פרשנות מצטטת על תהילים פה:ב

רָצִ֣יתָ יְהוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ שבות [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃

נוסחת הגר״א

[צלול (שופטים ז)] קרואי (במדבר כו) שושק (מ"א יד) שרוקת (ירמיה יח) שרותך (שם טו) שפרורו (שם מג) [שלמות (דה"א כג)] שמור (שם כד) שבותם (צפניה ב) שבות (תהילים פ״ה:ב׳) [שבותינו (שם קכ"ו וע"ש במנחת שי)] שלשום (משלי כב) [השלושים (דה"א יא) השלושים (שם יב)] תנואון (במדבר לב) תרוב (משלי ג) תשוה (איוב ל): (א"ה כל מה שהצגנו כאן ברבועים לא קחשיב להו במסורה מערכת אות היוד. ונראה מ"ש כאן בפנים "ברזות גול דהוא" צ"ל למעלה אחר מלת בהלוכתם כסדר הא"ב וכ"ה במסורה)
שאל רבBookmarkShareCopy

הכתב והקבלה

ספר הברית. מבראשית ועד כאן (רש"י ממכילתא ר"פ ויתרו), וקרא ספר בראשית ספר הברית, שבו הוזכרו כל הבריתות, ברית נח ממי המבול, י"ג בריתות מילה, וברית שכרת עם אברהם יצחק ויעקב; ואפשר שנקרא ס' בראשית ספר הברית, כמו ספר הבריאה (בוך דער שאֶפפונג), כי שם בריאה רגילים בעלי הלשון לקצרו להחסיר האל"ף ולהטיל תנועת האל"ף על היו"ד ולומר בְרִיָ' בריות, מכין מזון לכל בריותיו, ובריותיו ברחמים, אני ברי' וחברי ברי', כמו משם לביאה יקצר הכתוב (יחזקאל י"ט) מה אמך לביא, שבא היו"ד במקום האל"ף, והאל"ף במקום ה"א הנקבה, וכמ"ש מן שבי' בת ציון (ישעי' נ"ב) שבית (תהלים פ"ה), ובנותיו בשבית בנפרד (במדבר כ"ט), ככה נאמר מן ברי' ברית, והוא לשון בריאה, וטעם ספר הברית ספר הבריאה (בוך דער שאֶפפונג) שהתחלתו בענין בריאת העולם, ונקרא כל הספר ע"ש התחלתו, וכ"א במדרש חזית (ד' ח') ע"פ ויגד לכם את בריתו (ואתחנן ד') זה ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם:
שאל רבBookmarkShareCopy

רקנאטי

ונתת על השלחן וגו'. הלחם רומז ליסוד עולם ודין הוא שיהיה על השלחן שלא ישאר שלחן יי' בלתי מזונות הפך ואין איש שם על לב (ישעיה נז א) וצריך להתבונן למה היה הלחם מונח על הקשות ולא על השלחן מוסף על זה שכבר עוררתי כי צריך להמציא מקום למטה שבו תחול הברכה מלמעלה כי אין הברכה של מעלה חלה על דבר ריקם ראיה לדבר הגידי לי מה יש לך בבית (מלכים ב' ד ב) דהא אין מברכין על שלחן ריקם שאם אין יסוד למטה אין ענין של מעלה חל בו. דוגמא לדבר זה אמרו רז"ל עצם יש באדם שאינו כלה לעולם והוא עצם התחתון שבשדרה וקראוהו רז"ל תרווד רקב ואמר עליו שאם תכניסהו באש אינו נשרף לעולם כל שכן שאינו כלה לעולם. ובויקרא רבה מהיכן אדם מציץ לעתיד לבוא מלוז של שדרה הביאו ללוז אחד נתנוהו במים ולא נמחה באור ולא נשרף ברחים ולא נטחן נתנוהו על הסדן התחיל מכיש עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנה כלום זהו שנאמר וינאץ השקד (קהלת יב ה) והקב"ה משאיר באדם זה העצם עד תחיית המתים ואז התחייה חל עליו. וכשאינו כורע במודים להודות על אמונת בוראו מאותו עצם נעשה נחש ברייה המקולקלת ולעולם לא יבנה עוד עם יושבי חלד. ואמר עוד כי העצם ההוא יתרטב בטל שעתיד להחיות בו את המתים ונעשה כשאור בתוך העיסה ויתפשט לכאן ולכאן וימתחו מתוכו כל האיברים והגידים ועור ובשר ויתגלגלו עד ארץ ישראל ושם יקבלו רוחותיהם בארץ הטהורה והקדושה. כל זה מורה כי אין שום ענין של מעלה חל זולתי כשיש לו מקום למטה כי מששת ימי בראשית שנברא יש מאין לא נברא עוד רק יש מיש. והנה סוד לחם הפנים על דרך האמת כי כאשר תבין מלת לפני תבין שמו וסודו ורמוז בפסוק ברכת יי' היא תעשיר (משלי י כב) כי היא המעשרת שנאמר מצפון זהב יאתה (איוב לז כב) ומשם תחול הברכה ויצא שובע לכל ישראל ולכך אמר כל כהן המגיעו כפול אוכל ושובע. ואמרו רז"ל בפסוק הנה מטתו שלשלמה (שה"ש ג ז') מה המטה אינה אלא לפרייה ורבייה כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה שנאמר ויאריכו הבדים מלכים א' ח ח) וכן הוא אומר זהב פרוים (ד"ה ב' ג ו). וכן הוא אומר בית יער הלבנון (מלכים א' י כא) כמה דהדין חורשא סגי ולזה רמזו רז"ל בתענית אין הגשמים יורדין אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך (תהלים פה ב) אי נמי מדכתיב ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל וגו' (מלכים א' ח לו) ונתת מטר על ארצך וגו' והבן כל זה כי על הארץ הנזכרת במעשה בראשית כיון הכתוב:
שאל רבBookmarkShareCopy