פרשנות מצטטת על תהילים פב:ב

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּצַלְמָם וּבִדְמוּתָם, זְכָרָם אָסָף הַמְשׁוֹרֵר בְּמִזְמוֹר ע״ה ״לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר״, כִּי קִלְקוּל הַדִּינִין גּוֹרֵם הַשְׁחָתַת הָעוֹלָם, כִּי עַל הַדִּינִין עוֹמֵד הָעוֹלָם, וְהַשְׁחָתַת דּוֹר הַמַּבּוּל יוֹכִיחַ. וְהַמְשׁוֹרֵר רָצָה לִזְכּוֹר תִּקּוּן הַדִּינִין, עַל כֵּן אָמַר ״אַל תַּשְׁחֵת״, וְאָמַר ״הוֹדִינוּ לְךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ״ – הַדַּיָּנִים שֶׁנִּקְרְאוּ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים. אַחַת הִיא, ״וְקָרוֹב שְׁמֶךָ״, שֶׁאַתָּה נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט. הַשֵּׁנִי, ״סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ״, וְהוּא לְשׁוֹן הֶעְלֵם וְהַפְלָאָה, וְהוּא עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ הַמִּשְׁפָּטִים מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, ״וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת בְּגֹבַהּ אַפָּם אֵינָן דָּנִין בְּמִתּוּן. אֲבָל אֲנִי ״כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט״. לְכָךְ הוֹסִיף לְשׁוֹן ״אֲנִי״ לְמַעֵט הָאֻמּוֹת וְהַהֶדְיוֹטוֹת. ״נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ״, כִּי הַמְקַלְקֵל הַדִּין גּוֹרֵם קִלְקוּל יְסוֹד הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר (תהלים פ״ב, ב–ה) ״עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל... יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ״. עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה״. וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״אַל״: ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״ – הֲרֵי אַחַת, ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכְנֶגְדָּם אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״כִּי״: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״ – הֲרֵי אַחַת, ״כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״כִּי כוֹס בְּיַד ה׳״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״הַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ״, אָמַר כָּאן ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״, לוֹמַר אַל תִּהְיֶה שׁוֹטֶה הַסּוֹמֵךְ עַל חָכְמָתוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָדוּן בְּמִתּוּן, כִּי כָל אָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁמָּא יֵשׁ בְּשִׂכְלוֹ תַּעֲרֹבֶת שְׁמָרִים. כִּי ״לַהוֹלְלִים״ הוּא לְשׁוֹן תַּעֲרֹבֶת, מִלְּשׁוֹן ״לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל״ (קהלת ב, ב), הַיְינוּ מְעֹרָב בְּתוּגָה. וְכָאן יֹאמַר עַל שֶׁהוּא מְעֹרָב בְּסִכְלוּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַחֲמִיצוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עִם שְׁמָרָיו. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָשָׁע דָּן יְחִידִי לִדַּמּוֹת לָעֶלְיוֹן, אָמַר כָּאן ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״. הִזְכִּיר רַק קֶרֶן אֶחָד, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרָשָׁע אֲשֶׁר בְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרוֹשׁ אַחַר אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו לָקַחַת עֵצָה בַּדִּין, אֶלָּא רוֹצֶה לִתְלוֹת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ. גַּם נוּכַל לוֹמַר שֶׁמִּלַּת ״וְלָרְשָׁעִים״ אֵינוֹ קָאֵי עַל הַדַּיָּנִים אֶלָּא עַל הַבַּעֲלֵי דִינִין הָעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּכְנֶגְדָּם אַל תָּרִימוּ קֶרֶן אֶחָד, כִּי אוּלַי דַּיָּן אֶחָד לֹא יוּכַל לְבַעֲלֵי זְרוֹעַ, וְטוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה לְסוֹף יִהְיֶה גַּס רוּחַ וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע, אָמַר כָּאן ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כִּי טֶבַע הָרוּחַ לַעֲלוֹת כְּלַפֵּי מָרוֹם, לְכָךְ אָמַר כְּנֶגֶד גַּסֵּי הָרוּחַ ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם״.

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּצַלְמָם וּבִדְמוּתָם, זְכָרָם אָסָף הַמְשׁוֹרֵר בְּמִזְמוֹר ע״ה ״לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר״, כִּי קִלְקוּל הַדִּינִין גּוֹרֵם הַשְׁחָתַת הָעוֹלָם, כִּי עַל הַדִּינִין עוֹמֵד הָעוֹלָם, וְהַשְׁחָתַת דּוֹר הַמַּבּוּל יוֹכִיחַ. וְהַמְשׁוֹרֵר רָצָה לִזְכּוֹר תִּקּוּן הַדִּינִין, עַל כֵּן אָמַר ״אַל תַּשְׁחֵת״, וְאָמַר ״הוֹדִינוּ לְךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ״ – הַדַּיָּנִים שֶׁנִּקְרְאוּ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים. אַחַת הִיא, ״וְקָרוֹב שְׁמֶךָ״, שֶׁאַתָּה נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט. הַשֵּׁנִי, ״סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ״, וְהוּא לְשׁוֹן הֶעְלֵם וְהַפְלָאָה, וְהוּא עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ הַמִּשְׁפָּטִים מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, ״וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת בְּגֹבַהּ אַפָּם אֵינָן דָּנִין בְּמִתּוּן. אֲבָל אֲנִי ״כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט״. לְכָךְ הוֹסִיף לְשׁוֹן ״אֲנִי״ לְמַעֵט הָאֻמּוֹת וְהַהֶדְיוֹטוֹת. ״נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ״, כִּי הַמְקַלְקֵל הַדִּין גּוֹרֵם קִלְקוּל יְסוֹד הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר (תהלים פ״ב, ב–ה) ״עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל... יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ״. עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה״. וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״אַל״: ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״ – הֲרֵי אַחַת, ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכְנֶגְדָּם אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״כִּי״: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״ – הֲרֵי אַחַת, ״כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״כִּי כוֹס בְּיַד ה׳״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״הַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ״, אָמַר כָּאן ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״, לוֹמַר אַל תִּהְיֶה שׁוֹטֶה הַסּוֹמֵךְ עַל חָכְמָתוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָדוּן בְּמִתּוּן, כִּי כָל אָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁמָּא יֵשׁ בְּשִׂכְלוֹ תַּעֲרֹבֶת שְׁמָרִים. כִּי ״לַהוֹלְלִים״ הוּא לְשׁוֹן תַּעֲרֹבֶת, מִלְּשׁוֹן ״לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל״ (קהלת ב, ב), הַיְינוּ מְעֹרָב בְּתוּגָה. וְכָאן יֹאמַר עַל שֶׁהוּא מְעֹרָב בְּסִכְלוּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַחֲמִיצוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עִם שְׁמָרָיו. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָשָׁע דָּן יְחִידִי לִדַּמּוֹת לָעֶלְיוֹן, אָמַר כָּאן ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״. הִזְכִּיר רַק קֶרֶן אֶחָד, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרָשָׁע אֲשֶׁר בְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרוֹשׁ אַחַר אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו לָקַחַת עֵצָה בַּדִּין, אֶלָּא רוֹצֶה לִתְלוֹת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ. גַּם נוּכַל לוֹמַר שֶׁמִּלַּת ״וְלָרְשָׁעִים״ אֵינוֹ קָאֵי עַל הַדַּיָּנִים אֶלָּא עַל הַבַּעֲלֵי דִינִין הָעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּכְנֶגְדָּם אַל תָּרִימוּ קֶרֶן אֶחָד, כִּי אוּלַי דַּיָּן אֶחָד לֹא יוּכַל לְבַעֲלֵי זְרוֹעַ, וְטוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה לְסוֹף יִהְיֶה גַּס רוּחַ וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע, אָמַר כָּאן ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כִּי טֶבַע הָרוּחַ לַעֲלוֹת כְּלַפֵּי מָרוֹם, לְכָךְ אָמַר כְּנֶגֶד גַּסֵּי הָרוּחַ ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם״.

ונושאים פנים. זה הלשון יאמר על הכבוד והחנופה וכן ופני רשעים תשאו (תהילים פ״ב:ב׳):