגב. שהבדיל בין המקדש ובין קדש הקדשים בין עזרת הכהנים ובין עזרת ישראל שהם ארמנותיה. כנגד יום שנה שבו הובדלו מים העליונים מן התחתונים. שנאמר (בראשית א') ויהי מבדיל בין מים למים. בשלישי (תהלים פ"ב) מזמור לאסף אלהים נצב בעדת אל. וכתיב שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו. כלומר שיתקבצו השופטים לדון כל אחד ואחד כראוי לו וזה כנגד יקוו המים שכתוב בו (בראשית א') ועץ עושה פרי למינהו אכן כאדם תמותון כלומר בראתי אל האדם גן עדן. וכיון שחטא נטרד משם. ברביעי (תהלים צ"ד) אל נקמות ד' כנגד עובדי חמה ולבנה שנבראו ביום רביעי וכתיב אשיב נקם לצריו. בחמישי (שם פ"א) למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו וכתיב בו המעלך מארץ מצרים. והיה פרעה דומה לתנין שנאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) התנים הגדול. ובו ביום כתיב (בראשית א') ויברא אלהים את התנינים הגדולים. בששי (תהילים צ״ג:א׳) ד' מלך גאות לבש. כנגד בריאתו. שנאמר (בראשית א') בצלמנו כדמותנו וירדו והוא לבדו יתעלה שמו גאה על כל גאים ורודה על כל הרודים. וכתיב עוד אף תכון תבל בל תמוט. בשביעי (תהילים צ״ב:א׳) מזמור שיר ליום השבת וכתיב בו שתולים בית ד'. ויתכן שיש באלו השירות יותר ממה הזכרנו מן הראיות שהם כנגד ימי בראשית: