הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃
שד"ל
כי את על סבלו וכו', על דרך שנאמר למטה (י' כ"ז) יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך, וכן (י"ד כ"ה) וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור, ושם וכאן הכוונה על מלך אשור, שהיה גובה מאנשי יהודה מס כבד, כי אחז שלח שחד אל תגלת פלאסר מלך אשור, כדי שיושיעהו מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל (מלכים ב' י"ו ז'), ונראה כי משם ואילך היה אחז נותן מס למלך אשור, וחזקיה מרד במלך אשור ולא עבדו (שם י"ח ז'), ואחר כך שלח לומר לסנחריב חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא (שם פסוק י"ד), ולא היה אומר לו חטאתי, אם לא שהיה רגיל (הוא, או אביו) לתת לו מס. ומלת סֻבֳּלו לא נמצאת אלא כאן ובשני המקראות שהזכרתי, ובתהלים (פ"א ז') מצאנו במשקל אחר, הסירותי מסֵבל שכמו, והנפרד מן סֻבֳּלו נראה שהוא סֹבֶל וכן סֻבְּכוֹ (ירמיה ד' ז') מן שׂובֶךְ האלה (שמואל ב' י"ח ט'), והדגש לתפארת הקריאה (רד"ק וגיז'), וכאן אפשר ג"כ שהדגש להורות על כובד המשא.
משנת ארץ ישראל
שני התלמודים מוסרים כי מדובר בראש השנה שחל ביום חמישי49ראו הערותיו של דימיטרובסקי במהדורתו לחידושי הרשב"א, הערה 53. . בבוקר אמרו את המזמור של יום ובין הערביים את המזמור "הסירותי מסבל שכמו" (תהילים פא ז; ירו', נט ע"ג; בבלי, כט ע"ב). אלא שיש הבדל בין התלמודים. פסוק זה הוא כיום הפסוק השביעי בפרק פא בתהילים. המזמור עוסק בתקיעה והתפרש כמתייחס לראש השנה, וזו לשונו: "(א) למנצח על הגתית לאסף. (ב) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב. (ג) שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נבל. (ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. (ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. (ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. (ז) הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה". לפי כל המקורות שבידינו אמרו ביום חמישי מזמור זה. לפי הבבלי, בראש השנה שחל ביום חמישי לא היו אומרים בבוקר את המזמור מתחילתו אלא את "הסירותי מסבל שכמו". אם כן, הקלקול היה שאמרו בבוקר את השיר הרגיל, ואחרי הצהריים נאלצו לחזור ולומר אותו שיר בתור מזמור לראש השנה. ממילא יש לשאול: וכי איזה תיקון יש בקבלת עדים רק עד המנחה, הרי את השיר של יום כבר אמרו. נראה שיש לפרש את הבבלי כמו שנפרש את הירושלמי להלן.