פרשנות מצטטת על תהילים פב:ג

ודעת אליפז, שהצלחת הרשע היא רק הצלחה מדומה, ואינה הצלחה אמיתית, שהגם שלפי ראות העין תראהו מצליח, אוסף הון וחיל וקניינים, ליבו תמיד מלא פחד, ודומה לו תמיד כאילו נרדף מפני חרב, וכאילו כבר השיגהו ריש ועוני וכל רעות הזמן, עד שליבו לא ישמח מעושרו, וירגז וידאג ויתבהל תמיד, כי זה מעונשי השם על אשר עשה הרע בעיניו להכעיסו, שיערבב את לבבו ורעיוניו וכוח דמיונו בפחד ורעדה, ועיקר ההצלחה היא שלוות הנפש ומנוחת הרוח ושמחת הלב, וטוב פת חרבה ושלוה בה.

ודל לא תהדר בריבו. אמר רשב"ל, מאי דכתיב (תהלים פ"ב) עני ורש הצדיקו, מאי הצדיקו, אילימא בדין, והכתיב ודל לא תהדר בריבו, אלא צדק משלך ותן לו ^כדהיכא שיש ספק אם הדבר שייך להעני, כגון ספק לקט שכחה ופאה צריך לוותר וליתן להעני, ובמרדכי פ"ק דב"ב כתב דלאו דוקא ספק לקט שכחה ופאה אלא גם כל עניני צדקה וקדושה אם יש ספק צריך לוותר לזכות הצדקה והקדושה, ויש פוסקים לא כתבו כן אלא רק בלקט שכחה ופאה משום דכתיב בהו רבוי יתרה לעני ולגר תעזוב אותם, אבל שאר עניני צדקה וקדושה הוי המוציא מחבירו עליו הראיה, ויש ראיה לדעת אלה הפוסקים ממה שחקרו בגמ' (ב"מ ו' ב') בספק מתנות כהונה שתקפו כהן אם מוציאין אותם ממנו או לא, ואיירי התם בספיקא דדינא, ואם בכל עניני קדושה כן הלא אין מקום לחקירה זו, כי בכל אופן הוא לכהן.
וכן ראיה לזה מב"ב קמ"ח ב' שחקרו בגמ' שכיב מרע שחלק כל נכסיו לעניים ועמד מהו, מי אמרי' דגמר ומקנה בכל אופן אף לכשיעמוד או לא, ונשאר בתיקו, ואם נימא דכל ספק צדקה הוי לעניים, אמאי לא פשיט הגמרא איבעיא זו מדין זה דספק צדקה לעניים, ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ. .
(חולין קל"ד א׳)

ירושלמי (שם) ומנין שספק לקט לקט ר' ישמעאל בר נחמני בשם ר' יהונתן עני ורש הצדיקו (תהלים פב) הצדיקהו במתנותיו. ריש לקיש אמר בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו (שמות כ״ג:ו׳) בריבו אין אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו. א"ר יוחנן ומה היא מה ששנה לנו רבי תעזוב (ויקרא יט) הנח לפניהם משלך א"ר לא כתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה (דברים כ״ד:י״ט) בין דידך בין דידיה הב ליה. פי' ר' יוחנן מייתי קרא דתורת כהנים ורבי מייתי קרא דסיפרי: